פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר לה ב

שולחן ערוך

השליח נעשה עד; לפיכך, אם עשה שני שלוחים לקדש לו אשה, אין צריך עדים אחרים. במה דברים אמורים, כשאין שם כפירת ממון, כגון שקדשה בשטר, או אפילו בכסף והיא מודה שקבלתו אלא שאומרת שלא קבלתו לשם קדושין אלא לשם פקדון. אבל אם יש שם כפירת ממון, שאומרת שלא קבלה מהם כסף או שטר שיש בו שוה פרוטה (המגיד משנה פרק ג') -- הרי זו ספק מקודשת:

מפרשים

חלקת מחוקק

(ב) והיא מודה שקבלתו:    זה הוא דעת הרמב"ם והנמשכים אחריו אבל יש פוסקים החולקים וסוברים אף שהיא מודה אינה אלא קדושי ספק כיון שאין נאמנים אלא מצד הודאתה ה"ל כמקדש שלא בעדים גם הרשב"א נסתפק בדבר ע"כ ראוי להחמיר אפילו בהיא מודה דאינם אלא קידושי ספק וכן פסק בב"ח דהכי נקטינן ודלא כמו שפסק כאן דהוי קידושי ודאי ואם מתחלה פטר העדי' משבועה לא הוי נוגעים וכמו שנתבאר בח"ה סימן קכ"א ואם כן הוי קידושי וודאי:


(ג) הרי זו ספק מקודשת:    לכאורה הדין תמוה למה יהיו העדים נאמנים להצריכ' גט מספק ואין לך נוגעין בעדותן יותר מזה מאחר שהיא טוענת שלא באו המעו' לידה וצריכין הם אז להחזיר המעות או לישבע היסת ומה בכך שמן התורה הם פטורים משבועה מאחר שהם מוכרחים בזמן הזה לישבע גם התורה פסלה עדות כזו שהם צריכים לישבע וי"ל דמ"מ אם יבא אליה ויאמר שהאמת כדברי העדים שנתנו לה המעות בתורת קידושין הוי מקודשת ודאי רק שהחסרון הוא מצידינו שאנו מסופקים האמת עם מי וע"כ פוסקין להם שבועה א"כ מידי ספק קידושין לא נפקי ואפשר לומר דעד דיש לו הנא' בדבר אינו פסול רק מדרבנן ואפשר עוד לומר דהכא אין כאן נגיעה גמורה דאם יאמרו לא קבלנו הכסף קדושין מהמקדש או החזרנו לו צריכים לישבע נגדו ועתה צריכים לישבע נגד' וממ"נ צריכים לישבע ואין כאן נוגע רק דאנו אומרי' כל עד הנשבע אינו עד וזה אינו רק מדרבנן, ואם אין רק שליח א' ועד א' מבלעדי השליח מעיד ומסייעו שעשה שליחותו ונתן המעות ליד האש' לכאורה משמע דהוי קידושי ודאי מאחר שהשליח יש לו עד המסייעו א"כ לאו נוגע בעדות הוא ודמיא להא דאם מתחלה פטר העדים משבועה דאז לא היו נוגעים ה"נ הכא העד המסייעו שהלך עמו הוי כאלו פטר אותו מתחלה מכל מקום נ' דזה דוק' לדעת הרמב"ם וההולכים בשיטתו דכל שהאשה מודה שקבלה הקידושין ואין כאן עסק שבועה הוי כקדושין בשטר ומקודשת ודאי אבל לדעת הר"ן וההולכים בשיטתו דאף שהאשה מודה אין כאן קידושי ודאי כיון שצריכים אנו להודאתם א"כ ה"נ כיון דאם העד המסייע היה מכחיש השליח והיה אומר כדברי האשה לא היה כאן עדות כלל דהא השליח היה צריך להחזיר המעות או לישבע ש"ד וא"כ אין כאן רק עד אחד בלבד שהוא העד המסייע ואין כאן קידושין בשני עדים ועוד ע"פ שנים עדים כתיב ולא שיהיה א' מועיל יותר מחבירו וכאן העד המסייע מועיל גם לעד השני ודמיא להא דאמרינן נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד:

בית שמואל

(ג) והיא מודה:    כ"כ הרא"ש והטור ורי"ו וכן משמע במרדכי ועיין בירושלמי שם פליגי ומשמע שם דעיקר כר"י אפילו אם קידש בכסף נאמנים כשאין ביניהם כפירת ממון וכן משמע בתשובת מהרי"ק ואית' לקמן סי' מ"ה המשלח סבלונות ע"י שליח א' מקיל שם וכתב הטעם משום דאין מחמירים תרי חומר' א' לחוש לדעת רש"י דס"ל דסבלונות הן הקדושין והשני לחוש לדעת הסמ"ג דמחמיר אם מקדש לפני ע"א, ואם ס"ל המקדש ע"י שליח בכסף אפילו אם ליכא כפירת ממון אין העדים נאמנים א"כ הוי ג' חומר' ב' חומרו' הנ"ל וחומר' זו שקידש בכסף וכן הרמב"ם והסמ"ג לא חלקו בין אם קידש בשטר לבין אם קידש בכסף אלא הרשב"א מחמיר אם מקדש בכסף הואיל בלא הודאה שלה לא מהני העדים הוי כאלו לא קידש בפני עדים וב"ח וח"מ פסקו לחומר' אפי' אם היה מודה אינו אלא קידושי ספק לפי"ז אם נתן פטורים להשליח בשעת השליחות לא מהני דהא בח"מ סי' קכ"א הביא רק בשם יש מי שאומר דמהני, ואם הוא הולך עם השלוחים מתבאר ג"כ שם בחושן המשפט ושם פסק בהג"ה דאין נאמנים להוציא ממון א"כ הוי כאן קידושי ספק:


(ד) שטר שיש בו ש"פ:    אבל לא מחמירים בזה חומר' לשמואל לחוש שמא ש"פ במקום אחר ט"ז:


(ה) ספק מקודשת:    הנה בתו' ושאר פוסקים שהבאתי בסמוך מבואר דקדושין בטילים דכתיב ע"פ שנים עדים וכאן אין נאמנים על פי דיבורם ויש עליהם שבועה וכן משמע מהר"ן דאינה מקודשת מדאוריית' דהא אפי' כשהיא מודה דהקדושין באו לידה מדמה הר"ן להמקדש בלא עדים ואינה מקודשת, מיהו במ' משמע דהיא מקודשת בספק וכן כ' ברי"ו וכ"מ מה"ג ומרמב"ם אף על גב דמוטל שבועה עליהם מ"מ שבועה זו מדרבנן שבועת היסת היא ומדאוריית' אין עליהם שום שבועה, ואם א' הלך עם השליח והעיד עליו שמסר הקדושין משמע מדברי מהרי"ק שהביא הב"י דמהני ולא קשיא עליו התימא שהקשה עליו הב"י וכ"כ בט"ז ובח"מ כתב דלא מהני להרשב"א וכן מסתבר דהא כשיש הכחשת כסף ביניהם והעדים רוצים לישבע אינם נאמנים וכתבו תוספות ושאר פוסקים הטע' דכתי' ע"פ ב' עדים היינו עדים נאמני' ע"פ דיבורם וכשאינם נאמני' על פי דיבורם תו לא הוי עדים כן ה"נ כיון שאינו נאמן ע"פ דיבורו אם לא ע"פ העד המסייעו תו אין לו דין עד המעיד לפ"ז אפילו שני שלוחים וע"א מסייע להם לא הוי עדות:


באר היטב

(ג) שקבלתו:    ב"ח וח"מ פסקו לחומרא אפילו היא מודה אינו אלא קדושי ספק ע"ש. ועיין בחידושי מהרי"ט. ואם פטר העדים תחלה מן השבועה נאמנים אפי' האשה מכחישתן והוי קדושין ודאי ד"ת בשם הר"ן וכ"כ הח"מ. וב"ש כתב הואיל ובש"ע חושן משפט סי' קכ"א הביא רק בשם יש מי שאומר דמהני מש"ה לא הוי כאן קידושין ודאי. ואם הוא הלך עם השלוחים מתבאר ג"כ שם בח"מ ושם פסק בהג"ה דאין נאמנים להוציא ממון א"כ הוי כאן קדושי ספק.


(ד) פיקדון:    דוקא כשהכסף הוא בעין או אפי' שאינו בעין והיא מודה שעשתה פשיעה ורוצה לשלם. אבל אם הכסף ליתא בעין ואומר' לפקדון נתנו לי ונאנסו אינם נאמני' דהוו נוגעין בעדותן כנה"ג ע"ש.


(ה) מקודשת:    ואם א' הלך עם השליח והעיד עליו שמסר הקדושין משמע מדברי מהרי"ק שהביא הב"י דמהני ולא קשיא עליו התימא שהקשה עליו הב"י שכתב הכנה"ג דף ס"ד ע"א ע"ש. וח"מ כ' דלא מהני ע"ש וב"ש כתב אפילו שני השלוחים וע"א מסייע להם לא מהני ע"ש.







▲ חזור לראש