שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השלישי/כח
שאלה כח:
מקאב לה"ר יצחק המכונה דאדה יש"צו. שאלת על מה שראית שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' ברכות וז"ל עיסה שנאפית בקרקע כמו שהערביים שוכני מדברות אופים הואיל ואין עליה צורת פת מברך עליה בורא מיני מזונות ואם קבע עליה מזונו מברך עליה המוציא ותמהת על זה כי נראה לך שהיא פת גמורה ולמה פוטרה בברכת בורא מיני מזונות ולפי שאתה מהולכי מדברות רצית לעמוד על דין זה:
תשובה:
אם הרב ז"ל כיון לפת זו שאתה אומר יפה תמהת דודאי פת גמורה היא כי הדבר ידוע כי שם תבואה כולל מחמשת מיני דגן ואמרי' בירושלמי פ"ק דחלה דכולהי נפקי מהדין קרא דכתיב ושם חטה שורה ושעורה נסמן וכוסמת גבולתו. ושם חטה אלו הן חטין. שורה זו שבולת שועל ולמה נקרא שמה שורה שעשויה כשורה. ושעורה אלו הן השעורין. נס"מן זה שיפון. וכוס"מת אלו כוסמין גבולתו עד כאן גבולו של לחם. ואסיקנא גבי חלה דלא איקרי לחם העשוי מחמשת מינים אלו דגמרי' לחם מלחם ממצה דהתם כתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני דברי' הבאין לידי חמוץ אדם יוצא ידי חובתו בהם דהיינו מינים אלו יצאו מינים אחרים שאין באין לידי חמוץ אלא לידי סרחון. והנה כל מאכל הנעשה מהם קודם גבול לישה בכל אופן שיעשה לא מיקרי לחם. וגם הנעשה לאחר גבול לישה אם נתבשל עם שום משקה שלא כדרך אפייה לא מיקרי לחם ואין מברכי' עליו המוציא אלא במ"מ אבל הנאפה בתנור או אפי' באלפס בלי שום משקה בין שהיתה בלילתו עבה או רכה מברכין עליו המוציא ולאחריו שלש ברכות והטעם משום דנשתנה למעליותא כשנעשה באופן זה שהוא סועד הלב כמאמר הכתוב ולחם לבב אנוש יסעד לא מיקרי לחם אלא דבר הנקרא פת שהוא הנאפה בלי שום משקה ובין אם היתה בלילתו עבה בין אם היתה בלילתו רכה כל שנאפה דרך אפיה בלי שום משקה הוא הלחם שמברכין עליו ברכת המוציא דלחם גמור הוא לרבי יוחנן וכוותיה פסק הרי"ף ז"ל וכן הסכימו האחרוני' ז"ל ומזה תלמד לחלק בין כל מין שנזכר בדברי המפרשי' ז"ל שתדע אופן עשייתו והנה באלו הארצות יש כמה מיני' זולת הפת כמו מה שקורין מטל"וע או רקי"ק או קור"ס או מערוכ"ה או מל"ה וכלם דין פת יש להם מאחר שכלם אפויים בלא משקה וכן כל כיוצא בזה אלא שהאלמערו"כה לדעת הרמב"ם ז"ל (שם ה"ט) יראה שאם לא קבע עליה סעודה לא יברך עליה אלא במ"מ שכך כתב שאם עירב עמה מיני תבלין ואפאה נקראת פת הבאה בכסנין ואע"פ שהיא פת מברך עליה במ"מ ואם קבע סעודתו עליה מברך המוציא ע"כ. וא"כ המערו"כא שלנו שמערבין בה שמן ובצים ומצטרכ"י לדעתו ז"ל היא פת הבאה בכסנין אמנם לא נהגנו כן אלא שמברכין עליה המוציא כי מנהגינו ע"פ שיטת הסוברי' שאפי' פת הבאה בכסנין היא הנעשי' כמין כיסין מלאי' דבש ותבלין כמו האל מקרו"ד ואלבור"ך שאפי' אופין אותם בלא משקה פת הבאה בכסנין מיקרו וכן נראה מלשון הגמ' (ברכות מ"ב ע"א):
ומעתה זאת הפת שעושין הערביים שקורין מל"ה אינה חסירה שום ענין מעניני הלחם הגמור. באופן לישתה ועשייתה וחמוצה כמו כל מין פת אלא שבאפיתה חופרין בקרקע מושב הפת ומסיקין אותו היסקן הראוי לאפייה ומסירין האש ומנקים המקום מעפר ואפר ומניחין הפת בו ומחזירין האש עליה ועושין זה כדי למהר הדבר כשהם נוסעים או כשישכרו להם כלי אפייה או כשהרוכלי' מרובי' ולא יספיק להם כלי האפיה ודבר חשוב היא אצלם שהוא פת מחומץ ובלילתו עבה ומכבדין בה לגדוליה' ומשתבחים בטעמה ואנו אכלנו ממנה כמה פעמי' בהיותינו במדבר בורחי' מזלעפות המגפה והיא פת גמורה וצריך לברך עליה המוציא וברכת המזון ובודאי דלא גריעא פת זו מטרוקנין שהזכירו בגמרא (שם ל"ז ע"ב) שעושין גומא בכירה ונותנין בה קמח ומים ומערבין אותם ונאפית שם והיא חייבת בחלה ומברכין עליה המוציא וברה"מ ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח והטעם הוא לפי שבגומא מתקבץ יחד ונעשה כמו פת ומעתה ק"ו לזו הפת הנקראת מל"ה שהיא פת גמורה בכל אופני עשיית'. ואולי שבימי הרב ז"ל היו עושין באופן אחר כגון ששוטחין גחלים על גבי קרקע ושופכין העסה עליהם או באיזה אופן אחר ועל כיוצא בזה הוא שכתב הרב ז"ל לברך במ"מ אבל בזו הנק' מל"ה שעושין היום מודה הרב ז"ל והכל מסכימין שהיא פת גמורה לברך עליה ברכת המוציא ולאחריה בה"מ כמו שמברכין על כל פת חשובה. והאל ברחמיו יעביר לנו פשע וחובה. וימחול חטאת כתובה. וישמיענו במהרה בשורה טובה. ושלום: