שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השני/י

ענין י: מעשה שהיה כך היה שהחכם השלם מורינו כמה"ר נתנאל קרשקיש נר"ו כתב גט כריתות שרצה הבעל לשלחו לאשתו לעיר תלמסאן וכשהגיע הגט ליד החכם ה"ר משה שוראקי יצ"ו שהוא חכם העיר מצא בשטה י"א שכתב החכם נר"ו ז' תיבות והם אלו מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין ויש בין תרוכין לאגרת נייר חלק שיעור כתיבת תיבה אחת וכן בין אגרת לשבוקין וכן בין וגט לפיטורין והח' הנז' רצה להראות תפארת יקר חכמתו ובקיאותו בטיב גטין מחק הנו"ן מתרוכין והאריך הכף עד שמילא כל הנייר החלק שבינה לאגרת וחזר וכתב הנו"ן וכן בטי"ת של גט והאריך הגימ"ל וחזר וכתב הטי"ת וכן עשה בנו"ן של פטורין וכל זה עשה מדעתו מבלי צווי הבעל שלא היה עומד שם במקומו ונר' לו שהחכם נר"ו לא כתב הגט כדין וע"ז האריך פיו ולשונו נגד החכם נר"ו ושלח לי משתבח ומתפאר במה שעשה וכתב על החכם נר"ו דברים עזים ומרים קשים כגידין בחושבו כי כביר מצאה ידו. ולכבוד הב"ה ולכבוד החכם מורינו הנז' השיבותיו דבר ואם לא כלבבו להודיעו חסרונו כי במקום שחשב לעמוד לא יוכל לעמוד ועדיין הוא מבחוץ הרחק כמטחוי קשת ולא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש וזהו מה שכתבתי לו:

החכם השלם כה"ר משה נר"ו אחד"ש ידיע ליהוי לך שכתבך בא אלי והגיע עדי וכפתחי עמדתי מרעיד ומשתומם על המרא' בראותי בחזותי חזות קשה על שלוח רסן לשונך לשון מדברת גדולות לצד עילאה ימלל ולקדישי עליונין יבלא הלא ידעת שמאז נאספו ממנו חכמינו בחטאינו נשארה עירנו שוממה וגלמודה לולי ה' הותיר לנו שריד דבר אחד לדור הוא החכם מורינו נר"ו אשר הוא מרוה צמאונינו ומימיו שותים כל יודע ספר בשערי עירנו לאורו הולכים כל הולכי חשכים בצל חכמתו אנו חיים ולטל מלקושו אנו מצפים ואם כ"ת גבר עליו כח המדמה אשר על הרוב הוא כוזב בדמיונותיו כמ"ש הרב בעל עקידת יצחק פרשת ויצא ורוצה כ"ת לערוך עצמו כמוהו כבודך במקומו מונח בזה אתה טועה מדרך השכל ומה גם להראות עצמך שאתה יודע בטיב גטין יותר ממנו ועלה בדמיונך שח"ו יצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ואתה בכח דמיונך רוצה לתקן אותו והחוש הכזיב אותך ועוות עיות גדול אשר אין מי שיעוותנו רק מי שלא ראה ולא למד הלכות גיטין. וכי היום החל החכם נר"ו לכתוב גטין עד שאתה בא בכח דמיונך להתחכם עליו ולומר ידוע מ"ש הרא"ש ז"ל מי שאינו יודע בטיב גיטין וכו' וכו' ואילו אתה מרגיש במה שתוציא מפיך ונגד מי אתה אומר דבריך אלה היית יודע כמה נוקשת באמרי פיך וכי לא ידעת אם לא שמעת והוגד לך מראש שהחכם נר"ו זה לו ימים ושנים שהוא מסדר וכותב גטין וכמה גטין כתב ושולחו בכל גלילות ישראל מזרח ומערב עיירות של חכמים וסופרי' ולא נמצא אדם קטן וגדול חכם או דיין שפקפק בהם שום פקפוק ועילה ושחיתה לא יכלין להשכחה כל קבל די מהימן הוא בעוד בחיים חייתם החכמי' הדייני' הקדושים אשר בארץ החיים המה חכמי דייני עירנו. זאת ישב עמהם על כסא ההוראה יורה יורה ידין ידין ועולה לא נמצא בשפתיו. ומ"ש שבתחל' העביר הקרקע מבעליו איני יודע מה אתה סח אנא לא חילק ידענא ולא בילק ידענא. מה שאני יודע ידיעה תמה הוא שהחכם נר"ו בכל בית הפסק נאמן הוא ודבריו הלכה בכל מקום ואין מי שערב את לבו למרות את פיו וכל המהרהר אחרי דברו כמהרהר אחר בית דין הגדול ודבר זה נודע בשערי בת ציון שערים המצויינים בהלכות סוף דבר אין לי מענית לשון לערוך לפניך מעט מזעיר מיושר זכות שכלו ורוחב תבונתו וכושר מפעליו ואושר משפטיו ודיניו וצחות אמריו ודבריו דברי צדיקים דברים המצודקים משפטי אמת ואם ידעתי דאת לא ציית להני כללי דכיילנא לך בשבחי החכם נר"ו לאו לסברא דידך אנא צריכנא ומה לי אי את לא ציית כבר קדמוך גדולים ממך יחד כולם הודו והמליכוהו עליהם וקבלו נפת צוף אמריו באהבה רבה ובשלשה לשונות של חבה ובשתי לשונות דמוסיף ר' אבא. והנני מודיע לכ"ת שלולי יראת העונש כי אחריש אתאפק יקריני עון לא הייתי משיב לכ"ת ע"ז אבל מי יחוש לכבוד החכם נר"ו. יותר ממני לזה גליתי את אזנך בקצת שבחיו להקיצך משנתך להודיעך כי יש אלדים בארץ ואם עיני בשר לך ותבין ותשכיל מעלת תהלת החכם נר"ו ממוצא דבר תכיר מעלתך נגד מעלתו לשם ולתהלה ולתפארת יהיה לך הדבר הזה והפילוסוף הציב יד ותקע יתד בדבר הזה באומרו חי מי שידע ערכו ומכאן ולהבא אתה תחוש לעצמך:

ועתה נבא לענין הדין מה יהיה משפט הגט ונלע"ד שהגט הזה בתקון הזה אשר חשבת לתקנו אדרבא נפסל ואין בו שום צד להתגרש בו האשה הזאת וצריכה גט אחר כדי שתהא מותרת לינשא לפי שכל הפוסקים ראשוני' ואחרונים פסקו כל שנכתב הגט בלי ציווי הבעל מפיו אל הסופר שהוא בטל והרי הוא כחרס הנשבר שאין בו ממש וז"ל הטור ז"ל בא"ה סי' ק"ך לא יכתבנו הסופר ולא יחתמו העדים עד שיאמר להם הבעל לכתוב כו' ואפי' אמר הבעל לשליח אמור לסופר ויכתוב כו' לא יכתוב הסופר עד שישמע מפיו ואיני מטריח עצמי להעתיק לך מ"ש מהרי"ק ז"ל שם ומה שהרבה להביא דיעות הפוסקים הפוסלים והם איתני מוסדי ארץ הרמב"ן והרא"ש והרשב"א זצ"ל ואף הרמ"ה והר"ן ז"ל שדעתם להכשיר כשמינה הבעל שליח לו' לסופר לכתוב אע"פ שלא שמע הסופר מפי הבעל כתב מהרי"ק ז"ל שלהלכה אמרו כן ולא למעשה וכתב מהרי"ק ז"ל שדעת הפוסלי' בגט שכתבו הסופר מבלתי שמוע מפי הבעל אלא מפי שלוחו שהגט בטל מדאורייתא וידוע מ"ש הרב ז"ל בפ"ב ופ"י מה' גירושין ההפרש שיש בין גט בטל לגט פסול שבכל מקום שאמרו הגט בטל או אינו גט ר"ל שהוא בטל מן התורה ואפי' אם נשאת תצא והולד ממזר וכבר אמרתי לך שאיני מטריח עצמי לכתוב לך דברי הרב המשביר והרי הספר מצוי אצלך ותוכל לעמוד עליו. באופן שהדבר פשוט מפי סופרי' ומפי ספרים שכל שנכתב הגט בלא צווי הבעל מפיו אל הסופר הגט בטל ומבוטל. ואף הרב ז"ל שכתב פ"ד מה' גירושין אם אמר לשליח אמור לסופר ויכתוב שהגט פסול סיים בדבריו ואמר וקרוב להיות בטל ואף המכשירין לא הכשירו אלא אם נכתב בצווי הבעל לשליח שיאמר לסופר וכתב מהרי"ק ז"ל שלמעשה הם פוסלין אבל אם נכתב בלי שום ציווי מן הבעל לא ממנו ולא משלוחו אלא שהסופר כתבו מדעתו לית דינא ולית דיינא שהגט בטל ומבוטל. ואיך ע"ז לא פקחת עיניך שהבעל לא צוה אותך ולא שלח לך ע"י שליח ואפי' במקומך אינו עומד ואתה מדעתך שלחת יד ומחקת מה שרצית וכתבת מה שכתבת בלא צווי מהבעל ולא משלוחו. ואם נפשך לו' שלא נאמרו דברי' אלו אלא אם כתב הסופר כל הגט בלא צווי הבעל ר"ל הטופס והתורף אז הוי הגט בטל אמנם בגט זה ששם האיש והאשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם שזהו נקרא גופו של גט לדעת הפוסקים נכתב בציווי הבעל ונראה לך שבטופס אפי' כתבו אחר חוץ מן הסופר שצוה הבעל אין קפידא בכך. גם בזה לא צדקת אענך שלא כוונת יפה להלכה לפי שודן די יהיו ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין לדעת רבי יהודה נקרא ג"כ גופו של גט כמו והרי את מותרת לכל אדם דהכי תנן בפרק המגרש (פ"ה ע"א) גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר"י או' ודן די יהוי ליכי וכו' הרי דלדעת ר"י נקראים גופו של גט. והטור ז"ל סימן קכ"ו כתב וצריך לכתוב והרי את מותרת לכל אדם וכו' וצריך לכתוב ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין וכו'. הנה הטור ז"ל כשם שהצריך לכתוב הרי את מותרת שהוא נקרא מגוף הגט אליב' דרבנן כתב ג"כ שצריך לכתוב ודן די יהוי ליכי וכו' משמע מדבריו שגם אלו נקרא מגוף הגט ואף אם אינם נקראים מגוף הגט הרי כתב שצריך לכותבם כמו גוף הגט שירצה לו' אף אם אינם גוף הגט ג"כ אינם נקראים מטופס הגט מאחר שמכל טופס הגט לא כתב שצריך לכתוב אלא ודן די יהוי ליכי וכו' משמע מדבריו שהם דומים לתורף הגט ומינה כמו שבגוף הגט אם כתבו הסופר שלא בציווי הבעל אפילו אות א' שהגט בטל כך אם כתב אות א' מדברים אלו בלא ציווי הבעל הגט בטל. ואף אם נאמר שהם מטופס הגט לגמרי אין הסופר רשאי לכותבם בלי רשות וציוי הבעל ואפי' אות א' מהם. פקח עיניך וראה דברי הריב"ש ז"ל בתשובה סי' נ"ו וסי' שט"ו וז"ל ולעני הווי"ן לתקנן בשעת הדחק כדעת הרא"ש ז"ל הוא רחוק בעיני כי אם צריך תיקון איך יתקן אחר זולתי הסופר שהוא שליח הבעל לכתוב הגט עכ"ל. ראה עתה כמה רחקה דעתך מאדם אם באריכות ווי"ן שהיו אותיות שלימות רק שהיו נקראות ע"י הדחק כמ"ש מהרי"ק ז"ל שהווי"ן האלו שהתיר הרא"ש ז"ל לתקנן בשעת הדחק היו אותיות שלימות אלא שהיו נקראות ע"י הדחק קצת שלא היו ארוכות כפי הצורך ועכ"ז לא התיר הרא"ש ז"ל שיתקנום ב"ד אלא בשעת הדחק כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה כלל מ"ה סי' ט"ו שהבעל הרחיק נדוד ולא היה אופן אחר לכתוב גט אחר ובעיגון גדול כזה התיר הרא"ש ז"ל לב"ד שיאריכו קצת הווי"ן ואף ע"ז כתב הריב"ש ז"ל שהוא מגדולי האחרוני' שאין זה נכון בעיניו כדיהיב טעמא כי איך יתקן אדם אחר זולתי שליח הבעל ק"ו ובנו של ק"ו בגט זה שמחקת אותיות שלימות כמו שאתה מתגדר ומתפאר במלאכתך וכתבת אותיות אחרות שלימות מדעתך בלי צווי הבעל שמחקת הנוני"ן והטי"ת מתיבת וגט והרי כשמחקת הנוני"ן נשארו תיבת תרוכין ושבוקין ופטורין חסרי הנוני"ן ואין להם שום הבנה ולא שום משמעות וכן תיבת וגט כשמחקת הטי"ת נשארה בלי שום הבנה ואינם נקראים אז תיבות והו"ל כמאן דליתניהו וכשחזרת וכתבת הנוני"ן והטי"ת הרי כמו שכתבת תיבות שלימות ומי שמע כזאת מי ראה כאלה שיוכל אדם אחר שאינו מצווה מהבעל לכתוב בגט תיבות שלימות אם הריב"ש ז"ל באריכות קצת הווי"ן שהיו כתובין כבר אלא שהיו נקראים ע"י הדחק כתב שאין נכון בעיניו ומה גם לכתוב אותיות שלימות שבהם תובן התיבה ותקרא תיבה ובחסרונ' אינה נקראת תיבה שיוכל אדם אחר לכותבם. ומהרי"ק ז"ל כתב דברי הריב"ש ז"ל לפסק הלכה והגאון בעל הלבוש ז"ל סימן קכ"ד אחר שכתב סברת הרא"ש ז"ל שהתיר להאריך הווין בשעת הדחק כתב דברי הריב"ש ז"ל וז"ל וי"א אפילו בשעת הדחק אין לב"ד לתקן שום תיקון וכו' ואיך יתקנו הב"ד מה שלא נעשו עליו שלוחים מעולם ואין תקנה לתקן שום דבר בגט אלא הסופר בעצמו שכתבו שהוא שליח הבעל שעשאו שליח ולא שום אדם אחר עכ"ל. הרי הגאון ז"ל שהוא אחרון שבאחרונים וראה סברות הראשונים וקבע מסמרות בסברת הריב"ש ז"ל ונעל הדלת ואמר ואין לתקן שום תקנה בגט אלא הסופר בעצמו שהוא שליח הבעל ולא שום אדם אחר ואם האדם הגדול הזה לא זז ולא נטה מסברת. הריב"ש ז"ל ופסק הדין כותיה ולא חש לסברת הרא"ש ז"ל מי הוא זה בדור הזה אשר ימלאנו לבו לזוז מדבריו אין זה כי אם כל קביל די רוח יתירא המשתכחת ביה. ומה גם שהרא"ש ז"ל לא התיר להאריך הווי"ן אלא בשעת הדחק שהבעל הרחיק נדוד ואין דרך לכתוב גט אחר אבל לכתוב אותיו' שלימו' אדם אחר בלי צווי הבעל חס ליה להרא"ש ז"ל להתיר כמו שעשית אתה שלא אותיות בלבד כתבת אלא תיבות שלימות שמבלעדי הנוני"ן והטי"ת שכתבת לא היו נקראות תיבות ובמה שכתבת נעשו תיבות ומה גם במקום שיש לכתוב כמה גטין אחרים והבעל עומד לפנינו ואין שום שעת הדחק ולא עיגון שאפי' להאריך הווי"ן לא היית יכול. ואפילו בסופר שלוח מהבעל שיכול לתקן איזה עיוות אינו יכול אלא קודם שיכתוב כדת משה וישראל אבל אם כתב שטה אחרונה צריך שיכתוב גט אחר כמ"ש בעל המפה בשם מהר"ם ז"ל ואפי' לסברת המקילים בזה דוקא קודם שחתמו העדים אבל אחר שחתמו העדים אין מקום לתקון כלל אלא צריך לכתוב גט אחר כמ"ש הגאון הנז' שם סי' קכ"ה סעיף י"ו ומה גם בנדון זה דכבר נכתב ונחתם דאין כאן מקום לתקן כלל אפי' אם היה הסופר השליח מהבעל כ"ש וכ"ש אחר שאינו שליח הבעל. ולא ידעתי בשלמי היתה הרעה הזאת ויצאת המכשלה הזאת מתחת ידך ומה שמובן מדבריך הוא לפי שהיה הפרש בין התיבות הללו שיעור כתיבת תיבה אחת הן חסר הן יתר ונ"ל שזה פיסול בגט כמו שכתבת ספר אמר רחמנא ר"ל כמו שבס"ת אין להניח נייר חלק בין תיבה לתיבה אלא כמלא אות קטנה כמ"ש הרב ז"ל בפ"י מהל' ס"ת ולזה נראה לך בגט זה שיש בין התיבות הללו או לאותיות שתים עלה בדמיונך שהוא פסול דספר אמר רחמנא. באמת אם לזה נתכוונת הרבה הסכלת עשה דספר דכתיב גבי גט אין ר"ל שצריך שיהיו בו דיני ס"ת אלא פי' סיפור דברים ולא לכל מילי דאיתמרו שהרי כמה וכמה דברים שהם פוסלין בס"ת ובגט לא קפדינן בהו כמו ענין הכתב דהרי דבר פשוט דס"ת צריך שתהיה כתיבתו בכתב אשורית ואם נכתב בכתב אחר פסול והרי הוא כשאר חומשין שאין בהם קדושה כמ"ש הרב ז"ל בפרק הנז' משא"כ בגט שהוא נכתב בכל כתב שיהיה כמו שפסקו כל הפוסקים ז"ל וכן ס"ת אינו נכתב אלא על הגויל או על הקלף ושיהיה מעובד לשם ס"ת ואילו בגט תנינן (גיטין י"ט ע"א) על הכל כותבין על העלה של זית ועל קרן של פרה וכו' וס"ת אם כתבתו אשה פסול ובגט תנינן (שם כ"ב ע"ב) האשה עצמה כותבת גיטה וכמה דברים כאלה רבות שמנה הרב ז"ל בפ"י מה' ס"ת שאם חסר אחד מהם בס"ת שהוא פסול ואין גם א' פוסל בגט באופן אע"ג דאיקרי ספר לאו למימרא דאית ליה דין ס"ת לכל מילי. ועוד הדבר הזה שנראה לך שהוא פיסול אפי' בס"ת עצמו לא מפסיל בהכי שהרי הרב ז"ל בפ"ז מה' ס"ת אחר שכתב קצת דברים שצריכין להיות בס"ת ובכללן כתב שצריך להניח בין כל תיבה ותיבה כמלוא אות קטנה דמשמע ולא יותר כתב אח"כ כל הדברים האלה לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר ואם שינה בתקון זה וכו' ה"ז ספר כשר ואח"כ כתב הדברים הפוסלין בספר תורה ובפ"י מההלכו' הנזכר כתב עשרים דברים שהם פוסלין בספר תורה ודבר זה של פירוד התיבות לא נזכר שם. וא"כ אפי' לפי דמיונך שרצית להשוות הגט לספר תורה כמו שכתבת ספר אמר רחמנא מה שאין כן האמת אין דבר זה פוסל בס"ת וא"כ למה חרה נחשתך וחם לבך וצירים אחזוך כמ"ש צירים אחזוני וטעית טעות גדול כזה שבו נפסל הגט וקרוב להיות בטל. ואם ראית שכתב הטור. ז"ל על שטה אחרונה שלא יהיו בה רק ג' תיבות וכתב הוא ז"ל ויעשה ממנה אותיות ארוכות עד שתתמלא השיטה ומזה חששת שבכל שטה ושטה שלא תהי' מלאה מהתיבות שיעשה אותיות ארוכות עד שתתמלא כל השטה ולזה כשראית בשטה זו שהיה פירוד בין התיבות עשית מה שעשית. גם בזה לא חשת לקימחך והלא עינים יש לך לראות שלא כתב הטור ז"ל דברים אלו אלא בשטה אחרונה של כדת משה וישראל והטעם לזה שאם יסיים באמצע השטה יבואו העדים לחתום בחצי השטה הנשאר ולדעת קצת מהפוסקים אין נכון לעשות כן ולזה כתב הטור ז"ל שיאריך האותיות עד שתתמלא כל השטה ובשט' זו דוקא איתמר ולאו בכל שטה ושטה. ועוד לא כתב הטור ז"ל אלא שיאריך האותיות לא שיכתוב אותיות אחרות ועוד לא אמר הטור ז"ל אלא הסופר עצמו שהוא שליח הבעל ולא אדם אחר אחר שנחתם הגט שיוכל להאריך או לקצר. אך לדעתי שלא עמדת על דברי הטור ז"ל בזה שאילו עמדת על דבריו לא היית כותב מה שכתבת ראית מימך מי שיכתוב ג' תיבות בשטה אחת. והרי בשטה אחרונה הזהירו קצת מהפוסקים שלא לכתוב בה רק ג' תיבות אלו ולא יותר כמ"ש הטור ז"ל ומה גם שהחכם נר"ו לא ג' תיבות לבד כתב דשבעה תיבות הם שכתב בשטה זו ואיך אפי' בין ז' לשלשה לא דייקת ושלחת פיך ברעה נגד החכם נר"ו. ומה שכתבת שבשטר שליחות לא נכתב בו נכתב ונחתם לפני השליח ואינה נוסחת הלבוש והשולחן. רציתי לידע באיזה לבוש או שלחן ראית נוסחה זו והרי השלחן ערוך לפנינו וגם ס' הלבוש והטור ז"ל ולא נמצא שם דבר מזה אבל כמו שכל דבריך באו בלי השקפה והבחנה אף ע"ז לא פקחת עיניך. סוף דבר פקח עיניך וראה ודע והבן שנכשלת במעשה הזה שעשית כשלון גדול ומאחר שהאשה הזאת עדיין לא קבלה קדושין מאחר אין לנו לדקדק בבטול הגט אך בפיסולו דבר פשוט אפי' לדרדקי דבי רב שהוא פסול ולא תנשא בו האשה הזאת וצריכה למנות שליח שיעמוד עם הבעל עד שיכתוב לה גט אחר כדי שתהיה יכולה להנשא ועליך לבדך תלונת האשה הזאת שאתה מצריכה לגט אחר לא על החכם נר"ו כי מה שעשה כדין וכשורה והיו ידיו אמונה ואתה למיעוט השקפתך והבחנתך בכל מעשיך כמו שאתה גדול בעיניך נכשלת בנושא חמור כזה והיית קרוב להרבות ממזרים בישראל ולכן הזהר והשמר ושמור נפשך מאד ושלוח תשלח בעד האשה ותעכב על ידה לבלתי תקבל קדושין מאחר עד שיכתוב לה הבעל גט אחר. ואם תפקח עיני שכלך ותדחה כח המדמה הגובר עליך תוסיף בי אהבה על הדברים האלה אשר כתבתי לך אע"פ שאין דעתך נוחה בהם וכקוצי' כסוחי' עוקצים אותך כההוא דערכין (ט"ז ע"ב) על ריב"ן שהרבה פעמים לקה רע"ק על ידו שהיה קובל עליו לפני ר"ג וכ"ש שהוסיף בו אהבה לקיים מה שנא' הוכח לחכם ויאהבך ואני לצאת ידי שמים בחוב המוטל על כל מי אשר נגע יראת ה' בלבו להרים מכשול מדרך עמו כתבתי והוריתי לך את הדרך אשר תעשה ולא יהיה לך לפוקה ולמכשול לשמים ולבריות להיות נושא חמור אשר אין ארוכה למכתו ומוטב שתבוש בעה"ז ולא תבוש בעה"ב וגם לבריות אם ישמעו הדברי' לפני כל יודעי דת ודין מה תעשה ליום פקודתם כי יכלוך בהבל פיהם ואוי לאותה בושה ולזה שמע בקולי איעצך וזאת עצתי עליך חזור בך חזור בך ותעכב האשה הזאת לקבל קדושין מאיש אחר עד שיפטרנה הבעל בגט אחר ובזה תהיה נקי מה' ומישראל. כ"ד הקטן שלמה צרור ס"ט ות"ל שצרף ה' מחשבה טובה למעשה ששם בלב הבעל והלך לעיר תלמסאן ומצא אשתו שלא קבלה קדושין מאחר והחזירה ושמחנו שמחה גדולה: