שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השני/ל
שאלה ל:
שאלה ראובן הביא לשמעון חפץ אחד כדי לראות צורתו ולעשות לו חפץ כמותו ולקחו מידו ונשאר בידו כמו ה' ימים ואח"כ בא ראובן ואמר לו שיתן לו החפץ שבעליו רוצים אותו וא"ל שמעון שכבר ראהו וידע צורתו ושיטול שלו וא"ל ראובן שיניחנו אצלו עד שילך למקום פלוני ויחזור והלך ולא חזר עד עבור שני ימים ובין כך ובין כך נאבד החפץ יורינו אדוננו אם חייב שמעון באחריותו אם לאו:
תשובה:
נלע"ד דדבר פשוט הוא ואין זו צריכה לפנים שאם לא פשע שמעון בשמירתו שהוא פטור כדין שומר חנם שפטור מגנבה ואבדה ואע"פ שהאומנין שומרי שכר הן דוקא אם לא הודיע האומן לבעל הכלי שכבר נגמר מלאכתו אבל אם אמר האומן לבעל הכלי טול את שלך והביא מעות או גמרתיו לבד ולא בא בעל הכלי ונטלו אינו עליו מכאן ולהבא אלא ש"ח כמו שפסק הרמב"ם ז"ל פ"ו משכירות וכן הטור ז"ל סי' ש"ו ואם כן בנ"ד מאחר ששמעון הודיע לראובן שהחפץ שהביא לו לראות צורתו כדי לעשות לו אחר כמותו שכבר נגמרה מלאכתו שצריך לו לראות וראובן הניחו בידו ולא לקחו א"כ מההיא שעתא לא נעשה עליו רק שומר חנם:
עוד חזר ושאל השואל וז"ל נראה מדברי מעכ"ת שלא נפטר שמעון ונעשה ש"ח רק בשביל שהודיע לראובן שכבר צייר בדעתו צייורי ופתוחי החפץ ואינו צריך לו עוד אך אילו לא הודיעו הוא עליו ש"ש משום דקי"ל האומנים שומרי שכר זה לזה ובמחילה ממעכ"ת תורה היא וללמוד אני צריך שנלע"ד דלא קי"ל הכי אלא בכלי עצמו שעושה האומן בו במלאכה בההיא הנאה שמקבל שכר על הכלי נעשה עליו ש"ש אבל נדון זה. שהכלי שנאבד אינו שעושה בו האומן מלאכה רק כדי לראות צורתו הוי כמו פקדון אצלו וקי"ל שומר פקדון אינו רק ש"ח ומעכ"ת ישיבני דבר באשר ה' אתו וענותך כי הטרחתי על מעכ"ת. ע"כ.
ראיתי דבריך טובים ונכוחים ואם הוקשה לך דבר זה אינו מן התימה ויפה דקדקת אבל אלו דקדקת עוד הדק היטב לא היית צריך למודעי כי צריך אתה לדעת בכל מקום שאמרו נעשה שומר שכר על שמירת הדבר הוא בשביל איזה הנאה שתבא ליד השומר מצד החפץ שבידו ולא בעינן הנאה גדולה רק הנאה מועטת כל שהוא בההיא הנאה בלבד נעשה ש"ש. תדע בשומר אבדה מצינו שאינו מקבל שום הנאה ונעשה ש"ש כמו שאמרו בגמ' (ב"ק נ"ו ע"ב) משום פרוטה דרב יוסף דקי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה ומשום דלפעמים בשעה שהוא שומר האבדה יבא עני וישאל ממנו פרוטה לצדקה והוא פטור מן המצוה ההיא נעשה עלה ש"ש. ראה עד כמה הפריזו רז"ל וקראוה הנאה בשביל פרוטה אחת שנהנה מצד האבדה נעשה ש"ש א"כ נקטינן מהכא בכל מקום שיגיע הנאה לשומר מצד החפץ שבידו הוא נעשה ש"ש ונדון דידן אילו לא היה מראה החפץ ההוא לשמעון לא הי' שמעון יודע לעשות אחר כמותו ונמצא שהשכר שקבל בעשיית הכלי לראובן הוא בשביל הכלי ההוא שהביא לו ראובן ובההוא הנאה נעשה עליו ש"ש וא"כ הוה ליה החפץ ההיא כמו החפץ עצמו שנוטל שכר על עשייתו מאחר שבשבילו הוא עושה החפץ של ראובן ונמצא שזה וזה שוין וחזר הדין כמו שקי"ל האומנין שומרי שכר הן וכולן שהודיעו לבעלים שכבר נגמר הכלי ולא באו הבעלים ליטלו שאינם מאז ולהבא אלא שומרי חנם הוא הדין בעצמו בכלי האחר וא"כ שמעון אינו נעשה עליו מעת שהודיע לראובן שכבר נגמר רק ש"ח ודוק. הנלע"ד כתבתי מעפר דל שלמה צרור ס"ט.