שולחן ערוך אבן העזר סז ב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · סז · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
נתאלמנה או נתגרשה או נחלצה מן הנשואין, כגון שנכנסה לחופה, הרי היא בחזקת בעולה ואין לה אלא מנה ואין עליה טענת בתולים, אפילו יש לה עדים שלא נסתרה עם הראשון:
מפרשים
(ב) או נחלצה מן הנשואין: כדי נסב חלוצה דמיד שנתאלמנה אין לה אלא מנה אף קודם שנחלצה ומשום נחלצה לא יפה כחה משאר אלמנה ועיין בר"ן:
(ג) אפי' יש לה עדים: הטעם כתבו התוספות שאינו סומך על דברי העדים וסברי דלשבחה אומר כן והרמב"ם כתב אעפ"י שהיא בתולה הואיל וחזקת הנשואו' שתבעל לא תקנו לה אלא מאה והרי היא כבעולה לכל דבר והא דמשמע בגמ' (בכתובות דף י"ב ע"א) כשלא בעל לאלתר אחר קידושין ולא נמצא לה בתולים יש לה טענת בתולים היינו שראוי לבא לב"ד ולחקור שמא תחתיו זינתה אבל להפסיד' אותה מנה אינו יכול כי אנן סהדי שבחזקת בעולה כנסה וכאלו היה לה תנאי עמו אף שלא תמצאני בתולה תתן לי מנה ועיין בדברי הרב המ"מ ובב"ח:
(ב) אפילו יש לה עדים: אף על גב דקי"ל כנסה בחזקת בתולה והיא בעולה אין לה כתובה מכ"ש כאן דאיכא עדים כתבו תוס' דאינו סומך על העדים מאחר דנשאת סבר לשבחה אומרים כן מיהו בש"ס איכא תרי לישנא איכא דמתני על מתני' דכנסה לחופה ולא נבעלה אבל היכא דאיכא עדים ולא נסתרה אז אמרי' דכנס' בחזקת בתולה ואין לה כתובה והרי"ף והרמב"ם לא הביאו אלא מתני' וכן הרמב"ם פי"א לא כתב אפי' יש עדים משמע אם איכא עדים הפסידה הכתובה, ובש"ס איתא וליחוש שמא זנתה תחתיו ואוקמי' כשקדש ובעל לאלתר ופי' התו' דקאי הקושיא על רב אשי דס"ל בעלמא כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כתובה כלל וזו יש לה מנה א"כ יבא לידי איסור שלא יבא לב"ד ואוקמי שקידש ובעל לאלתר ופוסקים סתמו וכתבו סתם ולא כתבו דאיירי כשקידש ובעל לאלתר צ"ל דלא ס"ל פי' תו' וכן משמע מפרש"י דלא ס"ל כפי' תו' ועיין ב"ח:
אפי' יש לה עדים כו' בתוספת מבואר שם מאחר שהיו נשואין אמרינן דלשבח' אומרים כן ובגמ' פרכינן ונחוש שמא תחתיו זינת' ובין לפירש"י ובין לפר"י שם הו' הקושי' על רב אשי שם אלא דלרש"י מקשה דאמאי אמרו במשנה דאם נכנס' לחופה דאין לה טענת בתולים א"כ לא יבא לב"ד כלל ולא יחקרו עליה וא"כ יש ספק שמא אסור' לו משא"כ בשאר מקומות עכ"פ יבא לב"ד ויהיה חקיר' עכ"פ משא"כ כאן ולר"י פריך כיון שזו יש לה כתובה מנה והיא עדיפא משאר בתולה ונמצאת בעולה דאין לה אפי' מנה א"כ יבא לידי איסור שזה סבור שהב"ד חושבין אותה לבעולה ולא יבא לב"ד כלל ומשני שם רב שרביא כשקידש ובעל לאלתר דודאי לא זינת' תחתיו (משמע בלא בעל לאלתר יש לו טענת בתולים כמו בשאר בתולה ונמצא' בעול') וא"כ ק' על הטור וכן שאר פוסקים שלא הביאו הך דרב שרביא דהא הוא קאי בשיטת רב אשי כפי הפרושים שזכרנו ואנן קי"ל כרב אשי דכונס' בחזקת בתולה ונמצא' בעולה אין לה כלל ולמה פסקו סתם דבתולה מן הנשואין יש לה כתוב' מנה ונ"ל דהפוסקים לא ס"ל כרש"י ותו' אלא ס"ל דהך מקשין דפריך וניחוש לשמא תחתיו זינת' פריך דוקא על רבה דאמר שם כנסה בחזק' בתולה והיא בעולה יש לה מנה אף על גב דמעולם לא היה לה חופ' עם איזה בעל ממילא ודאי זינתה ע"ז פריך למה יהיה לה מנה דאימור תחתיו זינת' ואפי' איסור יש עליה ומאיסורא לא פריך שמא תחתיו זינת' דיש כאן ספק ספקא כדאמרינן שם בגמרא דף ט' ספק תחתיו ספק לא תחתיו ואת"ל תחתיו יש ספק שמא באונס ומותרת לישראל אבל אממון פריך שפיר דלא מהני ספק ספקא להוציא ממון וראי' דאפילו רוב לא מהני גבי ממון להוציא כדאיתא בפרק המוכר פירות דלא אזלינן בממונא בתר רובא ע"כ פריך דלמה יהיה לה מנה וע"ז משני רב שרביא דבעל לאלתר מ"ה יש לה מנה לכנסה בחזקת כו' ויש ראיה טובא לפירש זה דלעיל דף נ"ו ע"ב כתבו התוספת ד"ה אי למיתב כו' מקשה על מ"ש דלמיתב כתוב' נאמן להפסיד כתובת' הא יש כאן ס"ס כו' וא"ל דס"ס לא מהני בממון להוציא דהא לקמן איכא למ"ד יש לה מנה אלמא דבאותו מנה דיש ס"ס מהני להוציא ותירצו שם דלא הו' שם ס"ס כו' ובאמת דוחק הוא שם דבריהם ולא ס"ל להפוסקים דבר זה אלא ודאי יש שם ס"ס ואפ"ה (לא) מהני ס"ס להוציא ממון ומה דקשיא להו לאותו מ"ד דיש לה מנה משמע דס"ס מהני אין זה כלום דבאמ' הגמ' מקשה קושיא זו דניחש שמא תחתיו זינת' ולא מהני לגבי ממון ס"ס והוצרך רב שרביא לתרץ דלא הוה ספק כלל כיון שבעל לאלתר וע"כ יש לה מנה לרבה ויודע אני שאיני כדאי לחלוק אפי' על תלמידי התו' ה"ו מ"מ דבר זה תורה היא וללמוד אני צריך דסתירה גדולה יש לי בדבריהם דלדבריהם קשיא שמואל אדשמואל דלפי דבריהם דכאן ס"ל לשמואל דס"ס מהני אפי' להוציא ממון דהא שמואל הוא אומר שם דנאמן להפסידה והוצרכו התוספ' לומר דלא הוי ס"ס אבל אי איכא ס"ס מהני והא בריש המוכר פירות אמרינן דלשמואל לא אזלי' בממונא בתר רובא אלא דוקא באיסורא הרי דאפי' ברובא דהוא דאורייתא כדאיתא פ"ק דחולין אפ"ה בממונא לא אזלינן בתרי' ק"ו לס"ס וא"כ למה ניז' בתר ס"ס להוציא ממון ויש ראיה דרוב עדיף מס"ס דהתוספת פ"ק דכתובות דף ט' ד"ה ואבע"א וז"ל ואור"י דהא רובא ברצון אינו רוב גמור אלא מדרבנן הלכך במקום ס"ס שרי כולי משמע דאי הוי רוב גמור הו' עדיף מס"ס וע"כ יש כאן ק"ו ותו דהא חזק' עדיפא מס"ס כנזכר בדברינו בי"ד סי' ק' ורוב עדיף מחק' כדאיתא בהרבה מקומות בגמ' וא"כ לשמואל דאמר כאן דהאומר פתח פתוח נאמן להפסיד' כתובת' ודאי ס"ל דין ס"ס מועיל בממון ומ"ה (לא) קש' להם אמאי דאמרינן שם לדברי ר' אלעזר דנאמן להפסיד כתוב' דאין שם פלוגתא בין ר' אלעזר לשמואל כמ"ש שם התוס' עצמם בד"ה נאמן להפסיד כו' כלל העולה מדברינו דלא הוצרך רב שרבי' להעמיד שבעל לאלתר אלא לרבה דס"ל בתולה ונמצאת בעול' יש לה מנה דקשה עליו הא ס"ס לא מהני בממון אבל למאי דקי"ל כרבא דבתולה והיא בעול' לית לה כלל לא הוצרכנו לאוקימתא דרב שרבי' אלא באמת אין לה כלל אע"פ שיש ס"ס אלא דוקא באם היתה בחופה כבר אפי' בעדים שלא נבעל' אז לא חיישי' כלל לזינת' דמוקמינן לה לחזקת היתר ולא נבעלה באיסור כלל אלא נבעל' מבעל' הראשון ואז א"צ לומר שבעל לאלתר דבלאו הכי יש לה מנה ודברים אלו כפתור ופרח בס"ד:
(א) הראשון: דאינו סומך על העדים מאחר דנשאת סבר לשבחה אומרים כן. ואם נשאת אחר שפירסה נדה ומת קודם שתטהר יש לה טענות בתולים דלא מחזקינן ליה בחזקת רשיעא שבעל בהיותה נדה כנה"ג.