שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השני/כא
שאלה כא: ה"ר יצחק באלי יצ"ו וה"ר יהודה ברוך נ"ע מקהל גרוש הי' להם בית אחד מושכר בידם שמניחים בו סחורותיהם ולא היו שותפים בסחורות רק בשכירות הבית ויהי היום ור' יהודה ברח מן העיר לכפר א' מיד ה' אשר היתה בעיר הוא ואשתו ובניו ובהיותו בכפר נגעה בו יד ה' ובעת מותו לא נמצא לפניו רק אשתו ובניו ולהיותו שרוי בבית העכו"ם העלילו עליו שבעת מותו המיר דתו ובעונות ובחזקת היד נקבר בין העכו"ם וכעת בא השמועה לעיר שלח מושל העיר את עבדיו לקחת את כל נכסיו בכל מקום שהם שכן הוא חק דתם שלא יירשוהו בניו היהודי' ובאו עבדי המושל אל החצר אשר בו הבית הנזכר ושלחו לר' יצחק באלי הנזכר וקראו אותו שיפתח להם הבית ליקח נכסי המת וא"ל ר' יצחק שכל מה שבבית הוא שלו ואין למת שום דבר בבית והוא ילך לפני המושל וירץ אמריו לפניו וכן עשה והלך ודבר עם המושל ולא נשמעו אמריו בעת ההיא והלך ועשה השתדלות נמרץ בעזרת שר גדול שיש בעיר והוציא הוצאות ושחדים לשר הנז' ומשרתיו עד שהוציא משפטו לאור ונשארו נכסי המת ליורשיו ובאה אלמנת ר' יהודה וממוני הקהל העומדים בעד היתומים ליקח נכסי המת שבבית ור' יצחק תפשם תחת ידו עד שיטול כל מה שפזר והעומדי' על היתומים אומרי' שאין לו ליקח כלום בטענת שכל מה שפזר היה בשביל להציל ממונו מיד המושל ואפילו היה נתפס בעד המת הא קי"ל הנתפס בעד חבירו אין חבירו חייב לשלם והוא לא היה יכול להראות נכסי המת ולא למוסרם ביד המושל שאינו יכול להראות ממון חבירו לאנס ואם היה מראה לו היה חייב לשלם ועוד אילו היה פותח להם הבית היו נוטלין כל מה שבתוכו ואפילו נכסיו היו הולכין לטמיון שהיה צריך להביא עדים שהם נכסיו ונמצא שכל מה שפזר כדי להציל ממונו ואין אדם מציל ממונו בממון חבירו ור' יצחק משיב אמריו שהוא לא נתפס בעד חבירו רק שהמושל אומר לו שיתן לו נכסי המת אשר אתו בבית וילך לדרכו ואפילו היה פותח להם הבית לא היו נוטלים רק נכסי המת שכן אמרו לו עבדי המושל וגם המושל כך א"ל ואם על נכסי המת היה לו דין ודברים על נכסי אין לו שום תביעה ומה גם שכל העולם יודעים שאני סוחר והסחורות שיש לו בבית מקרוב באו לי מעיר ליגורנה וסופרי המוכס יודעים בזה שהם סופרי השר אשר יצא לעזרתי שהוא שר המכס ואם באולי היה אומר לי המושל הבא ראיה שסחורות אלו הם שלך היית מביא סופרי המוכס ויעידו משא"כ בנכסי המת שאינו מוחזק לסוחר ומה שיש לו בביתו הנזכר הוא מהדברים הנמכרים בחנות: תשובה לעד"ן שדבר פשוט יותר מביעתא בכותח' שהדין עם ה"ר יצחק וחייבין היתומים לשלם כל מה שפזר ושכרו אתו ופעולתו לפניו וצדקה תחשב לו שאמץ את לבבו והציל ממון היתומים לפי שהוא נתפס להראות את ממון המת ואלו היה מראה הממון היה פטור וזה דבר מוסכם מגדולי הפוסקים אשר מימיהם אנו שותים הרמב"ם ז"ל פ"א מחובל כתב המוסר ממון חבירו ביד אנס חייב לשלם וכו' בד"א כשהראה המוסר מעצמו אבל אם אנסוהו להראות והראה פטור שאם לא יראה יכוהו או ימיתוהו וכן פסק הטור ז"ל סי' שפ"ח וכתב מהרי"ק ז"ל שכן דעת הרי"ף והרשב"א זצ"ל. נמצא מאחר שר' יצחק היה יכול להראות נכסי המת שהרי נאנס עליהם בפי' והוא לא רצה להראותם והכניס עצמו בסכנה דאיפשר בעת הליכתו לפני המושל היה מפילו ארצה ויכהו והוא חמל על נכסי היתומים ושנס מתניו להציל ממונם נראה פשוט שיטול את שלו מן הדין. ובר מן דין ה"ר יצחק לא הראה להם מקום הממון אלא שאנשי המושל הם ידעו את המקום של הממון היכן הוא ובאו הם מעצמם ליקח אותו ואילו היה פותח להם הבית היו הם נוטלין אותו מעצמם נמצא שלא הראה להם המקום שבו הממון ובכה"ג אפילו היה פותח להם הבית ונתן להם הממון בידו פטור אם היו אונסים ליתן להם כמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ' הנזכר וז"ל נשא ונתן ביד האנס חייב בד"א כשלא הגיע הממון לרשות האנס אבל אם אנסוהו להראות והראה להם ועמד האנס על הממון ונעשה ברשותו ואפילו הוליכו ביד המוסר פטור שכיון שעמד בצד האוצר כבר אבד כל מה שיש לו. וכן פסק הטור ז"ל בסימן הנז"ל וז"ל ואם היה במקום שהיה האנס יכול ליטלו אפילו נשא ונתן ביד פטור וכו' לפיכך אינו חייב אלא א"כ האנס מאנסו לילך ולהביא הממון ממקום פלוני ואפילו בזה כתב א"א הרא"ש ז"ל שאינו חייב אלא א"כ לא ידע האנס שיש ממון לפלוני אלא ע"פ המוסר אבל ידע האנס שיש ממון לפלוני ואנסו לילך ולהביאו פטור עכ"ל. נמצא שאם היה ר' יצחק פותח להם הבית והיה מראה להם נכסי המת היה פטור שהרי היה אנוס להראות ואם היו אונסים אותו ליתנו להם ג"כ היה פטור שהרי עומדים עמו באוצר והיה יכולת בידם ליטלו ואפילו היה נותן בידו ומכ"ש לדעת הרא"ש ז"ל דאפילו נשא ונתן ביד מבלי קדימת אונס על הראיה אם האנס היה יודע שהיה ממון לפלוני אפי' אינו יודע מקומו מאחר שידע שיש לו ממון שהוא פטור ובנ"ד האנס ידע שיש ממון למת שלא ע"פ ר' יצחק וגם ידע את מקומו ועמד בצד המקום דאפילו לדעת החכם המרשים ז"ל שכתב דברי מהרי"ק ז"ל שפירש דברי הרא"ש דדוקא שידע האנס מקום הממון היה ר' יצחק פטור דהרי האנס ידע מקום הממון א"כ אליבא דכ"ע אם היה ה"ר יצחק מראה הממון או נותנו ביד היה פטור וא"כ מאחר שהוא לא כן עשה והציל נכסי היתומים מי גזר כן שלא יטול מה שפזר בהצלת הממון ואפילו לא היה תפוש בנכסי המת היה הדין נותן שיטול את שלו מתחת ידם ומה גם עתה שהוא מוחזק בנכסי המת דליכא מאן דפליג שיטול את שלו ממה שתחת ידו ואע"ג דר"י לא נאנס ביסורין ולא במכות רק שהמושל הגזי' עליו בדברי' וא"ל שאם לא יתן בידו נכסי המת שייסרהו למשפט ויענה בכבל רגלו אך לא עשה שום מעשה וא"כ אילו היה מראה נכסי המת היה חייב מפני שלא נתייסר עדיין רק הפחידוהו בדברים ואפשר שלא היה מייסרו עכ"ז מאחר שהמושל יש ספק בידו לעשות מה שהוציא מפיו וגם יותר ממה שאמר היה יכול לעשות הוה ליה כאלו עביד ואפילו היה הממון הזה מופקד ביד הר"י וברשותו בתורת פקדון וידע המושל בממון ההוא שהוא מופקד בידו ואנסו להביאו אפילו בלא קדימת אונס הראיה והלך הר"י והביאו פטור. והראיה לזת ממ"ש הנמוקי ז"ל בפ' הגוזל וז"ל לפיכך נ"ל דוקא כשאין הממון בידו וכו' עד הילכך כשממון חבירו בידו ואונסים אותו עליו ממש אז אמרי' שמחמת אותו הממון בא לו האונס אבל כשאין הממון בידו בכי האי גונא דחייב לדעת רבינו ז"ל דכיון שאין בידו אין האונס בא לו מחמת הממון מיקרי וחייב עכ"ל. הרי כתב הרב נמוקי ז"ל דס"ל להרי"ף ז"ל דאינו חייב רק כשאין הממון בידו ואנסוהו להביא מבית חבירו כמו שנתן הטעם שכל שאינו בידו אין האונס בא לו מחמתו אבל אם היה ממון חבירו בידו ואנסוהו להביאו הרי האונס בא לו מחמתו וכל שהאונס בא מחמתו אם נתנו פטור וכן העלה הרב הנמקי ז"ל בסוף דבריו וז"ל ועיקרן של דברים שכל מקום שאין האונס בא לו מחמת אותו ממון כלומר שאין הממון גורם האונס כגון הבא לי ממון חבירך וכן אם היה מופקד אצלו וא"ל הבא לי ממון סתם והביא חייב שאף כאן לא בא לו האונס מחמת אותו ממון אבל אם היה לו הממון מופקד אצלו ואנסוהו עכו"ם ליתנו ונתן פטור שהרי בא לו אותו אונס מחמת אותו ממון וכן כתב רבינו ז"ל ובזה הכל עולה יפה ועל זה הדרך יחלק אור עכ"ל. הרי דכתב בפי' שכל מי שיש בידו ממון חבירו פקדון ונאנס עליו להביאו והביאו פטור לדעת הרי"ף והנמוקי ז"ל. ונראה שגם הרא"ש ז"ל הכי ס"ל ממ"ש הטור בשמו וז"ל אבל אם ידע האנס שיש לפלוני ממון ואנס לזה לילך להביאו פטור. הן אמת דמה שכתב ואנס לזה להביאו איפשר לפרש שידע האנס שיש ללוי ממון בביתו ואנסו לשמעון להביאו מבית לוי וס"ל להרא"ש ז"ל דגם בזה פטור ופליג על הרי"ף דס"ל דכל שאין הממון בידו וברשותו לא מיקרי אנוס מחמת הממון כנ"ל בדברי הנמוקי:
אמנם אף בשנפרש פירוש זה בדברי הרא"ש ולא נפרש דבריו סתם גם באנס את שמעון להביא ממון לוי מבית שמעון כי גם דברי הרא"ש יסבלו פירוש זה אלא אף שנאמר דברי הרא"ש דוקא שאנסו להביא הממון מבית בעליו אפ"ה יודה הרא"ש לדברי הרי"ף במכל שכן ומה אם במה דס"ל להרי"ף דלא מיקרי אנוס מחמת אותו ממון דהיינו להביא ממון מבית בעליו או ממקום אשר הוא בו דמחייב הרי"ף מצינן להרא"ש דחשיב לי' אנוס מחמת אותו ממון ופטור. במאי דס"ל להרי"ף דחשיב אנוס מחמת אותו ממון צריכא למימר שהרא"ש פוטר פשיטא ודאי דהרא"ש פוטר. וכן מצאתי להרב הגדול מהר"ש מדינה ז"ל בתשובה סי' כ"ה וז"ל כל שממון בידו והאונס בא לו מחמת אותו ממון אף הרי"ף מודה דפטור ולא חייב הרי"ף אלא כשאין הממון בידו לפי שאז האונס אינו בא לו מחמת אותו ממון אלא שאונסים אותו בעלמא אבל כשהאונס בא לו מחמת אותו ממון הוא רודף וניתן להצילו. וכן פסק מהר"י אדרבי ז"ל סי' פ"ג על אותו נדון עצמו שנשאל הרשד"ם ז"ל. וראיתי למהרי"א ז"ל דלא מיפטר אלא בפקדון אבל אם היה הממון חוב ברשות הנאנס ונאנס עליו והביאו מחייב מטעם דמלוה חייב באונסיה ודבריו צריכין הבנה דמה בכך אם חייב באונסין דוקא אונסים דעלמא דאתו מחמת הלוה אבל אונסים דאתו מחמת המלוה לא מחייב והוה ליה כאלו נאנס המלוה עצמו. גם בדברי מהרשד"ם ז"ל יש להבין דכתב אפי' לא נאנס עליו בפי' רק שאנו אומדים דעליו נאנס ונתנו פטור ואנן לא מצינו בלשון הגמ' והפוסקים רק אנסוהו להביא ממון חבירו דמשמע אנסוהו בפי' ולא באומדנא ונראה שהרב למדה מההוא עובדא דהגוזל בתרא (קי"ז ע"ב) בההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא ואתו גנבי עליה שקלי' ויהבי' נהליה וכו' וכתב הר"ן ז"ל שם וז"ל ואי לא אמיד ודאי בשביל ההוא כסא הוא דאתו והרי זה כמי שאנסוהו ליתן ממון של פלוני דאפי' נשא ונתן ביד פטור וכו' וכן כתב הר"ח ז"ל דהכא משום דלא אמיד אמרי' על ההוא כסא אתו וכ"ש היכא דידיע דאנסוהו אממונא דחבריה עכ"ל. הרי שהגנבים לא אמרו בפי' ליתן להם הכוס ההוא רק שאנו אומדים בדעתנו שלא באו רק על אותו הכוס ואפי' לא אמרו לו בפי' ומכח אומדנא אתינן עליה והרי זה כאלו אמרו לו בפי' תן לנו כוס פלוני כמו שכתב והרי הוא כאלו אנסוהו. נמצינו למדים שאם יהיה ממון אחר מופקד ביד חבירו ונאנס עליו להביאו ואפי' לא נאנס בפי' רק שבאומד הדעת אנו אומדים שעליו נאנס ונתנו ביד האנס פטור ואפי' נאנס על הנתינה בלי קדימת אונס על הראיה. ואע"פ שהממון הזה לא היה מופקד ברשות הר"י דהרי הבית שבו הממון מושכר ביד שניהם ונמצא שממון המת נתן ברשותו אפ"ה פטור הר"י מאחר שהוא מוחזק בממון המת. והראיה ממה שכ' שלטי הגבורים בפ' הגוזל וז"ל לדעת הרי"ף ז"ל אם ישראל נתן ממון חבירו ביד האנס חייב אע"פ שאנסוהו על הנתינה וכו' עד וכיון שעשה מעשה זה בידו וכן היא דעת המיימוני וכו' ולפי' רש"י והראב"ד ור"ח ובעל העיטור שהביא הר"ן שם דבריהם באורך מוכח דוקא אם אנסו לזה על ממון סתם וכו' אבל אמר לו האנס לך והבא לי ממון פלוני והלך והביא לו פטור דאממון חבירו הוא אנוס ואינו נקרא מציל עצמו בממון חבירו עכ"ל. והר"ן בפי' ההלכות הביא דברי הראב"ד ז"ל וקלס אותה. והרשב"א ז"ל בתשובה סי' תתקע"ט אחר שכ' דברי הרי"ף כתב והנכון מ"ש הראב"ד ז"ל הן אמת שהמ"מ בפ"ח מחובל כתב שהרשב"א הסכים לדברי הרי"ף אבל מה שנמצא בתשובתו הוא מה שכתבנו לעיל ואיפשר שבחדושיו כתב כהרי"ף וכשבא מעשה לידו עשה כהראב"ד ז"ל הרי לך כמה אשלי רברבי דס"ל אם נאנס להביא ממון חבירו והלך והביא דפטור ולא מחייב רק אם נאנס להביא ממון סתם והלך והביא ממון חבירו דאז הוי מציל עצמו בממון חבירו. ודברי הני רבאוותא הוא שהממון בבית בעליו ונאנס עליו והביא מבית בעליו כאלו הוה ברשות הנאנס שהיה מופקד בידו הרי כתבנו לעיל דאפי' לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל הוא פטור כמ"ש הנמקי ובהא כ"ע מודי ולא פליגי אלא בהיות הממון בבית בעליו ובהא ס"ל לרש"י והראב"ד ור"ח ובעל העיטור והרשב"א דפטור וא"כ עתה שהר"י מוחזק בנכסי המת אע"פ שהממון ברשות בעליו אלו היה דהר"י נאנס עליו להכיא היה פטור דיכול לומר קים לי ככל הני רבאוותא ומאחר שאם היה עושה מעשה היה פטור והוא לא כן עשה ועשה השתדלות חזק להצילו ובאים היורשים להוציא מתחת ידו חייבים לפרוע לו כל מה שפזר. ומה גם שהיה ר"י פטור אליבא דכ"ע מכמה טעמי חדא דלא היה נושא ונותן ביד לפי שאנשי המושל היו שולחים ידם ונוטלין הממון אם היה מראה להם הממון ועל הראיה היה פטור דאנוס הוא על הראיה. ועוד טעמא אחרינא שאנשי המושל ידעו מקום הממון ובאו מעליהם ועמדו בצד הבית ואפי' לא היה פותח להם הדלת היו שוברים הדלת ונכנסים ונמצא שהממון כמו שהוא בידם כבר מבלי פתיחת הבית וכתב המ"מ ז"ל בשם הרשב"א שאם היה הממון במקום שיד האנס שולטת בו אפי' אינו רואהו כל שיכול לחפש ולמצוא פטור ובנ"ד הרי האנס רואה המקום ששם הממון ועומד בצדו וגם יכולת בידם לפתוח ולחפש ולמצוא א"כ אילו היה נותנו היה פטור נמצא מה שאמרו הממונים י"ה שאילו היה נותן להם הממון היה חייב אין הדין עמהם. ומה שטענו ג"כ שאם היה פותח להם הבית היו נוטלין כל מה שבתוכו ואפי' סחורותיו היו נוטלין לפי שהיה צריך להביא עדים שהם נכסיו דברים אלו אין להם על מה לסמוך ואין אלו אלא דברי נביאות דבשלמא אלו המושל בא על נכסי המת בעלילה היינו אומרים אפשר שגם על נכסי ר"י היה מעליל ואע"פ שפיהם דבר שוא ועינינו הרואות שבעלילה הם באים עלינו בכל יום לשלול שלל ולבוז בז אפ"ה מן הספק אין אנו גוזרים מדעתנו מה שלא היה ורואה אנו דברי ר' יצחק שהיא משיב להם כהוגן אע"פ שלא היה צריך להשיב מה שהשיב לפי שאם היה המושל אומר כל מה שבבית הם נכסי המת ואני לוקח כל מה שבבית אז היו דברי הממונים צודקים שיאמרו ששמעת שאמר המושל שיקח כל אשר בבית שהכל נכסי המת וכדי להציל את שלך היית צריך להביא עדי' אז היה משיב ר"י שיש בידו להביא עדים שהם סופרי המכס ובודאי שהיו הסופרים מעידים כדבריו לפי שהם משרתי השר שהוא בעל המכס וכל מה דיכול השר ומשרתיו לזכות לר"י היו עושים והיה השר מצוה לסופריו שיעידו כדבריו לפי שר"י הוא מסוחרי ליגורנה ובכל ספינה אשר תבא מעיר ליגורנה הוא נהנה ממנו בסך גדול ממכס הסחורות ומה גם בדבר שהוא אמת שהסופרים יודעים ומכירים הסחורות ההם אשר באו לו מקרוב והם כתובי' בפרטם בספרי המכס וכל זה היה צריך להשיב אם היה המושל תובע ממנו כל הנכסים שבאוצר אבל דבר לא יצא מפי המושל לא הוא ולא דומה לו ותחלת דבריו וסוף אמריו אינם רק על נכסי המת. ועוד אם באים אנו לדון דין זה כפי הדקדוק אין כאן אונס כלל ועיקר ולא ג"כ דינא דמלכותא אלא מצד דת הישמעאלים ותוגרמה אשר אנו שרויים ביניהם שכל ישראל שהמר אין בניו יורשים אותו כמו שאם המיר הבן אינו יורש אביו ודבר זה מסודר בספרי דתם ולא מדינא דמלכותא א"כ כל מה שהציל ר"י אינו אלא כמציל מיד המושל שהיה נוטל בדין ומי זה אמר ותהי שלא יטול מה שהוציא מידו הכלל העולה מכל מה שכתבנו שר"י זכאי בדינו וצריכין היתומים ליתן לו מה שפזר אחר שישבע כמה הוציא הנלע"ד כתבתי מעפר דל שלמה צרור ס"ט: