שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השני/יז
שאלה יז: שאלה ר' יצחק בירבזא היתה לו סחורה הנקראת כרמז ובא אל ה"ר שלמה הכהן וא"ל הנה עכו"ם פלוני שמעתי שהוא רוצה לקנות כרמז לך אמור לו שיש כאן מעט כרמז אם ירצה לקנותו ואל תאמר לו שהוא שלי אמור לו שהוא שלך ואני אתן לך שכרך והלך ודבר עם העכו"ם ואמר לו העכו"ם שילך ויביא לו מעט ממנו והלך והביא לו והוכשר בעיניו ועשה עמו סכום והלך והביא הקרמז מבית רבי יצחק ושקלוהו והוליך העכו"ם הסחורה לביתו ונתן המעות לרבי שלמה ונתנם לר' יצחק וקבל מידו שכרו ובכל זה העכו"ם לא ידע דבר מר' יצחק והלך העכו"ם והתחיל לצבוע ממנו ויצא גוון הצבע רע ביותר לפי שהקרמז היה מזויף והעכו"ם תבע לר' שלמה לבית הערכאות שלהן ונתחייב להחזיר המקח וגם דמי הכובעי' שנתקלקלו בצבע ועתה ר' שלמה תובע לר' יצחק להחזיר לו המעות שקבל וגם הכובעי' שהעכו"ם תובע ממנו ור' יצחק אומר שיחזיר הדמים שקבל אך דמי הכובעי' אינו רוצה ליתן ור' שלמה טוען מאחר שידע בסחורתו שהיא מזוייפת למה לא גילה אזנו והיה מתנה על העכו"ם שלא יחזור עליו שאילו התנה עליו ואמר לו קנה מה שאתה רואה כמו שרגילין המוכרים להתנות לו לא היה לו מקום לחזור ועוד שאני שלוחך ועשיתי ככל אשר צויתני ולא שניתי שום דבר בשליחותי ולא פשעתי והראיה שאתה יודע שהוא מזויף שהרי לא רצית להודיע לעכו"ם שהוא שלך ור' יצחק אומר שמה שלא רצה להודיע לעכו"ם שהוא שלו לפי שיש לו עליו מלוה ישנה ופחד שיטול מתחת ידו מה שהוא אומר שהוא חייב לו אלו הם תורף טענותיהם:
תשובה: מהר"י קולין ז"ל שורש קל"א כתב תשובת הרשב"א ז"ל וז"ל שליח שהגיע נזק בממונו מחמת שליחות שלוחו או שהעלילו עליו מחמת שליחותו והפסידוהו ממון אם על המשלח לשלם לו נזקו או לאו. תשובה אין המשלח חייב בנזק השליח וכו' וכ"ש אם השליח שכור שהרי הולך בשכרו כדכתיב ואליו הוא נושא את נפשו ואלו דברים פשוטים הם וכו' הרי לך בהדיא שאין המשלח חייב בנזקי השליח ואפי' עשאו בחנם ואפי' אירע לו נזק מחמת אונס ולא פשע השליח כדמשמע מלשון השאלה דקאמר או שהעלילו עליו כ"ש וכ"ש הכא שנוטל השליח שכר. ועוד הביא מהר"י קולין ז"ל ראיה ממרדכי לחזק דברי הרשב"א ז"ל וכ"כ בשורש קג"ה. א"כ לכאורה יראה מד' הרשב"א ז"ל דבנ"ד שהגיע לר' שלמה היזק משליחות יצחק שר' יצחק פטור ומה גם שהוא נוטל שכר דאע"ג שיש חולקים על הרשב"א ז"ל כמ"ש מהר"ם איסרלן ז"ל דוקא אם היה השליח בחנם בהא (ליכא) [איכא] מאן דפליג על הרשב"א אבל שליח בשכר ליכא מאן דפליג א"כ לכאורה נראה שהדין עם ר' יצחק:
אמנם כד דייקינן שפיר אשכחן דר' יצחק יתחייב בכל מאי דמתחייב ר' שלמה מאחר שלא פשע בשליחתו ולא שינה ולא עיות כי מה שכתב הרשב"א הוא שהגיע הנזק לשליח מחמת עצמו ר"ל שהעלילו עליו עלילו' מבחוץ ולא מחמת הדבר שהיה שליח עליו אבל אילו הגיע לו ההפסד מחמת הדבר שהיה מוליך בידו של המשלח בודאי שהרשב"א מודה שעל המשלח לשלם כל הנזק הבא לשליח ובנ"ד לא העלילו על ה"ר שלמה שום עלילה מצד עצמו אלא שנמצאת הסחורה שמכר מזוייפת נמצא שההפסד הוא בסחורה של המשלח ובנדון הזה לא דבר הרשב"א ז"ל והכי דייק לשון הרשב"א שכתב שליח שהגיע נזק בממון שלו מחמת שליחותו או שהעלילו עליו מחמת שליחותו וכו' דמשמע שלא הגיע הנזק בממון המשלח שהי' מוליך בידו אלא כמשל שהיה לשליח איזו סחורה וקפצו לסטים עליו ולקחו סחורתו ממנו או שהעלילו עליו על סחורתו אע"ג דמחמת שהוא הולך בשליחות המשלח הגיע לו הנזק אין המשלח חייב בנזקו והכי דייק לשון הרשב"א ז"ל דכתב אבל אם הגיע נזק לסחורת המשלח עצמו או הגיע לשליח נזק מסחורת המשלח כמו אם היתה סחורה שגזר המושל שלא להביא אות' אל עירו וראובן שלחה ביד שמעון ולא ידע שמעון גזרת המושל והוליכ' ונתפס עליה והגיע לו הפסד ליכא מאן דפליג דחייב המשלח בהפסד ההוא ומה גם אם ידע המשלח בגזירת המושל דא"ל שמעון אילו הודעתני שאפשר שיגיע לי איזה נזק לפי שאין יכולת ביד שום אדם להוליכה למקום ההוא לא הייתי מוליכה וכמו שמוכיח מתשובת מהרי"ק שורש קנ"ה בענין הספר שהוליך בידו השליח ונתפס ביד המוכס והעלילו עליו והפסיד ממון יע"ש. ונדון דידן נראה ברור שר' יצחק ידע בסחורתו שהיא מזוייפת ולא הודיע לשליח וגם השליח לא ידע מאומה וזה אני אומר אילו העלילו עליו ואמרו לו אתה מוכר סחורה מזוייפת והפסיד ממון אז היינו צריכין לחלק אם ידע השליח או לא ידע דאם היה יודע שהיא מזוייפת אז אמרינן לי' מאחר שאתה יודע שכל המוכר דבר מזויף ויודעים בו יענישוהו ממון למה היה לך ליטפל בה ואת הוא דאפסדת אנפשך ואם המשלח הוא שידע והשליח לא ידע אז היה המשלח חייב בנזק השליח אבל בנדון זה שלא העלילו עליו על המכירה אלא שהסחורה עצמה נמצאת מזוייפת נראה פשוט שההפסד על המשלח. ומה גם בנדון זה דבדינא ובדייני היה המוכר חייב להחזיר דמי המקח ללוקח ויקח סחורתו א"כ מה לו לשליח בצרה זו. ובגדולה מזו כתב הרא"ש ז"ל כלל ע"ט סי' ו' בשותפין שחלקו ובאה עלילה על אחד מהן מצד איזה סחורה שמכרו בהיותן שותפין וכתב הרב ז"ל אם היתה התביעה כדין אע"פ שחלקו ואין העכו"ם תובע רק לאחד מהם אין חבירו יכול לומר אנחנו כבר חלקנו ומזלך גרם מאחר שהעכו"ם תובע בדין וכ"ש בנ"ד שאין כאן שותפות רק שליח לבד. ואפשר אי הוה נחתינן לעומקא דדינא והיה המוכר הזה מוכר הקרמיז לר' שלמה בחזקת שהוא טוב ויפה והיה רבי שלמה מוכרו ליהודי אחר וצבע בו ומצא שהוא מזוייף היה מחזירו לר' שלמה ורבי שלמה חוזר על המוכר ואע"פ ששלח בו יד וצבע בו קודם שהכיר במומו היה חוזר על המוכר לפי שכל דבר שעומד לצבוע בו לא יוכר מומו עד שצובעים בו ואם צבע בו והוכר מומו הרי זה מ"ט וחוזר לעולם כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ' י"ג ממכירה וכן הטור סימן רל"ב א"כ בנ"ד אין כאן שום עלילה רק שבדין היה המוכר חייב להחזיר המקח ומה גם שנודע הדבר והוכר שהמוכר הזה ידע בסחורה שהיא מזוייפת אף שלא נודע לדברי רבי שלמה שאומר שהמוכר עצמו זייף הסחורה אלא אף לדברי המוכר שאומר שלא עירב בה שום זיוף הרי מודה שידע בה שהיא מזוייפת. וכל זה היה אילו מכרו לר' שלמה ועתה הוא חוזר עליו מצד המום היינו נושאים ונותני' לעיין בדיניהם דאיכא כמה חולקי' בענין זה כמו שכתוב בספרי הפוסקי' אך בנ"ד שר' שלמה הוא שליח ועשה שליחותו כאשר צוה עליו המשלח בין אם הי' העכו"ם תובע כדין בין שלא כדין חייב המשלח לשלם לשליח כל ההפסד שבא לו מחמת סחורת המשלח מאחר שלא פשע ולא שינה השליח בשליחותו ואפילו הוא נוטל שכר על שליחותו זהו הנרא' לענ"ד מעפר דל שלמה צרור ס"ט: ואחר כמה שנים זכני השי"ת ובאו לידי ח"ב מתשובות המבי"ט וראיתי בסימן קנ"ו על א' ששלח לחבירו לקנות לו בית מעכו"ם אחד והלך ועשה הסכום עם העכו"ם אך עדיין לא נגמר המכר ביניהם והמשלח נתחרט מלקנות הבית והעכו"ם תבע לשליח והזמין עדי שקר שנגמר המכר באופן שנתחייב השליח ליקח הבית והמבי"ט כתב לחייב המשלח והביא תשובת הרשב"א שכתבתי לעיל והביא עוד ראיה מתשובת מהר"ם שכתב המרדכי בפ' הגוזל יע"ש: