שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השני/יב
שאלה יב: תלמסאן. אל החכם הדיין כ' משה שוראקי יצ"ו והחכם כה"ר אליהו י"ץ. שאלת וז"ל ראובן ושמעון היו יושבים לאכול ולשתות בחברת אנשי' אחרי' בבית ראובן ובאה בת ראובן ובידה מיני מאכל להביא לפני היושבי' ואמר שמעון לראובן תן לי זאת הנערה לבני וענהו ראובן שיתננה לו ואכלו ושתו ליום השבת הלכו ראובן ושמעון לב"ה להתפלל ואמרו קצת אנשים אל החזן בלשון ערב"י טלאע' ן' שמעון לס"ת את מלך מע"א בנ"ת ראובן ואז החזן קרא לבן שמעון לקרות בתורה וקרא עליו פיוטים כשאר בני אדם אלדי' יתמ"לכו ויצאו מב"ה ומהיום ההוא לא שלח שמעון לבת ראובן אפי' שוה פרוטה עד אחר עבור ד' ראשי שני' עמד ראובן לשדך בתו לבן לוי אז שלח שמעון לבן לוי וא"ל הבת מקודשת לבני ובן לוי לא שת לבו לדבריו ושדך בן לוי בת ראובן ושמעון שלח אלו הדברים עם בעלי תורה לבן לוי קודם ששידך בת ראובן לאחר ו' חדשים רצה ראובן לזמן את בת לוי להביאו לביתו והזמין מאכל ומשתה כדי להביא חתנו לביתו הלך שמעון ואמר לבן לוי בת ראובן ביד בני מקודשת וכשמוע ראובן הדבר הזה הלך לשמעון וא"ל יש לך עדים שבתי מקודשת ביד בנך וא"ל שיש לו עדים ע"ז ובאו העדים אשר אמר שמעון לפנינו והעידו לפנינו שאמר שמעון לראובן שיתן לו בתו לבנו אך הקדושין שאמר להד"מ וארכו הדברים ביניהם ונתרצו שני האנשי' שישאלו את פי כ"ת ומה תאמר להם יעשו ועתה בבקשה מכ"ת תורינו מה יהיה משפט הבחורה הזאת והדין עם מי משניהם והעולם כולו יודעים שראובן שתה כוס א' מיד שמעון קידושין על בתו והעדי' אומרי' להד"מ ושמעון אומר בידוע שהם קידושין וכ"ת יגזור אומר מה שנראה לו כפי הדין והתשובה בנחוץ לרגל המוביל ושלם החותם סימן ולכל בני ישראל היה אור:
תשובה: אחר שלומכם וטובתכם כתבכם המפואר הגיעני ע"י אהובינו כה"ר יהודא כלץ יצ"ו וראיתי שכ"ת רצו לעמוד על דעתי על ענין הקול שיצא על בת ה"ר יהודה יצ"ו שנתקדשה לבן ה"ר אליעזר סקסיק יצ"ו ועמדתי על כל דברי השאלה ועם כי ידעתי אני את עצמי שאין זה מקומי ומיראי הוראה אני ובפרט בדבר קדושין אשר הוא נושא חמור ונוסף על זה העת והעונה הזאת לבי בל עמי אל הלקח ממני מחמד עינינו החכם הדיין אחינו ראש כה"ר צמח דוראן ז"ל עליו דוה לבנו וחשכו עינינו אך להפקת רצון כ"ת ורצון ה"ר יהודה יצ"ו נפניתי לגלות דעתי עם היות שאינה מכרעת:
לכאורה היה נראה שהבחורה הזאת בת ראובן היא מוחזקת למקודשת לבן שמעון מחמת הקול אשר יצא בעיר שאביה קבל קדושין עליה ותנן בסוף פרקא דבתרא דגיטין (פ"ח ע"ב) יצא שמה בעיר מקודשת מקודשת ואע"פ שנמצא אח"כ שאין הקול אמת הא איכא לוגתא בגמ' (פ"ט ע"א) אי מבטלינן קלא או לא מבטלינן וכתבו קצת מהמפרשים ז"ל דלפום הנהו עובדי דמייתי התם בגמ' משמע דסוגיין כמאן דאמר דלא מבטלינן והר"ן ז"ל כתב וז"ל נראה דעכשיו בסתם מקומות אין מבטלין הקול ולפיכך לא כתבה הרי"ף ז"ל בהלכות. נראה שדעת הר"ן ז"ל להחמיר ולא מבטלי' קלא והרב הגדול מוהרי"בל ז"ל כתב בתשו' שהרב רבינו פרץ ז"ל דעתו להחמיר ולא מבטלי' קלא. א"כ לכאורה היה נראה לו' שבת ראובן זו מאחר שיצא שמה בעיר שנתקדשה לבן שמעון אין מבטלין הקול שיצא כיון דאיכא תרי גברא רברבי בתנאי שהן הר"ן והרי"ף ז"ל דס"ל דלא מבטלינן קלא. אמנם אחר השקפה וההבחנה בדברי האחרונים ז"ל נר' שהבחורה הזאת היא מותרת להתקדש לכל מי שתרצה ואין כאן מיחוש כלל ועיקר לא מיבעיא לדעת הרא"ש ז"ל דפליג על הני רבוותא וסבר דמבטלי' קלא כמ"ש שם בפסקיו וז"ל כתב מהר"ם בתשובה דמבטלי' קלא דסורא אתריה דרב ונהרדעא אתריה דשמואל ובאתריה דרב מבטלי' קלא והלכתא כרב באיסורי (בכורות מ"ט ע"ב) ואע"ג דרב ששת נמי דהילכתא כותיה באיסורי ס"ל דלא מבטלי' קלא נר' דרב ששת מנהרדעא הוה ושם נהגו כשמואל. ועוד דמיחש לקלא חששא דרבנן הוא ובשל סופרים הלך אחר המיקל (ע"ז ז' ע"א). ועוד בירושלמי משמע דרבי יוחנן סבר דמבטלי' קלא עכ"ל. הנה לדעת מהר"ם ז"ל מבטלין הקול ונראה שגם הרא"ש ז"ל מסכים לדעתו מאחר שהביא דעתו מבלי שום חולק נראה פשוט דס"ל כוותיה. אלא אפי' לדעת הר"ן והרי"ף ז"ל דס"ל דלא מבטלי' קלא נראה פשוט דלא חיישינן להאי קלא והטעם לזה הוא דהאי קלא דאיתמר במשנה יצא שמה בעיר מקודשת מקודשת דאפליגו עליה הני רבאוותא אי מבטלי' קלא או לא מבטלינן צריך שיהיה קול ותכסיסיו עמו ומפרש התם בגמרא (שם) שתכסיסי הקול כדי שיהיה נקרא קול הם ב' דרכים הא' שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית נתקדשה היום והשני שאומרים פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים ועל הקול היוצא באחד משני דרכים אלו איפליגו אי מבטלינן האי קלא או לא אמנם אם הקול שיצא אין בו שום א' מב' דרכים אלו ליכא מאן דפליג לפי שאין קול שיצטרך ביטול ואין זה רק סברה בעלמא. ובנדון זה הקול הזה שיצא על הבחורה הזאת אין בו שום דרך מן השני דרכי' הללו הנזכר א"כ אין כאן קול שיצטרך ביטול. ותו איתא התם בגמרא (שם ע"ב) אמר רב אשי כל קלא דלא אתחזק בב"ד לאו קלא הוא ודברים אלו לא נמצא עליהם שום חולק וכפי מה שבא בשאלה נר' דלא אתחזק האי קלא בבית דינא אדרבא עת שבאו לחזק הקול בב"ד נתחזק להפך שאמרו העדים להד"מ ולא נזכר שום זכר קדושין א"כ הדבר ברור שאין כאן שום חשש:
איברא שיש בנדון זה דבר א' העומד בפנינו והוא עליית הבחור לס"ת ביום שבת קדש וקריאת הפיוטין עליו שאין לך שמחת אירוסין יותר מזה וכתב הרב ז"ל פ"ט מהל' אישות וז"ל וכן אם באו שנים ואמרו ראינו כמו שמחת אירוסין ושמענו הבר' ושמענו מפ' ששמעו מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פ' ופלוני והלכו למ"ה או מתו ה"ז קול שתתחזק בו האשה למקודשת עכ"ל. משמע מדברי הרב ז"ל אפי' אין כאן מטות מוצעות ולא נרות דולקות רק אם ראו לבד שמחת אירוסין ה"ז קול ותתחזק בו האשה למקודשת ובנדון זה הרי יש שמחת אירוסין והיא עליית הבחור לס"ת וקריאת הפיוטין וא"כ ה"ז קול ואתינן לפלוגת' דהנהו רבוואתא וכבר כתבנו שהר"ן והרי"ף ז"ל ס"ל דלא מבטלי' קלא ומי הוא זה ואיזה הוא אשר לא יחוש לדברי האלהי' האדירים האלה להקל בדבר שהם מחמירין ובפרט בנושא חמור שהוא דבר שבערוה ואע"פ שמצינו דהרא"ש ומהר"ם ז"ל ס"ל דמבטלי' קלא מי יכניס ראשו בין ההרים הרמי' האלה אמנם אחר ההשקפה בדברי הרב ז"ל נר' דאין כאן בית מיחוש כלל בנ"ד לפי שהרב ז"ל סיים בדבריו ואמר שמענו מפלוני ששמע מפלוני וכו' משמע מדבריו שהאנשים אשר ראו שמחת אירוסין הם בעצמם ששמעו שנתקדשה פלונית בפני פ' ופלוני אבל אם לא ראו רק שמחת אירוסין לבד ולא שמעו מפלוני ופלוני שנתקדשה וכו' אין זה קול שראיית שמחת אירוסין בלבד לא תתחזק האשה למקודשת. ועוד מ"ש הרב ז"ל וכן אם באו שנים ואמרו כו' ר"ל שבאו לב"ד להעיד כדי לחזק הקול כי כן כתב הוא ז"ל בתחלת דבריו וז"ל וכל קול שלא נתחזק בב"ד אין חוששין לו אבל אם הקול יצא בעיר אפילו קול גמור אם כשבאו לב"ד לא נמצא מי שמעיד אין חוששין לו. ובנדון זה כפי הנראה מדברי כ"ת שהאנשים הנמצאים בב"ה כשעלה הבחור לס"ת לא ראו רק עליית הבחור לבדו ולא שמעו מפי אחר שבת ראובן נתקדשה לבן שמעון וגם שאנשים אשר אמרו לש"ץ שיעלה הבחור לס"ת לא אמרו ששמעו שנתקדשה פלונית בפני פ' ופלוני רק אמרו פלו' אתמ"לך ודברים אלו אמרום חוץ לב"ד וכבר כתבנו שכל קול שלא נתחזק והועד עליו בב"ד לא חיישינן ליה. ועוד דבר זה שאמרו האנשי' האלה לש"ץ בלשון ערבי תוכל לפרשם על השידוכין מבלי זכר שום קידושין ואיפשר ששמעו שאמר ראובן שיתן בתו לבן שמעון ושמעו דברים אלו אשר עברו בין ראובן ושמעון וע"ז אמרו פלו' אתמל"ך מאחר שלא פירשו דבריהם ואמרו פ' קדש בת פלו'. וא"כ אפי' לדעת הרב ז"ל נראה בנדון זה אין בו מיחוש כלל ואין זה נקרא קול שצריך ביטול שלא נמצא מי שאומר ששמע שנתקדשה פלוני' בפני פ' ופלוני ואת"ל שנמצא מי שיאמר כן מאחר שלא נמצא מי שאמר כן בב"ד אלא אדרבה כשבאו לחזק הקול בב"ד נתבטל הקול לגמרי ונמצא שלהד"מ א"כ אין כאן קול שנאמר עליו אי מבטלי' קלא או לא. ועוד שאפילו היה הקול הזה שיצא קול גמור בכל טכסיסיו ונתחזק בב"ד אפ"ה בנדון זה לא חיישינן ליה בשלמא אם העדים שתלו בהם הקדושי' אינם נמצאי' לפנינו רק שבאו ב' ואמרו שמענו מפלוני ופלוני מפלו' ששמע שנתקדשה פלונית בפני פ' ופלוני והלכו למ"ה או מתו אז הוה חיישינן שמא אם מחר יבואו העדי' ויאמרו שנתקדשה בפניהם וכן אם מתו חיישי' שמא אילו היו העדי' קיימי' היו מעידים על הקידושין ולזה אנו חוששין לקול זה שיצא אבל אם העדי' שאומרי' שנתקדשה בפניהם הם עומדי' לפנינו אין אנו צריכין לקול שיצא להחזיקה בו למקודשת שהרי העדי' עומדי' לפנינו ויבואו ויעידו על הקידושין אם אמת היה או לא. והראיה לזה ממ"ש הטור ז"ל סי' מ"ב בשם הרמ"ה וז"ל כתב הרמ"ה ז"ל דוקא שנתברר ודאי ששקר היה ולא באמתלא כגון אותם העדים שתלה בהם הקידושין שנתקדשה בפניהם אמרו להד"מ וכו' וכתב מהרי"ק ז"ל שכדעת הרמ"ה ז"ל פי' המפרשים ז"ל הרי לדעת הרמ"ה ז"ל אם באו העדי' שתלה בהם הקידושין ואמרו להד"ם דלכ"ע לא חיישינן לקול אפי' היה הקול בטכסיסיו והטור ז"ל נראה דס"ל כותיה שהרי הביא דבריו בלא שום חולק וכן פסק הריב"ש ז"ל בתשובה סימן קנ"ג וז"ל אבל היכא דאיתברר דשקרא הוא אפומא דהנך דאזלי למ"ה דתלי בהו עיקר קלא דאתו ואמרו להד"ם דכ"ע מבטלי' קלא דלא יהא אלא עדות גמורה כי איתברר דשקרא מי לא מבטלי' ליה לגמרי דוקא נמי דנקט והלכו למ"ש טעמא דהלכו הא לא הלכו סמכי' עלייהו עכ"ל וכן פסק הרב הגדול מהרי"ן לב ז"ל כדעת הרמ"ה ז"ל ובנדון זה הרי העדי' שתלו בהן הקידושין באו והעידו הפך הקול שיצא ואמרו שלהד"מ ולא נזכר שום זכר קדושין לא בדיבור ולא במעשה ולא תלינן לו' דאיפשר שהאנשים האחרים אשר היו מסובין שם המה ראו שנתן שמעון לראובן כוס יין קידושין על בתו לבנו והשנים שאמרו להד"מ איפשר שהם לא שמעו רק תחלת הדברי' אשר עברו בין ראובן ושמעון אך אח"כ נתן שמעון הכוס לראובן ושאר המסובין ראו ואע"פ שלא נתייחדו לעדות יכולין הם להעיד כדאיתא פ' האיש מקדש (מ"ג ע"א) וכן פסק הרב ז"ל פ"ג מה' אישות שעידי הקידושין א"צ ייחוד לעדות ואפי' הזמנה א"צ כמ"ש המ"מ ז"ל אלא כל שראו העדות יכולין להעיד ובנדון זה איפשר ששאר המסובין ראו נתינת הכוס ושמעו שא"ל שמעון לשון קדושי' והשנים האחרי' היו עסוקין בפת בגם ויין משתיהם ולא ראו ולא שמעו. לזה י"ל הרי שמעון כשבא לב"ד ואמרו לו ב"ד אם יש לו עדים בדבר אמר שיש לו פ' ופלוני והם השנים שבאו והעידו ואילו היה יודע שיש עדי' אחרי' הי"לל ג"כ ופלו' ופלו' וא"ת לפי שידע שע"פ שנים עדים יקום דבר לזה לא אמר אלא השנים לבד א"כ כשראה העדים העידו היפך דעתו ונגד רצונו למה לא אמר אז שעדיין יש לו עדי' אחרי' אם באמת יש מהמסובין שיש לו עדות בקידושין אלא דמוכחא מילתא שאין לו עדי' אחרי' על מה לסמוך רק על ב' אלו אשר הביא לב"ד לחשבו שיסמוך עליהם ונמצאו קנה רצוץ. ועוד שאלתי את פי כמה אנשי' מתושבי תלמסאן ואמרו לי שמנהג העיר הוא שכל מי שמקדש או משדך אשה שולח סבלונות ומגדנות לבית הכלה תיכף ומיד אחר הקידושין או השידוכין וכן בכל מועד ומועד ואפי' עני שבישראל לא יגרע חוקו א' המרבה ואחד הממעיט ושמעון זה אבי הבן כפי מה ששמעתי והוגד לי ויודע אני ג"כ בו אם אינו מעשירי העיר אינו ג"כ נחשב לעני ואילו היו דבריו כנים שנגמר הענין בינו ובין ראובן אפילו בשידוכין איך עברו ד' ראשי שנים ולא שת לבו לשלוח איזה דבר לכלתו כמו שעושי' עניי העיר ופחותי הערך בהיותו מנכבדי העיר גם הוא גם אבי הבת אין זה כי אם הדבר ברור כשמש שדברי העדי' כנים ומכווני' שלא עבר לפניהם רק מה שהעידו והאמת יורה דרכו מכל הני טעמי דכתיב' נראה פשוט שבת ראובן היא מותרת להתקדש לכל גבר דתצביין ואין כאן לא קידושין ולא קול. ועוד נלע"ד ט"א להיתר הבת הזאת והוא פתח כפתחו של היכל דבנדון זה אפילו אם יבואו עדים ויעידו ששמעון נתן כוס יין לראובן וא"ל אני נותן לך כוס יין זה קדושין על בתך פלונית לשני וקבל ראובן הכוס ושתהו אפ"ה אין כאן בית מיחוש כלל לפי שבן שמעון כפי מה שהוגד לי בעת ההיא היה כבן ח' שנים ואם הדברי' כנים שהבן היה קטן אין קידושי אביו כלום דתנן בפרק האיש מקדש (נ' ע"א) המקדש שתי נשים בשוה פרוטה או אשה א' בפחות מש"פ אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת וכן קטן שקדש וכן פסק הרב ז"ל פ"ד מה' אישות וכן הטור ז"ל (בסי' מ"ג). וא"ת זהו אם הקטן עצמו קדש דקי"ל אין מעשה קטן כלום אבל בנדון זה שאביו קדש לו אפשר לו' שיש ממשות במעשיו. גם זה נראה פשוט דלאו מידי הוא דאי מטעם שליחות אין קטן עושה שליח כדאיתא בגטין פ' התקבל (ס"ה ע"א) ואי משום דנימא יד אביו כידו כדאמרינן גבי קטנה גם זה פשוט דבבת זכי ליה רחמנא ולא בבן כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה (מ"ו ע"ב) את בתי נתתי לאיש הזה. וא"ת הן אמת דמדאורייתא לא הוו קדושין דלמא מדרבנן הוו קדושין כמו קטנה שאין לה אב דאין לה קידושין מדאורייתא ואית לה קידושין מדרבנן. הא נמי ליתא וכמ"ש המפרשים ז"ל כל זה באריכות. וא"כ מאחר שבן שמעון זה היה קטן בעת ההיא ולא בא לכלל איש אין במעשה אביו כלום. הן אמת שמהרי"ק ז"ל בסי' מ"ג כתב דברי מהר"י קולן ז"ל שכתב בשורש ל' בשם רב א' שקטן בן י"א שנה שקדש לו אביו שצריכה גט ועם היות שהרב המשביר ז"ל כתב על דבריו ודברים תמוהים הם מצינו ג"כ הרב הגדול מוהרשד"ם ז"ל כתב בתשובה שנשאל על מעשה כנ"ד ולאו כותיה קא אמינא באחד שנתן כוס יין לחבירו וא"ל הרי בתך מקודשת לבני בכוס של יין זה והיה הבן קטן והרב הנזכר ז"ל אחר שכתב דברי מוהרי"ק ז"ל ותמה גם הוא עליהם כתב וז"ל ומ"מ אחר שמהר"י קולון ז"ל רב וגדול ומפורסם הביא הסברא הזאת ראוי לחוש לדבריו. ואם הרב ז"ל חשש לדבריו מי הוא זה אשר לא יחוש. אבל הרב הרשד"ם ז"ל אחר שדחה הסברא הזאת בב' ידים בראיות ברורות מדברי גדולי הפוסקי' אשר ממעיינותיהם אנו מסתפקים כתב ולרווחא דמלתא אני אומר דאפי' לדעת הרב ז"ל שהביא דבריו מהר"י קולון ז"ל בנדון זה יודה דליכא למיחש כלל דע"כ לא קאמר הרב התם אלא לפי שהיו קדושין בטבעת וכשהגדיל הבן דאיכא למימר שמא נתרצה הוו הקדושין בעין אבל בנדון זה שהיה בכוס של יין דבשעת חלות הקדושין דהיינו בשעה שהגדיל אין הקדושין בעולם פשיטא דמודה הרב הנזכר ז"ל דלא הוו קדושין כלל וכ"כ בהגמ"יי עכ"ל. א"כ זכינו לדין בנדון זה שאפי' היו דברי שמעון כני' ויש לו עדי' מעידי' כדבריו הרי כשהגדיל הבן דאיכא למימר שנתרצה במעשה אביו אין הקידושין בעולם. מכל הני טעמי נלע"ד הדבר פשוט שבת ראובן מותרת להתקדש לכל מי שתרצה כמ"ש לעיל את כל זה כתבתי להלכה אבל למעשה איני כדאי להורות בנושא חמור כזה לבד אם יסכימו החכמים יצ"ו ובפרט החכם השלם מורינו כמה"ר נתנאל נר"ו אשר אליו משפט ההוראה ומימיו אנו שותים ה' יאריך ימיו ושנותיו בטוב אנס"ו. מעפר דל שלמה צרור: אשמרה לפי מחסום ומוצא שפתי אבלום פן יחשדני שומע והייתי בעיניו כמתעתע לא ישיב ידו מבלע לאמר מי לחשך מי פגשך להדרש ללא שאלוך להמצא ללא בקשוך אמרת הנני הנני אל מי לא קורא בשמך אשר כמה דקדק בלשון השאלה להיות הדבר נשלם ע"י כ"ת לא ע"י הזולת ולכן בעבו' חושי בי אחשוך פי כעת ומה גם שהדברי' עתיקי' ומשפטי' צדיקי' ואינם צריכי' חיזוקים שהם כראי מוצק חזקים ומותר הדברי' בהם לפי פשיטותם בהיר הוא בשחקי' ניב שפתי לא אכלא לשאת תחנה בעדך וחיה חיי' טובי' ארוכי' ערבי' ומתוקי' כיש את נפשך ונפש אוהבך אהבה רבה אהבת עולם כשמחת לבב הולך במחול משחקים. אביך קנך נתנאל קרשקש ס"ט: