שולחן ערוך אבן העזר קל ט


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

חמשה שכתבו גט אחד לחמש נשותיהם, אם כתבוהו בכלל, כגון שכתבו בו: כך וכך לשבת גרש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית וכן אמר כל אחד מהם לאשתו: ליכי דיתיהוייין וכל טופס הגט, והשני עדים חותמים מלמטה, הרי זה גט כשר וינתן לכל אחת בעדי מסירה. ואם אין שם עדי מסירה, כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה, מגורשת. אבל אם כתב: בכך בשבת גרש פלוני לפלונית, והשלים הגט והתחיל תחתיו גט אחר באותה מגילה וכתב: וביום זה גרש פלוני לפלונית, והשלים הגט השני, וכן עד שהשלים כל הגיטין והעדים מלמטה, אם נתנה מגילה זו לכל אחת מהן בעדי מסירה, הרי כולם מגורשות. ואם אין שם עדי מסירה, והיתה מגילה זו יוצאה מתחת יד אחת מהן, אם היתה זו שגיטה באחרונה שהעדים נקראים עמו, הרי זו מגורשת. ואם היתה המגילה יוצאת מתחת יד אחת מן הראשונות, הרי זו ספק מגורשת.

הגה: וכל זה שכתב: ופלוני לפלונית וכו', אבל אם כתב בשני וכן באחרים: פלוני לפלונית, אינו כשר רק האחרון (טור):

מפרשים

 

(י) וכן אמר וכו':    כלו' שכתב פלוני גירש פלוני' וכותב כל נוסח הגט וכן כתב אצל כ"א, וכתב בדרישה דא"צ לכתו' כל הנוסח אלא כותב לכ"א עד ליכי ולסוף מסיים כל הנוסח אז לא הוי שתי נשים יוצאת בגט א' כיון שכתב לכ"א העיקר הגט ושאר נוסח אינו אלא תוספ' דברי' ונ"ל דין זה תלי' בדין מה שהוא תורף הגט וכל מה שהוא תורף הגט צריך לכתוב אצל כ"א ולעיל כתבתי מ"ש הרי את מותרת וכו' ג"כ התורף הגט א"כ צריך לכתוב כל הגט לכ"א, ואם כתב נוסח א' לכולן הגט בטל דהוי מדאורייתא /מדאורייתא דהוי/ שתי נשים יוצאת בגט א' כ"כ הטור בשם הרמ"ה וכן יש לפרש דברי הרמב"ם והיינו לשון המחבר וכן מפרש רש"ך מ"ש ב"ח אין מוכרח:

(יא) ואם אין שם ע"מ:    כ"כ הרמב"ם משמע אפי' אם ידוע דלא היה שם ע"מ כשר ולטעמו אזיל דס"ל אפי' אם ליכא ע"מ כשר כמ"ש בסי' קל"ג ולדע' רמ"א שם אם ליכא ע"מ פסול צ"ל דה"ק ואם אין שם ע"מ בוודאי אלא ספק הוא /אם/ היה שם ע"מ כשר הגט דאמרינן בוודאי היה ע"מ כיון דע"ח עליו ומ"ש וינתן לכ"א בע"מ היינו לכתחילה ימסור לכ"א בע"מ ואם א"י אם נמסר לפי ע"מ כשר ואמרי' מסתמא היה שם ע"מ:

(יב) כל מי שתצא וכו':    הב"י מפרש ל' הרמב"ם בזה דס"ל כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת ואם רצונה למסור גט זה לאחרת גם אחרת מגורשת וגובה הכתוב' והדרישה והט"ז פירשו דוקא זו שתצא מגילה זו מתחת ידה היא מגורשת ולא אחרת אפי' אם תתן היא לאחרת, מיהו נראה אם באתה האשה והגט ביד' א"צ לשאול אותה אם חברתה נתנה לה הגט:

(יג) וביום זה:    כיון שכתב הזמן אצל כ"א הוי פרט ואמרי' העדי' לא קאי אלא על האחרונה ולא על הראשוני', והאי פרט היינו שהכל היה ביום אחד אפילו אינו פורט היום אלא כותבו ביום הנזכר נמי הוי פרט כ"כ ב"ח:

(יד) אם נתנ' מגילה זו וכו':    היינו בדיעבד דכבר נתנהו כי שמא לא חתמו העדי' אלא על האחרון א"כ על הראשוני' ליכא ע"ח ואין מגרשין בו לכתחלה ובזה מדויק מ"ש אם נתנה היינו בדיעבד ובסמוך כתב וינתן לכתחילה:

(טו) ספק מגורש':    כיון שכת' זמן לכ"א יש להסתפק שמא העדי' לא חתמו אלא על האחרון וכן אם כתב פלוני בלא וי"ו יש להסתפק כהנ"ל וכן אפילו אם כתב זמן לכ"א וכתב פלוני בלא וא"ו מ"מ אינו אלא ספק וא"י למה כתב כאן כלשון הרמב"ם ה"ז ספק מגורש' ובשאלו בשלומו כתב סתם פסול:

(טז) רק האחרון:    לכאורה קשה כיון שהוא ענין בפני עצמו א"כ הוי כאלו ליכא זמן באחרון ופסול ולמה מכשיר האחרון:
 

אם כתבוהו בכלל שיטת הטור בזה הוא כך דכל שכ' זמן א' לכל המגרשים אלא שאח"כ כתב לכל א' גט בפני עצמו לאשתו בכל נוסח שלו והעדים באחרונה למטה כולם כשרים שבכתיבת הזמן כולל כולם לענין זה דלא נימא דהעדים קאי על האחרון לבד ומ"ש הטור וכן אמר כל אחד לאשתו כו'. ל' זה הוא ל' הטור פי' כמו שהא' כ' כל נוסח גט לאשתו כן אמר כל א' מהה"א כל נוסח הגט דהיינו פטרית ושבקית כו' ובפרישה האריך בזה לפרש דהאי וכן אמר שכ' הטור פירושו של' זה ממש כתכ בגט שכל א' אמר לאשתו פטרית ועשה מן הגט שני חלקים ע"ש והוא אינו עולה יפה דאין לנו כלל אלא מחמת הזמן כמפורש בגמרא ומה לנו להוסיף מה שלא נזכר בגמרא ומלבד זה אינו מיושב כלל חדא דהא אין חילוק בין רישא לסיפא שכ' אח"כ (אבל אם) כ' בכך גירש פלוני כו' אלא שבכאן ברישא כ' זמן א' ובסיפא זמן לכל א' וכי היכא דבסיפא יש גט שלם אחר כל א' ה"נ ברישא ותו דמאי פריך בגמרא שמא לא חתמו אלא על האחרון דהא הסופר כ' וכל א' אמר לאשתו א"כ כולם כי הדדי נינהו אח"כ סיים הטור אבל אם יש זמן לכל א' בפני עצמו אין הכשר אלא להתחתון הסמוך לעדי' אח"כ כתב שאם יש כלל גדול יותר מן כלל הזמן דהיינו שכ' אנו פלוני ופלוני כו' שכלל כל האנשים זה אצל זה והנשים זו אצל זו וה"א דטפי כשרים הכל דודאי העדים קיימו אכולהו קמ"ל דפסול כיון שאין ב' נשים מתגרשות בחד גט וכ' ע"ז דאם אחר כלל זה יש פרט דהיינו שחזר ופירש אח"כ פלוני ופלוני כו' בזה מחלק אותם ולא הויין בגט א' מהני דיש לנו כלל טוב תחלה והפרט בא לחלק שלא יהא גט א' לכול' וכ' דלא תטעה לומר שבזה לחוד יהיה הפרט במה שמחלק אותם פלוני ופלוני כו' ושאר נוסח הגט הוא א' לכולם בכלל דהיינו שכ' אנו כלנו שבקנו פטרנו כו' קמ"ל דאכתי הויין גט א' לכולן ולא מועיל חילוק זה לחוד דפלוני ופלוני כו' אלא צריך הבדל גמור דהיינו כל נוסח הגט אחר פלוני ופלונית וכן אחר כל א' מהם אז מהני שלא יהיה גט א' לכולם ואין חשש מחמת שהיו תחלה בכלל א' שכתוב אנו פלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית כיון שאח"כ נפרדו כל א' בכל נוסח הגט וע"ז סיים הטור כדפרישית לעיל פי' גבי הבדל מתחלה שלא היה שום כלל רק מחמת הזמן דזה מהני פשיטא דלא משמע לגמרי גט א' לכולם אלא אפילו כאן דהוה גט א' לכולן מצד הכלל שמעיקרא אפ"ה מהני הפרט שמאחריו והב"י הבין דמ"ש הרמ"ה דה"ה נמי כו' פירושו דה"ה בזה צריך כל נוסח הגט לכל א' והוקשה לו א"כ הא כ"ש הוא מאי ה"ה לפיכך נכנס לדוחק גדול בזה הבל לפי דברינו לא קאי ה"ה ע"ז אלא על גט א' לכולן דל"ת בפרט קצר מבטל פסול גט אחד לכולן אלא דה"ה בפרט בזה דהוה גט אחד לכולן כמו אם לא היה רק הכלל לחוד אלא דצריך פרט ארוך דהיינו נוסח הגט כולו בכל א' (וא"ל) ל"ל בזה שצריך כל הגט אחר שכתב כבר בתחלת הסימן בהבדל מעיקרא כן י"ל דאי מהתם ה"א דלעולם לענין שלא יהא גט א' לשני נשים א"צ דבר זה ולעיל לא נקיט זה אלא לרבותא לומר דאף שכתוב כל נוסח גט אצל כל א' מקרי כלל כיון שיש זמן א' לכולן דשם לא מיירי מדהוה כלל או פרט וכן יש לפרש דברי הסעיף הזה שהוא לשון רמב"ם ומ"ש ליבי דיתהויין פי' נוסח הגט דנקט בלשון זה שהוא עיקר הגט ומ"ש וכן אמר כל א' לאשתו הוא ל' והש"ע) ולא לשון הסופר ור"ל שכל א' מהאנשים אמר (כל נוסח) הגט וכעין שכתבנו בפירוש דברי הטור ובזה הכל ניחא בלי שום צורך פלפול ודחוקים כפי שראיתי בזה והיו הדברים כהווייתן בס"ד:

וינתן לכל א' בעידי מסירה זה לשון רמב"ם רק כמ"ש אח"כ ואם אין שם עידי מסירה כתוב בהעתק הטור תיבת כלל ופי' ב"י דברי הרמב"ם וז"ל משום דאע"ג דעדים חתומים על הגט צריך לינתן בפני עידי מסירה לכתחלה להרמב"ם ואם אין שם עידי מסירה כלל כל מי שתוציא מגילה זו מתחת ידה היא מגורשת כיון שעדים חתומים בו חוזרי' על כל הגיטין הרי יש בידה גט חתום ואע"פ שלא ניתן לה בעידי מסיר' כשר בדעבד להרמב"ם בפ"א ובודאי שכל אחת נותנת לחברתה כשתצטרך כולן ניסות וגובות כתובתן על ידו כנ"ל לפרש דברי הרמב"ם אבל מדברי רבינו שבתב ולמאי דבעינן למכתב כל גט שבא לפנינו חתום כו' ה"נ א"צ שיהא עידי מסירה לפנינו נראה שהוא מפרש מ"ש רמב"ם וינתן לכל א' מהן בעידי מסירה היינו לומר שצריך שיבואו עידי מסירה ויעידו שנמסר לכל אחת ובאמת דהכי משמע סוף דבריו שכתב ואם אין שם עידי מסירה כלל כו' משמע דברישא אפי' אות' שאין הגט יוצא מתחת ידה מגורשת וטעמא משום דעידי מסירה מעידים שנמסר ליד כל אחת עכ"ל וקשה על פי הב"י דהרמב"ם כ' דלכתחלה בעינן עידי מסירה דהאיך זה שייך לה' נשים והלא דין זה (למד) כבר מרבריו בפ"א גבי אשה ומהי תיתי בה' נשים לומר שא"צ עידי מסירה ע"כ בודאי פי' דברי הרמב"ם כפי מה שהבין הטור רק שנרחיב ביאורו דהטור קשה לו ג"כ קושיא שהקשינו על הרמב"ם לפי' ב"י אלא ודאי דאין כונתו כן והוא בדרך זה דבמשנה איתא בזה כולם כשרים וינתן לכל אחת ואחת דקשה דהאי וינתן כו' הוא מיותר לגמרי דפשיטא שצריך נתינה בכל הגיטין ע"כ פי' הרמב"ם המשנה דה"ק בהנך ה' נשים אין תיקון בעידי חתימה לחוד כשאר נשים להרמב"ם אלא צריך שיהיו העידי מסירה לפנינו דוקא בשעה שתרצה להנשא ע"כ אסר הרמב"ם שאם אין עידי מסירה לפנינו אין תקנה מכח עידי חתימה אלא למי שמוציאה המגילה אבל לא נתינת הנשים לפנינו זו לזו אבל הטור חולק ואומר כמו שמועיל החתימה בשאר גיטין ה"נ בהנך ה' נשים כיון שאחת תופסת בשביל כולם או שהיא תתן לכל אחת ולזה נתכוין התנא כמ"ש וינתן לכל אחת דר"ל שאשה אחת יכולה ליתן לכל אחת ואחת ויש סיוע לפי' זה דלהרמב"ם ק' למה נקט התנא הנשי' דהיינו כל אחת (שהיא ל' נקבה) ולא נקט הזכרים דה"ל לומר שיתן כל א' לאחת ולפי פי' הטור ניחא:

כל מי שתצא מגילה זו מתחת ידה מגורשת זו לשון הרמב"ם והוא אזיל לטעמיה דכל שמביאה עידי חתימה אפי' אין עידי מסירה מעולם כשר אבל הטור חולק ואומר דאי בודאי לא היו עידי מסירה לא מועיל כלל עידי חתימה ויש כאן תימא שהרי בסי קל"ג מביא הש"ע דעת הטור בשם י"א דפסול וא"כ ודאי אזלי' לחומרא ותו דהרמב"ם עצמו לא החליט להיתר אלא כ' ויש מהגאונים שהורה שהוא פסול כמו שמביא הטור בשמו בס"ס קל"ג וכאן החליט בודאי להתיר ועל רמ"א קשי' טפי שלא כ' כדרכו די"א שהוא פסול והלכה ודאי קי"ל גם דאפי' מי שהמגילה בידה אינה מגורשת כלל שודאי לא היה עידי מסירה כלל:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש