שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השני/לה

שאלה לה:

שאלה ראובן ושמעון עשו עסק ביניהם וזה נוסח השטר שכתבו ביניהם עמדו לפנינו אנו עדים ח"מ ראובן כו' שנטלתי וקבלתי מידו שלש מאות ושמונים גרושוש ונתתי ביד שמעון הנז' פ"ג ככרי כחו"ל להוליכם למצרים ולמוכרם שם במה שיזמין השי"ת ואחר שימכרם יקח הש"פ גרושוש שלו והנשאר בידו מדמי הכחו"ל הנזכר ילבישהו בסחורות היוצאות פה העירה תונ"ס וכל ריוח שיזמין הש"י בסך הנז' הנשאר מדמי הכח"ול הנז' יחלק בינינו לשלשה חלקים שני חלקים אטול אני ראובן הנז' וחלק אחד לשמעון וקבל עליו שמעון הנז' אחריות הכח"ול הנזכר מנמל תונס עד נמל מצרים ונגמר הענין ביניהם בקנין שלם וכו' ואחריות שטר זה קבלו וכו' דלא כאסמכתא וכו' והיה זה יום פלוני שנה פלונית וקנינו מיד שניהם והכל שריר וקיים. והלך שמעון למצרים ומכר הכחו"ל הנז' ונטל ש"פ גרושוש והנשאר הלביש אותו מיני סחורות ובא לתונס ובא לתת החשבון של הכח"ול לראובן וראה ראובן שנתן לו חשבון הוצאת הכח"ול של נוא אמון ושל בולא"ק שהיה קרוב לכפלים מהנהוג להוציא וגם המשקל שנתן לו ראה שהוא חסר יותר מדאי ממה שמנהג משקל תונס להוציא במצרים ועל זה התחיל ראובן לצעוק ולומר שקר אתה אומר שהוצאת וגם על המשקל איני מאמינך ואיני רוצה לקבל ממך שום דבר עד שאשאל ואנסה מפי הסוחרים שידעו במנהג הנהוג להוציא בנא אמון ובמצרים ואחר זה רצה שמעון לשום לדרך פעמיו ועמדו שם שני אנשים ואמרו לראובן הרי שמעון הוא הולך ומה עצה היא לך זאת שאתה מניח בידו מה שיש לך בידו טול עתה מה שהוא מודה בו ואם תרצה השביעהו שבועה ואם לאו זמן יש לך לדרוש ולחקור על חשבונו וכן עשו שני האנשים הנז' עמדו ביניהם עד שנתן שמעון החשבון על פי דבורו ונטל ראובן הנשאר בידו ומה שעלה ריוח חלקו ביניהם כפי התנאי הכתוב בשטר ושאל שמעון לראובן שיתן לו השטר ויקרעהו או לכתוב לו מחילה ולא רצה ראובן שאמר לו לא אקרע השטר ולא אכתוב לך מחילה כי אני רוצה לשלוח לנא אמון ולמצרים לדרוש על חשבונך אם הוא צודק או כוזב ועל זה רבו קטטות ומריבות עד שעשו האנשים הנזכר ביניהם שכתב ראובן על גב השטר שהוא פרוע ולא נשאר לראובן על שמעון רק תביעת ההוצאה שאמר שהוציא הסך הנזכר וכל זמן שימצא ראובן שיצא שמעון שקרן בחשבונו חייב לשלם לראובן מה שיברר ששקר שמעון בחשבונו והלך שמעון ונשאר השטר ביד ראובן כתוב על גבו כנז"ל ואח"כ שלח ראובן לנא אמון לשאול את פי הסוחרים על מנהג הנהוג להוציא על הכחול ושלחו לו המנהג הנהוג וראה ראובן שנמצא שקרן בחשבון ההוצאה וחזר ושלח לשאול על המשקל ושלחו משם ואמרו לו הכחול שהביא בידו שמעון המשקל שהוציא בדיוו"אן של נא אמון עלה נ"ט ככרים גר"ווי ועשה אז ראובן חשבון המשקל שנתן לו שמעון ומצא שהוא חסר יותר מדאי. ועתה יורנו מורינו אם יוכל ראובן לתבוע את שמעון במה ששקר לו בחשבון המשקל מפני שכתב על גב השטר שהוא פרוע ולא נשאר לו עליו רק תביע' חשבון ההוצאה ויאמר שמעון שמחל לו על תביעת חשבון המשקל והראיה שהרי כתב על השטר שהוא פרוע ויר"ל שהוא פרוע מכל תביעה ולא נשאר רק תביעת ההוצאה. או יוכל ראובן לומר מה שכתבתי פרוע הוא לטובתי נתכוונתי מפני שאני הייתי חייב לך ש"פ גרושוש ולזה כתבתי שהוא פרוע. ועוד שהרי כתוב וכל זמן שימצא ראובן שיצא שמעון שקרן בחשבונו חייב לשלם לראובן מה שיברר ששקר שמעון בחשבונו הרי שתי פעמים כתוב בחשבונו סתם ולא פירש בחשבון ההוצאה נמצא כי עדיין נשאר לראובן תביעת ברירת החשבון על כל החשבון שנתן לו שמעון על ההוצאה ועל המשקל. וידוע ששמעון לא הוליך בידו למצרים כחו"ל אחד לא שלו ולא של אחרים כדי שיוכל לומר שמה שכתבו משם שהכ"חול שהביא בידו שמעון עלה משקלו כך וכך הוא מכחול אחר שהוליך בידו שלו או של אחרים. ועוד אם יטעון שמעון שמא נגנב או נאבד בספינה אם יזכה בטענה זו לפי שכתוב בשטר שקבל עליו אחריות הכח"ול הנז'. ועוד אם יטעון ג"כ מי אמר שמשקלו בתונס היה כמו שאתה אומר ושמא לא היה משקלו כך ואני לא עמדתי על משקלו רק אתה אמרת שכך היה משקלו ואעפ"י שכתוב בשטר שקבלתי מידך פ"ג ככרים איני מאמינך עתה אעפ"י שהאמנתיך בעת ההיא עתה איני מאמינך כמו שאתה אינך מאמין אותי אם תועיל לו טענה זו לפי שראובן מודה בזה שלא נמצא שמעון עומד בעת המשקל אם יהיה נאמן ראובן בשבועתו שהמשקל ההוא שכתוב בשטר הוא כפי האמת ששקל במשקל ששוקלים בו כל בני העיר על הכל יורינו מורינו ורבינו באר היטב.

תשובה:

דבר זה אין צריך לפנים וברור הוא יותר מביעתא בכותחא שהדין עם ראובן ושמעון צלל במים אדירים והעלה חרס בידו ופתו אשר אכל צריך שיקאינה והשיב ישיב הגזלה אשר גזל והאמת כי לא הייתי כותב על זה אם לא שלא בא מידי שלא להשיב לשואלי דבר וכדי שמכאן ואילך יזהר כל אדם להיות מבני ישראל אשר לא יעשה עולה ולא ידברו כזב לכן באתי לכתוב שורותים אלו בקצרה כי לדעתי אין צריך להביא ראיה על זה והם דברים פשוטים ועל כי האי גוונא אמרינן למפורסמות אין צריך ראיה. אם על ענין ההוצאות ששקר שמעון והוסיף בחשבונו אעפ"י דלא הוה טרח ראובן לשלוח לנא אמון ולמצרים לברר חשבון ההוצאה הנהוג על הסחורה ולהביא עדות על זה לא היה נאמן שמעון אפי' בשבועה אלא שצריך להם ראיה שהוציא כמו שאמר וכל עוד שלא היה מביא ראיה לא היה נאמן אפי' בשבועה לפי שהיה טוען הפך מה שהוא נהוג וקי"ל הטוען הפך המנהג אינו נאמן אפי' בשבועה כמו שכתב מהר"י קולון ז"ל שורש י"ט ובנדון זה הרי כמה סוחרים שהלכו למצרים והוליכו בידם מזה המין מהסחורה ויודעים ומכירים החק הקצוב להוצאת הסחורה הנז' שהוא פחות ממה שנתן שמעון בחשבונו ואם היה טוען שמעון שאנסוהו בעלי המכס ולקחו ממנו שלא כחק הקבוע גם בזה לא היה נאמן בשבועה רק אם יביא ראיה על זה דהכי אפסיקא הילכתא בפרק (הגוזל בתרא) [האומנין פ"ג ע"א] כאיסי בן יהודה דאמר אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא אם יש רואה ר"ל במקום שיש רואים אינו נאמן בשבועה וצריך להביא ראיה אם טוען טענת אונס וכתב שם (הר"ן) [הנימק"י] ז"ל בפי' ההלכות דלאו בשבועת השומרים בלבד אמרה איסי אלא בכל השבועות וכן פסק הרב ז"ל פר' ב' מה' שלוחין וז"ל כל שליח שטוען שארעו אונס פלוני והפסיד כך וכך הרי זה נשבע שבועת השומרים בד"א שהיה האונס במקום שאי אפשר להביא ראיה עליו אבל אם במקום שאיפשר להביא ראיה עליו או דבר שהוא גלוי וידוע שהרי ימצא עדים הרי זה צריך להביא ראיה על טענתו ואם לא הביא אינו נאמן וישלם וכו' וכן הדין בכל טענה שיטעון השותף וכיוצא בו וכו' הרי כתב הרב ז"ל שבכל טענה שיטעון השותף על חבירו אם היה חבירו יכול להביא ראיה כדי לבטל הטענה שטוען עליו ולא הביא אינו נאמן בשבועתו ומה גם דבנדון זה היה צריך לישבע שבועת השומרין שהכ"חול הנז' היה ביד שמעון משכון על הש"פ גרושוש שחייב לו ראובן וקי"ל המלוה על המשכון הרי זה עליו שומר שכר ואם הוא בתורת פקדון בידו הוה ליה ש"ח נמצא דמכל צד היה עליו שומר והיה חייב לישבע עליו שבועת השומרין ואיסי בן יהודה אמר' בשבועת השומרין וידוע שמקום המכס בנא אמון ובמצרים מקום רואים הוא ואם איתא דאנסוהי ולקחו ממנו יותר מהנהוג קלא אית ליה והיה לו לצעוק ולהודיע צערו לרבים כמו שכתב הר"ן ז"ל שם בפ' הגוזל א"כ לא היה נאמן שמעון בשבועה אם היה טוען שאנסוהו בהוצאת הכ"חול הנז' ואם הי' טוען שהטעוהו ואמרו לו שחייב ליתן הסך ההוא שאמר שהוצי' וכל אשר שאלו ממנו נתן להם גם בזה הבל יפצה פיהו ואפי' היה האמת כדבריו חייב לשלם מה שנתן ביותר מן הנהוג משום דהוי פשיעותא דהוה ליה לשאול הסוחרים על הנהוג קודם שיתן ומאחר דלא שם על לבו לשאול ונתן להם מה שאמרו פשיעותא מקרי ומזיק בידים מיקרי וחייב לשלם ומה גם אילו היה טוען זה היו כל העולם טופחי' אותו על פניו ומכתישין אותו שידוע הוא שהמכס של נא אמון ומצרים כל סחורה וסחורה יש לה חק קבוע במדה במשקל במשורה מימי עולם ושנים קדמוניות ואם היה המוכס רוצה להוסיף איזה דבר על איזה מין מהסחורה לא היה על שמעון לבדו מוסיף אלא על כל הסוחרים הבאי' בשערי העיר ההיא היה מוסיף ומה גם שסופרי המכס בערים ההמה הם ישראלים ולא היה להם לגזול את ישראל אחיהם אלא שהאמת יורה דרכו ששמעון זה חשב מחשבות און ומה גם אחר אשר ראובן שלח לנא אמון ולמצרי' ובירר ששקר שמעון בחשבונו שפשיטא ודאי שצריך להחזיר לראובן מה שהוסיף עליו בחשבון ההוצאות שאמר שהוציאו. גם מה שנמצא ששקר בחשבון המשקל נראה פשוט שצריך לתת דין וחשבון המשקל כפי מה שבא מנא אמון שנמצא משקלו שם שאף אם יטעון דהרי כתוב על גב השטר שהוא פרוע ולא נשאר לו רק תביעת חשבון ההוצאה ומשמע שבתביעת חשבון המשקל סבר וקבל ראובן החשבון ההוא ונראה שמחל לו התביעה ההיא אין בטענה זו כלום ולא שום ממשות ולא מפני תשובת ראובן שמשיב שמה שכתבתי על גבו שהוא פרוע מפני הסך שכתוב בו שאני חייב לך ולפי שלא תחזור היום או למחר ותתבעני בסך הנז' לזה כתבתי שהוא פרוע לפי שטענה זו בדויה מלבו בעת הזאת שאם השטר הוא ביד ראובן היאך היה שמעון מוציאו לתבוע בו את ראובן והוא תחת יד ראובן. וא"ת חיישינן שמא יפול מראובן וימצאנו שמעון ויתבע בו את ראובן גם מזה אין שום חששה. שאפי' יוציאנו שמעון לא היה גובה בו מראובן כלום לפי שכתב בו שנתן לו הכח"ול הנז' תחת ידו למוכרו במצרי' וליפרע מדמיו הסך הכתוב בשטר וכל זמן שהיה שמעון מוציא השטר לגבות בו היה ראובן אומר לו תן לי המשכון שנתת בידך ואני אפרע לך חובך ואם היה שמעון טוען שאבד המשכון ממנו או נאנס הרי כתב בשטר שקבל עליו אחריות הכחול הנז' א"כ אין כאן שום חששא:

אמנם בטענה השני' שטוען ראובן שהרי כתוב על גבו שתי פעמי' וכל זמן שימצא ראובן ששקר שמעון בחשבונו סתם ולא פירש בחשבון ההוצאה משמע על כל החשבון מתחלתו ועד סופו נכתב. בזה אני רואה את טענת ראובן טובה ונכוחה מכמה אנפי לפי דאע"ג דקי"ל יד בעל השטר על התחתונה ויכול שמעון לומר מה שנכתב בחשבונו ר"ל מה שנכתב לעיל דהיינו תביע' חשבון ההוצאה ואמרי' דיד בעל השטר על התחתונה שבא להוציאו עליו להביא ראיה שפי' השטר כדבריו דוקא בדבר שהוא מסופק ואין מתברר מתוך השטר למה נתכוון כמ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה סי' תפ"א והאריך להביא ראיות על זה וכ"ש בשטר זה שיכולין אנו לפרש שתי הלשונות בדרך שיהיו מסכימים זה לזה ולא היה ביניהם שום סתירה שאפשר שבתחלה כתבו שלא נשאר לו עליו רק תביעת חשבון ההוצאה ואח"כ חזרו וכתבו לשון כללי שכולל גם חשבון המשקל ולזה כתבו בחשבונו סתם:

ועוד אפי' היה הלשונות סותרים זה לזה לגמרי בנדון זה לא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה ואחר שהלשון התחתון הוא לזכות בעל השטר אין אנו למדין אלא מהלשון התחתון ולא לומר יד בעל השטר על התחתונה דאמרי' מהדר קא הדרי בהו כמ"ש הטור ז"ל דינים אלו בסי' מ"ב וכ"כ הריב"ש ז"ל בסי' הנזכר וא"כ מאחר שהלשון האחרון משמע לזכות בעל השטר דהכי כתב סתם בחשבונו לא אמרי' ביה יד בעל השטר על התחתונה.

ובר מן דין אפי' היה כותב לו ראובן מחילה בפי' על תביעת חשבון המשקל ואח"כ מצא עדים או ראיה שגזלו במשקל צריך להחזיר לו הגזלה אשר בידו מאחר שלא פירש לו ואמר אני יודע שעדיין יש לי בידך מהמשקל כך וכך והריני מוחל לך הסך ההוא וכל עוד שלא אמר ופירש במחילתו כך אלא מחל לו סתם ונמצא שהיה טועה במחילתו אין במחילתו כלום כמ"ש מהרי"ק ז"ל בח"מ סי' י"ב בשם הרשב"א ז"ל וז"ל אפי' לא נאנס כלל וסבור שאין לו בידו יותר ונמצא שיש לו מחילתו בטלה דכל דלא ידע מחילתו בטלה ואע"פ שהוא כותב לו הריני מוחל לך בדלא שני בדלא אנוס אין בדבריו כלום עד שיאמר יודע אני שיש לי בידך יותר וכדתניא (ב"מ נ"א ע"ב) מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר בק"ק יודע אני שאינו שוה אלא מנה ואמר שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה עכ"ל. הרי כתב הרשב"א ז"ל אע"פ שמחל לו בפי' כל עוד שלא יפרש הסך שמחל לו אין במחילתו כלום אע"פ שפי' לו בפי' שמחל לו דבר פלוני ומכל שכן בנדון דידן שלא מחל בפי' על חשבון המשקל ולא נזכר לשון מחילה מכל ועד כל ואח"כ נתגלה הדבר שנמצא שקרן בדבריו בחשבון המשקל שפשיטא ודאי שיחזיר כל הנמצא בידו גנוב וגזול וכמה וכמה יש להביא ראיות על זה מדברי האחרונים ז"ל. אלא שנלע"ד שיגיעת בשר להאריך להביא ראיות על זה.

ומעתה אין צורך להשיב על הטענות האחרות הבאות בשאלה אם על ששאל השואל שאם יטעון שמא נגנב או נאבד בספינה אע"פ שתשובתו בצדו שכתוב בשטר שקבל עליו אחריות הכחו"ל הנז' אלא אפי' לא היה כתוב בשטר זה מאחר שהוא משכון בידו הרי הוא עליו ש"ש דהכי הסכימו כל הגאונים המלוה על המשכון ש"ש הוי כמו שכתב הטור ז"ל סי' ע"ב מאחר שהוא ש"ש חייב בגניבה ואבידה וא"כ אפי' היה טוען נגנב או נאבד היה חייב בו אע"פ שלא היה מקבל עליו אחריותו בפי' ומה גם עתה שקבל האחריות בפי' שחייב אפי' באונסין. וכבר כתבתי שאין מן הצורך להשיב על טענה זו שלא תצדק טענה זו אלא אם לא נתברר מהמשקל שנשקל הכחו"ל בנא אמון שנמצא משקלו פחות מהמשקל שאמר שמעון אז היינו אומרים שמא נגנב או נאבד אבל אנן לא אתינן על שמעון רק שיתן החשבון כפי מה שנמצא משקל הכחו"ל אחר הגיעו לנא אמון וא"כ אין מקום לטענת נגנב או נאבד ממנו בספינה. ומזה ג"כ נתבטלה טענת שמא לא היה משקלו בעיר תונס כמו שאמר ראובן שטענות אלו היו צודקות אם לא נתברר משקלו בנא אמון שעל חשבון המשקל ההוא שואל ממנו ראובן שיתן לו ולא על משקל תונס ולפי שלא יש שייכות לטענות אלו בנדון זה לא ראיתי להאריך בהם:

הכלל העולה שחייב שמעון לשלם לראובן כל מה שהוסיף על החשבון שבא ממצרים הנהוג להוציא הסחורה ואז חייב לשלם כל מה שנמצא חסר בחשבונו מהמשקל אשר באה העדות מנא אמון על המשקל שהוציא שם שמעון בכחו"ל הנז' מאחר שיש עדים מעידים שלא הוליך בידו שמעון כחו"ל אחר לבד זה של ראובן או שהוא מודה בדבר ושב ורפא לו ובזה יבא לצאת ידי שמים וידי הבריות ולא ראיתי להאריך בראיות על זה כי לעד"ן שהדברים פשוטים הם לכל מבין והאמת יורה דרכו. הנלע"ד כתבתי מעפר דל שלמה צרור ס"ט:

תם ונשלם טור השני מחוט המשולש