שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השלישי/כט
שאלה כט:
שאלה שנים שאוכלי' בשר ואחד אוכל חלב או בהפך מהו שיצטרפו לזמון מי אמרינן כיון שזה אוכל מה שאסור לחבירו לאוכלו לא מצטרפין או דילמא שכל אחד מהם התירא קא אכיל מצטרפין:
תשובה:
זה לא נזכר בגמרא ולא בפוסקים. ומה שנז' בגמרא הוא שאמרו (ברכות מ"ה ע"א) אכל טבל אין מזמנין עליו. וכתב הרמב"ם ז"ל (פ"א מה' ברכות הי"ט) טבל וכ"ש נבלות וטרפות ויין נסך ולא מיבעיא זמון אלא אפי' ברכה לא יברך לא בתחלה ולא בסוף אלא אם כן אכל דבר שאיסורו קל כגון דמאי ומעשר שני והקדש שנפדו אע"פ שלא נתן החומש וטעמו ז"ל בזה ממה שאמרו חז"ל (ב"ק צ"ד ע"א) אין זה מברך אלא מנאץ ועליו הכתוב אומר ובוצע ברך נאץ ה'. והראב"ד ז"ל השיגו על זה ואמר שלא הזכירו זה בגמ' אלא לענין זימון שאין מזמנין דמאחר שאכלו איסור אין להם קביעות אבל ברכה למה לא יברך והרי נהנה ואסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה בלא ברכה מעל ע"כ. והרא"ש ז"ל בפסקים הסכים לדבריו וכן כתב בנו ז"ל בטורים (סי' קצ"ו). ולעד"נ שכן ראוי להורות עם שאין דעתי מכרעת כי דברי רבי' ז"ל תמוהי' דאטו מי שאכל שום וריחו נודף יאכל שום ויהא עוד ריחו נודף ומה שאמרו אין זה מברך אלא מנאץ לא לפוטרו מהברכה אמרו אלא לגנותו על מעשה הגזל שגזל חטים ועשה מהם גלוסקא וכו' דכיון דהיא גזולה אפי' מצות הברכה לניאוץ תחשב ולא אמרו זה להפקיע ממנו חובת הברכה ואין להאריך בזה כי אינו ענין לנדון זה אבל מה שיש ללמוד ממנו לענין שאלתכם הוא מה שכ' רשב"ם ז"ל שלשה שאכלו כאחד ואחד מהם אינו נזהר מפת של עכו"ם או שאחד כהן אוכל חלות אע"פ שאותם הנזהרי' אינם יכולין לאכול עם אותו שאינו נזהר וכן הישראל אינו יוכל לאכול עם הכהן חלות שהוא אוכל כיון שאותו שאינו נזהר יכול לאכול עם הנזהרי' והכהן יכול לאכול עם הישראלי' הרי אלו מצטרפין עכ"ל. וה"ה לענין שאלתכם שאע"פ שהאוכל בשר אינו יכול לאכול חלב עם חבירו כיון שהאוכל חלב יכול לאכול לאלתר בשר מצטרפין הן לזימון. אלא שיש להסתפק אם יש לומר גם לדעת הרמב"ם ז"ל שמצטרפין או לא כי הוא לא הזכיר חילוק זה דאם אחד יכול להצטרף אלא תלה הענין באם אכלו איסור קל או אם אכלו איסור חמור וא"כ כשיהיה האיסור חמור שאפי' לא יהיה אלא לגבי אחד מהם יסבור הרב ז"ל דלא מיצטרפי. ואין להקל ולומר דאפי' האוכל בשר נמי לא נאסר לאכול חלב אלא לפי שעה אבל לאחר שיהי' ביניהם שיעור הראוי יכול גם הוא לאכול חלב ומצד זה גם הוא יצטרף כיון שאינו נמנע מצד דבר שהוא אסור לו לעולם דזה ודאי אינו נכון דאין לו אלא שעתו והרי הוא עתה בזימון של סעודה זו אסור לאכול חלב וכן כתב ר"י ז"ל על דברי רשב"ם ז"ל שכתבתי לעיל וז"ל יש ללמוד מדבריו דשלשה שמודרין הנאה זה מזה אין מצטרפין לזימון אע"פ שיכולי' לישאל על נדרם ולהתירו מ"מ עדיין לא נשאלו עכ"ל. והביאו הר"י ז"ל בטורים (שם) וא"כ ק"ו הדברים אם אלו שיכולין לאלתר לישאל על נדרם אפ"ה כל זמן שלא נשאלו אינם מצטרפין זה שאין בידו להתיר עצמו לאכול חלב עד שיעבור זמן הקבוע לו אינו דין שלא יצטרף. אלא שעם כל זה אפשר לצדד ולהתיר דכיון דאין זה עובר אדאורייתא לאכול בשר בחלב כאחד או שמבושלים יחד אלא לאחר הבשר יאכל חלב לא היה זה חמור מאוכל הקדש ומעשר שני שלא נתן חומש:
ואחר שכתבתי זה מצאתי שדברי רשב"ם ז"ל הם גמרא ערוכה פ"ק דערכין (ד' ע"א) הכל מצטרפין לזימון כהנים ולוים וישראלים. פשיטא לא צריכא דקא אכלי כהנים תרומה או קדשים והזר קא אכל חולין סד"א הואיל ואי בעי זר למיכל בהדי כהן לא מצי אכיל אימא לא מצטרף קמ"ל נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכל כהן בהדי זר מצי אכיל ע"כ. ומאחר שהדבר מפורש בתלמוד בלי חולק ודאי שמה שלא הזכיר הרמב"ם ז"ל חילוק זה הוא לרוב פשיטתו מק"ו ממה שאם אכלו כלם איסור קל שמצטרפין וז"פ. ושלום: