שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השלישי/כז
שאלה כז:
שאלת ראובן היה לו פקדון ביד שמעון וכששאל ממנו להחזיר לו פקדונו השיבו לא אתנהו לך עד שתעשה עמי מחילה גמורה מכל עניני המשא והמתן שהיה בינינו וכשראה ראובן שאצבעו נתון בין שיניו הוכרח לעשות לו מחילה גמורה כמו ששאל אלא שקודם המחילה מסר מודעא בפני עדי' שלא מחל אלא מחמת אונס כפירות פקדונו ולאחר שעשה המחילה וקבל הפקדון עמד לתבוע משמעון מה שאומר שהוא חייב לו מצד משא ומתן שהיה ביניהם והוציא שמעון שטר המחילה ואין כתוב בו בטול המודעא ופיסול עדי' וראובן הוציא המודעא ולא נכתב בו שהעדים ידעו באונסו ונחלקו הת"ח שבעיר יש מבטלי' המחילה מכח המודעא ויש מקיימי' המחילה ומבטלי' המודעא לפי שאין כתוב בה שהעדי' הכירו באונסו והסכימו על מה שיגזור האדון. אנא ברחמיך האר עינינו כי על דרכיך נגה אור:
תשובה:
הן אמת שהסוברי' לבטל המחילה ולקיים המודעא אע"פ שאין כתוב בה שהעדים ידעו באונסו לא נתנו טעם לדבריהם ולא פירשו מהיכן יוצא דין זה אבל אני אפרש בס"ד שהאמת אתם כי ידוע הוא שאין דין המודעות שוה יש מהם שצריך שיכתב בה שהעדי' ידעו באונסו וזה שייך במודעא הנעשית על מכר באונס כדגרסינן בפרק חזקת (מ' סע"א) אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן סהדי ידעינן באונסה דפלניא לאו מודעא ואוקמינן לה במודעא דמכר דאע"ג דאמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני מודה הוא היכא דמכר באונס כמו שנזכר שם. ובפ' איזהו נשך (ע"ב ע"א) בההוא גברא דמשכן פרדסא לחבריה ואכלה תלת שנין א"ל אי מזבנית ליה ניהלאי מוטב ואי לא כבישנא שטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי וכו' וכתב רבי' האיי גאון ז"ל בהאי עובדא לא הוה ביה מודעא אלא דאקני' לבנו קטן והאי דמייתי ליה תלמודא למגמר מיניה דכל כה"ג הוי אונסא שכל מי שמפחיד את חבירו בדבר שבידו לעשותו הוי אונס ולדעתו ז"ל אין צריך מודעא אבל ר"ח ז"ל פירש שמודעא היתה בההוא עובדא וכן פסק הרמב"ם ז"ל דכיון דמכירה היתה צריך מסירת מודעא ולא סגי באונס לחודיה דאגב זוזי גמר ומקני אם לא שמסר מודעא וכן כתב רשב"ם ז"ל בפ' חזקת וז"ל אבל במכר אפי' ידעו העדי' באונסו אם לא מסר בפניהם מודעא המכר קיים דאמרינן זוזי אונסיה ואגב זוזי גמר ומקני ע"כ. ולענין אם צריך לכתוב במודעא שנמסרה על המכר ואנן סהדי הכרנו באונסו הנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"י מה' מכירה וז"ל מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח אפי' תלאוהו עד שמכר ממכרו ממכר וכו' לפיכך אם מסר מודעא קודם שמכר ואמר לשני עדי' דעו שזה שאני מוכר חפץ פלוני לפלוני מפני שאני אנוס המכר בטל וכו' וצריכין העדי' לידע שהוא מוכר מפני האונס ושהוא אנוס בודאי לא שיסמכו על פיו וכל מודעא שאין כתוב בה ואנו עדי' ידענו שפלוני זה אנוס היה אינה מודעא עכ"ל. הנה דעתו מבוארת שבמכר לא סגי באונס אלא צריך מסירת מודעא וצריך שיכירו העדי' באונסו ויכתבו כן במודעא ואם לא כתבו כן אינה מודעא. אבל הרשב"א ז"ל כתב שאע"פ שלא נכתב במודעא שידעו באונסו אם יברר המוכר שהיה אנוס הרי זה כמו שהוא כתוב כן במודעא ויבטל המכר וכ"כ שכשהוא אומר שהוא אנוס ואין העדים יודעי' בזה יכתבו לו שלפי דבריו אנוס הוא ולכשיברר שדבריו אמת יבטל המכר וכן כתב המ"מ ז"ל. הכלל דבמודעא דמכר צריך שידעו עדי המודעא באונסו או לפחות יברר זה בעדי' אחרי'. ובדין מודעא שנעשית על ענין פשרה כתב הרמב"ם ז"ל גם כן שצריך שיכתוב בה שהעדי' ידעו האונס. א"כ דין מודעא דפשרה כדין מודעא דמכר. אבל במתנה או בגט א"צ לכתוב במודעא שהעדי' הכירו באונסו וכן כתב הרמב"ם ז"ל שם בד"א או במכירה או בעושה פשרה אבל במתנה או במחילה אם מסר מודעא קודם אע"פ שאינו אונס הרי המתנ' בטלה שאין הולכין במתנה אלא אחר כונת וגלוי דעת הנותן שאם אינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל ע"כ וכ"כ בה' גיטין בענין מודעא שנמסרה על הגט. אלא שיש מקום עיון בדברי הרב ז"ל במ"ש שמודעא דפשרה היא כמודעא דמכירה שצריך ליכתב בה ידיעת האונס. ובמחילה כתב דלא בעיא מודעא דידה הכרת אונס אלא דינה כמתנה והרי הפשרה היא מטעם מחילה והיה צריך להיות מודעא דפשרה כמודעא דמתנ' כמ"ש במודעא דמחילה ואמאי כתב דמודעא דפשרה כמודעא דמכר.
ואין לומר שמפני שבפשרה הרי הוא מקבל קצת ומוותר קצת ואגב זוזי קצת שהוא מקבל גמר ומקני ולכן הויא כמודעא דמכר שצריכה הכרת אונס. דזה אינו דשאני גבי מכר דהוא מקבל זוזי בעד כל החפץ אבל בפשרה אינו מקבל כלום בעד החלק שמוותר אלא מחלו. ועוד דא"כ גם מחילה נמי היה צריך הרב לומר דלא הויא כמתנה אלא כשמוחל כל חובו אבל כשיקבל מקצתו וימחול השאר דינה כפשרה שצריכה מודעא דילה הכרת אונס והוא ז"ל לא חילק אלא סתם וכתב מחילה דינה כמתנה וצריך לומר ולידחק שפשרה זו שהזכיר הרב כאן אינה פשרה שיש בה מחילת ממון אלא כגון פשרה שנעשית בחלוקת נכסים זה כנגד זה ואנס האחד את חבירו עד שנתפשר שזה יטול חפץ זה וזה יטול חפץ זה כנגדו כמו שנז' בריש בתרא (ג' ע"א) או פשרה בעניני' אחרי' הדומי' לההיא דשתי ספינות עוברות בנהר שנז' בפ' אחד דיני ממונות (ל"ב ע"ב) או פשרה דארווחי זמנא שאין בה מחילת ממון אבל במתנה או מחילה תהיה בכל או אפי' במקצת בזה לא מיבעיא אם לא הכירו העדים באונסו אלא אפי' הכירו שאין לו אונס כלל אלא שלא רצה שתתקיים אותה מתנה או אותה מחילה והקדים לה מודעא הרי אותה מתנה או מחילה בטלה כיון דבגילוי מלתא בעלמא שאינו רוצה להקנות בכל לבו לא קנה המקבל. ומשמע מדברי רבי' ז"ל דאפי' בשמסר המודעא אמר שהוא אנוס ונמצא שקרן ולא היה שום אונס אפ"ה מודעתו קיימת. אע"פ שיראה מדברי רשב"ם ז"ל ומדברי א"ז הרמב"ן ז"ל שאם הוא אומר שהוא אנוס והוא אינו אנוס אין מודעתו מודעא אינו נראה כן מדברי רבינו ז"ל וכן כתבו האחרוני' ז"ל דאפי' טעין טענת אונס בשקרא מודעתו קיימת וז"ל הרא"ש ז"ל בפסקיו בגט ומתנה אין צריכין העדים להעיד באונס דגילוי מלתא בעלמא הוא ואפי' האונס שאמר שקר היה ע"כ. וכ"כ הרשב"א ז"ל בחדושיו וז"ל ואפי' תלה מודעתו בדבר ונמצא שאותו דבר לא היה מעולם ושהוא כיחש לעדים אפ"ה הגט בטל עכ"ל. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות זכייה וכן כתב הרי"ף ז"ל מקרקושא משמו בפי' ההלכות בפ' חזקת מכל זה נתבאר דמודעות המתנ' או הגט אם לא נכתב בהם שהכירו באונסו ואפי' לא היה שם אונס כלל כ"ש נדון דידן דהוה ביה אונס אלא שלא נכתב במודעא. וכבר הוכחנו שהמחילה דינה כמתנה ופירשנו דברי רבי' שלא יסתרו קצתם את קצתם וכמו שכתבתי כן מצאתי לא"ז הרשב"ץ ז"ל שיישב דברי הרמב"ם ז"ל כך עם היות שצריך להרחיב הענין יותר כדי להלום דברי רבי' וליישבם די בזה לנדון שלנו שהאונס ידוע אלא שלא נכתב במודעא דודאי מודעא קיימת ומחילה בטלה וכל זכות שיש לראובן על שמעון עדיין הוא בתוקפו וגבורתו ולא עלה ביד שמעון במה שרצה להכריחו בכפירת הפקדון עד שימחול אלא מחשבת הרשע לבד ולא אהני רמאה ברמאותיה. ומצאתי להרשב"א ז"ל שנשאל בדומה לזה במי שכפר בחבירו בפקדון ומתוך כך נתרצה בעל הפקדון לקבל החצי דהיינו חמשים דינרי' ועשה לו על השאר מחילת שמים ומחילת בריות והשיב הרב ז"ל שאין מחילה פוטרתו דמחילה בטעות או באונס הוא ומי שאנסוהו ליתן ונתן אינה מתנה ומה שמחל אינה מחילה ואם יתבאר שיש לו אצלו יותר ממה שקבל ממנו מוציאין מידו עכ"ל. הנה אפי' בלא מסירת מודעא מאחר שהיה שם אונס ביטל הרב ז"ל את המחילה כ"ש בנדון זה שיש מודעא כתובה וחתומה ולכן חייב שמעון לפרוע לראובן כל מה שיברר שיש לו עליו והמחילה בטלה וכל המחזיק ביד שמעון שרצה לגזול ראובן במרמה וערמה הוא נותן יד לפושעים. וכל המחזיק ביד ראובן להיות בעוזריו להציל אותו מיד שמעון מסייע בדבר מצוה הוא. נאם נאמן אהבתכם. ודורש שלומכם. הצעיר בבני אדם וחוה. אברהם בכה"ר יעקב אבן טאווה ז"ל: