שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השני/ט


שאלה ט: תיטוואן. ראובן ושמעון יש להם חצר בשותפות ומשכן שמעון חלקו ביד ראובן במשכנתא דסוריא לזמן קצוב וראובן הנזכר השכיר בית בחצר הנזכר לשמעון הנזכר כל ימי משך המשכונה ועתה בתוך זמן נפל מחלוקת ביניהם וראובן הנז' אומר עתה לשמעון גוד או אגוד ושאלת אם יוכל ראובן לכוף את שמעון ע"ז עכ"ל:

תשובה: להיות המוביל נחוץ רגל בפנים ורגל בחוץ אין פנאי להאריך ולזה אני מקצר ועולה ומה שנלע"ד הוא שאילו ראובן לא השכיר לשמעון הבית הנזכר בחצר רק שמעון משכן לו חצי החצר ויצא מן החצר חוצה לית דינא ולית דיינא שלא יכול לכופו בטענת גוד או איגוד שמאחר ששמעון אינו שוכן עמו בחצר ואינו מזיקו אין לו טענה הנזכר שכל עיקר טענה זו אינה אלא משום היזק ראיה וכשלא ישוו השותפים בדיעותיהם ותפול קטטה ביניהם אז כל א' יכול לכוף את חבירו בטענה זו אבל אם משכן לו חלקו ויצא חוצה בטלה טענה זו וכן פסק מורינו הרשב"ש ז"ל סימן פ"א ולפי שאני מסתפק אם הספר מצוי אצלכם ראיתי להעתיק לך דבריו אות באות וז"ל בפני עמדו לדין ראובן ושמעון ותבע ראובן משמעון גוד או איגוד בחצר המשותפת ביניהם ודנתי ביניהם שכיון שראובן שכר חלקו של שמעון אינו יכול לכופו בטענ' גוד או איגוד שעיקר דינו של גוד או איגוד הוא משום היזק ראיה ובחצר שאין בה דין חלוקה ובחצר הנזכר אעפ"י שאין בה דין חלוקה ויש בה דין גוד או איגוד כיון שראובן הנזכר שכר חלקו של שמעון הנזכר בטלה טענת היזק ראיה תוך זמן השכירות אך אחר עבור זמן השכירות יש להם טענת גוד או איגוד עכ"ל. הנך רואה שכתב הרב ז"ל בפירוש שמאחר ששמעון השכיר חלקו לראובן ויצא מן הבית חוצה כמ"ש הרב ז"ל בטלה טענת היזק ראיה שזה מורה ששמעון יצא מן הבית וע"ז פסק הרב ז"ל שאינו יכול לכופו הא אילו היה שמעון עדיין שרוי בחצר הזה יכול ראובן לכופו בטענת גוד או איגוד שלא מצא הרב ז"ל טענה במה שלא יכול לכופו אלא מפני שבטלה טענת גוד או איגוד לפי שלא היה שם היזק ראיה שכל עיקר דין גוד או איגוד תלוי בה ומינה נלמוד שכל זמן שהיזק ראיה מצוי ועומד במקומו יכול לכופו א"כ בנדון זה שאע"פ ששמעון משכן חלקו בחצר לראובן הרי הוא עדיין שרוי עמו בחצר לפי ששכר בית בחצר הנזכר והרי יש כאן טענת היזק ראיה וא"כ יכול ראובן לכופו בטענת גוד או איגוד על זה הדרך שעתה כל זמן המשכונה שהבית הוא שכורה ביד שמעון יכול ראובן לומר לו או שכור ממני שאר חלקי בחצר או השכיר לי הבית שהיא שכורה בידך עד תום זמן המשכונה אז יאמר לו בגוף הקרקע גוד או איגוד ומה שכתבנו שעתה בתוך זמן המשכונה יכול לכופו בטענת גוד או איגוד בשכירות. זה נראה פשוט מדברי הרב ז"ל בפ"א מה' שכנים וז"ל א' השוכר מחבירו מקצת בית או שדה שאין בו דין חלוקה וכן ב' ששכרו מקום בשותפות כל א' מהם יכול לכוף את חבירו ולומר לו או שכור ממני חלקי או השכר לי חלקך ואם יש בו דין חלוקה חולקין עכ"ל. הרי שכתב הרב ז"ל בפשיטות שאחר ששכר חלק חצר מחבירו יכול כל א' לכוף את חבירו בטענת גוד או איגוד. א"כ בנ"ד מאחר ששמעון משכן חלקו בחצר ביד ראובן נעשית כל הבית ברשות ראובן וכדידיה דמיא ואא"כ כשהשכיר הבית לשמעון ה"ז ממש שכר מחבירו מקצת חצר שכתב הרב ז"ל שכל א' מהן יכול לכוף את חבירו ולומר לו גוד או איגוד בשכירות. ואע"פ שהראב"ד ז"ל השיגו זהו לדעתו ז"ל שסובר שאין דין גוד או איגוד רק בירושה ובמתנה וכבר חלקו עליו רבים גדולים ועצומים בזה. ומה גם שהרשב"א ז"ל יצא לעזרת הרב ז"ל והעמיד דבריו כמ"ש המ"מ ז"ל וגם המ"מ ז"ל הוסיף טוב טעם ודעת להעמיד ולחזק דברי הרב ז"ל. איברא כי מהרי"ק ז"ל בח"מ סי' קע"א כ' שדברי המ"מ ז"ל אין מהם ראיה רק לדין שנים ששכרו מקום בשותפות. אך כתב ג"כ כי דברי הרשב"א ז"ל בהעמדת דברי הרמב"ם ז"ל כוללת ג"כ לאחד ששכר מקצת חצר מחבירו. וא"כ מאחר שהרמב"ם ז"ל כ' בפשיטות שיכול כל א' לכוף את חבירו בטענת גוד או איגוד והרשב"א ז"ל שהוא גדול האחרונים העמיד דבריו והטור ז"ל שדרכו להביא סברות החולקי' וראינו שכתב סברת הרמב"ם ז"ל ולא כתב סברת שום חולק אחר נר' פשוט דס"ל כותיה. ומה גם שמודעת זאת בכל גלילות המערב דנהגו לפסוק הלכה בדיני ממונות כהרב ז"ל דודאי כותי' נקטינן. הכלל העולה שראובן זה יכול לכוף את שמעון תוך זמן המשכונה ולו' לו או שכור ממני חלקי או השכר לי הבית שהיא בידך ואחר עבור זמן המשכונה יכול לכופו בטענת גוד או איגוד בגוף הקרקע. וכ"ז אני כותב להלכה אך למעשה הנה החכם השלם הדיין כהה"ר אברהם ן' זמרה נר"ו הוא מאריה דאתרא ולו משפט ההוראה ואם יסכים למעשה גם אני כמוהו הנלע"ד כתבתי מעפר דל שלמה צרור ס"ט: