שוא מבשר דרור משורר

שָׁוְא, מְבַשֵּׂר דְּרוֹר וּמְשׁוֹרֵר,
תְּפוּשֵׂי פָּז מִשְּׁנָת תְּעוֹרֵר,
הָאֶרְאֶלִּים בַּשָּׁמַיִם
אוּלַי יַטּוּ-לָךְ אָזְנַיִם ;
אַךְ בָּאָרֶץ הָאֲנָשִׁים
לֹא יַאֲזִינוּ, לֹא יַאֲמִינוּ,
אַף יִלְעָגוּ – אֵיךְ יָבִינוּ
אֵלֶּה לֵב וּרְגָשִׁים ?
 
לֹא מַנְגִּינָה אֶבֶן תָּמִישׁ,
לֹא תַּאֲנִיָּה – הַחַלָּמִישׁ :
בָּעַקְרַבִּים תֵּן הַשִּׁירָה,
אַנְחוֹת-שָׁוְא בַּשּׁוֹט הָמִירָה ;
אוֹ-אָז רֵד לִמְקוֹם-יָנוּמוּ,
אוֹ-אָז דֹּשׁ בְּסַעֲרַת חֵמָה
בְּשַׂר הַמֻּכִּים בַּתַּרְדֵּמָה –
אוּלַי אָז יָקוּמוּ.

מאת אורי ניסן גנסין

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).