שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השלישי/כו
שאלה כו:
ראוכן הפקיד כיס מעות ביד שמעון והניחו שמעון בארגז וסגר עליו ואח"כ הלך מחוץ לעיר לצרכו והניח ביתו ביד אשתו ובניו וכשחזר מצא שנגנב כיס המעות וראובן תובעו למה הנחת המעות בארגז ולא שמרת אותה כדינם שאין שמירה אלא בקרקע. ועוד למה הלכת חוץ לעיר והנחת אותם יורנו מורינו אם שמעון חייב לשלם לראובן או לא כי לדברי האדון אנו מיחלים:
תשובה:
אע"ג דתנן בפ' המפקיד (מ"ב ע"א) [המפקיד] מעות אצל חבירו צררן והפשילן לאחוריו או נעל בפניהם שלא כראוי חייב שלא שמר כדרך השומרין. ואמרי' עלה בגמ' (שם) אמר שמואל כספי' אין להם שמירה אלא בקרקע וכו' ואמר רבא ומודה שמואל בכותל והאידנא דאיכא טפוחאי אין להם שמירה אלא בטפח הסמוך לקרקע או בטפח הסמוך לשמי קורה וצריך לעמוקי להו כי היכי דיהיב עלייהו טפח ע"כ. והא דשמואל פסקוה להלכה הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל (פ"ד משאלה ופקדון ה"ד) והרא"ש ז"ל ובעל הטורים ז"ל (חו"מ סי' רצ"א) והרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל והר"ן ז"ל וא"כ שמעון פושע הוי שלא טמנם בקרקע אלא נתנם בארגז אע"פ שנעל בפניהם לא מיקרי שומר כראוי כמו שמפורש בדברי הרמב"ם ז"ל וז"ל הכספי' והדינרים אין להם שמירה אלא בקרקע ויתן עליהם טפח עפר או יטמנם בכותל בטפח הסמוך לקורה אבל לא באמצע הכותל שמא יחפרו שם גנבים ויגנבו אפי' נעל עליהם כראוי בתיבה או החביא אותם במקום שאין אדם מכיר או מרגיש בהם הרי זה פושע וחייב לשלם עכ"ל. וכן בדברי שאר המפרשים בפי' שאם נתנה בתיבה ונעל בפניהם לא מיקרי שמר כראוי:
אלא שמצאתי מקום פטור לשמעון מדברי פוסקי' ומפרשים שכתבו כי מה שאמרו בגמרא דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע אלא בדורות שלהם דשכיחי גנבים כמו שהזכירו בגמרא האידנא דשכיחי גשושאי פרומאי טפוחאי. ופירש"י ז"ל גשושאי אנשים מגששים בקרקע בשפודי ברזל להכיר מקום שתחתיו חלל. פרומאי ששוברים התקרה. טפוחאי שמכים בכותל לידע אם יש שם חלל אבל בדורות דלא שכיחי גנבי לא אמרינן דאין להם שמירה אלא בקרקע וז"ל ר"ת ז"ל שמעתתין מיירי דוקא לדידהו שהיו בתיהם רעועי' בשדה אבל לדידן האידנא א"צ שמירה בקרקע ע"כ. והר"ן ז"ל בחדושיו כ' וז"ל מלשון משנתינו (שם) שאמרה נעל בפניהם שלא כראוי חייב משמע דדוקא משום דנעל שלא כראוי הוא דחייב הא נעל כראוי פטור הילכך שמעינן מינה דאע"ג דאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע דוקא להנהו דרי ובהנהו אתרי דשכיחי גנבי והיה מנהג כל אדם לקבור מעותיו המקובצי' שאינו צריך להם להוצאה והכי מוכח בגמ' אבל מקומות ודורות דלא שכיחי גנבי כולי האי ואין דרך בני אדם לקבור מעותיהם אף הנפקד אינו חייב בכך אלא כל שנעל בפניהם כראוי דיו וכדמוכחא מתני' וה"נ מוכחא הגמ' מדאמרו והאידנא דשכיחי גשושאי ופרומאי וטפוחאי אלמא הכל לפי מקומו ושעתו ולפיכך כגון אנו שכל שנעל בפניהם כראוי כמו שעושה כל אדם בשלו פטור והכי איתא בירושלמי (ב"מ פ"ג ה"ז) דגרסי' התם אימתי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא בזמן ששמר כדרך השומר נעל כראוי וכו' נתנם במקום שרגיל ליתן את שלו אם היה ראוי לשמירה פטור ואם לאו חייב ע"כ בירושלמי והרי"ף ז"ל הביא מקצתו בהלכות אלמא דאם נעל בפני המעות כראוי אע"פ שלא טמנם בקרקע פטור אא"כ הוא באתרא דשכיח גנבי ודרך בני אדם לקבור את שלהם וכן כתב הרב ר' יצחק ברבי ראובן אלברגלוני ז"ל שקבל מרבותיו עכ"ל הר"ן ז"ל. וכן כתוב בנמוקי יוסף ז"ל וכן כתב הרא"ש ז"ל בשם הרב אלברגלוני ז"ל וז"ל הרי"בה ז"ל בחה"מ (שם) כתב הרב ר' יאודה אלברגלוני ז"ל ודאי כך הלכה דכספי' אין להם שמירה אלא בקרקע אבל כך קבלנו שלא נאמר דבר זה אלא בזמן שגנבין ואנשים רמאים שמחפשי' מצוי' אבל במקום דליכא כל הני אין צריך להניח בקרקע אלא מניחם במקום שמניח את מעותיו דלא עדיף מדידיה ועל זה סמכו קדמונינו ז"ל ע"כ. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל וראוי לסמוך על קבלתו והכי איתא בירושלמי אם נתנם במקום שרגיל ליתן את שלו אם היה ראוי לשמירה פטור עכ"ל. ומאחר שאלו הרבני' ז"ל כתבו וכן העידו שכן מנהג קדמוניהם ז"ל וכן קבלו מרבותיהם וגם ר"ת ז"ל כתב כן והרא"ש ז"ל והר"ן ז"ל והנמוקי יוסף ז"ל והטור ז"ל הסכימו שראוי לסמוך על קבלתם הכי נקטינן. וי"ל שמה שלא נז' זה בדברי הרמב"ם ז"ל ושאר פוסקים הוא לפי שהם העתיקו הדין כמו שנז' בגמרא וטעמו בצידו וז"ל בתר טעמא דבדורות ומקומות דלא שכיח אותם חששות ודאי דאין צריכין לאותה שמירה וחזר הענין לדין משנתינו שאמרה נעל בפניהם שלא כראוי חייב דמשמע הא אם נעל כראוי פטור:
ונראה שגם מלשון הרמב"ם ז"ל יש להוכיח כן שכתב וז"ל אבל [לא] באמצע הכותל שמא יחפרו שם הגנבים ויגנבו ואפי' נעל עליהם כראוי בתיבה או החביא אותם וכו' חייב לשלם ממה שביאר הטעם לשלא יטמנם באמצע הכותל שמא יחפרו הגנבי' וכו' ועלה קאי מ"ש עוד ואפי' נעל עליהם כראוי משמע דהכל הוא מטעם האחד שכל השמירות אלו עדיין יד גנבים החופרי' שולטת עליהם ויחפרו ויטלום או ישברו התיבה ויטלום משם. הא כשאין חששא דשמא יחפרו הגנבים ויגנבום הוי שמירה כראוי כשנתנם בתיבה ונעל או כשטמנם באמצע הכותל מכל זה למדנו ששמעון פטור מטענה זאת דלמה לא טמנם בקרקע אלא נתנם בארגז ונעל דכיון דהאידנא ליכא חשש גנבים כמו באותם דורות ודרך כל בני אדם להניח צרורות כספיהם בתיבה ושידה ומגדל. אמת שאפי' בדורותינו לא כל הזמני' שוים ולא כל המקומות שוים שלפעמים לאיזה סבה שכיחי חששות אלו כגון מצד התרשלות במשפט יבואו שודדי לילה וגנבים יגנבו דים ובודאי דאם נראו סימנים אלו באיזה עיר או אם דירת הנפקד חוץ לעיר או אם יש שיבוש מלחמות או מצור על אותה העיר ומחמת סיבות אלו איתרע חזקתייהו דאותם מקומות וחוזרין לדינא דגמרא שאין להם שמירה אלא בקרקע וצריך הנפקד להטמינם בקרקע לפי שכל כה"ג דרך העולם לשומרם בקרקע ונראה שלזה הרמב"ם ז"ל סתם דבריו בזה אלא כתב דין הגמ' והזכיר הטעם שיובן ממנו דבלאו האי טעמא א"צ שמירת קרקע ולא ביאר החילוק בביאור מפני שגם בזמן הזה לא נעקר הטעם שכתבו בגמרא לגמרי דאפשר שיארעו ענינים שלסבתם יחזור הדין לקדמותו לכן העתיק דין הגמ' בטעמו ומינה נשמע דאין לענין זה אלא מקומו ושעתו. והנה נדון דידן הוא במקום ובזמן שאין חשש גנבי' ולכן אין לחייב שמעון. גם מצד הטענה השנית שטען ראובן על שמעון למה הלכת חוץ לעיר והנחת מעותי אין לחייב שמעון דאטו משום דפקדון ראובן אצלו ימנע מלבקש פרנסתו ויהא יושב אצל הפקדון תמיד זה לא יעלה על הדעת אלא מכיון שנתן הפקדון במקום שראוי לשמרו יש לו רשות להניחו שם ולילך לאיזה מקום שירצה ואפי' היה ביתו ריקם כל שהארגז והבית נעולים במפתח יניחם וילך. ועוד הרי מניח הבית ביד אשתו ובניו ואמרי' בגמרא (ב"מ ל"ו ע"א) על מאי דקתני משנתינו (שם מ"ב ע"א) מסרן לבנו ולבתו הקטנים חייב הא גדולי' פטור מאי טעמא אמר רבא כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ע"כ. ופסקוה כל הפוסקים ז"ל להלכה וכתבו עוד דלאו דוקא אשתו ובניו אלא אף אמו ואחיו ושאר קרובים אם הם סמוכי' על שלחנו. וגדולה מזו ראיתי במרדכי מעשה באחד שהפקיד אצל חבירו פקדון להוליכו עמו בספינה ונתנו עם שלו בספינה והלך הוא בספינה אחרת והלסטי' שללו הספינה שהפקדון בתוכה וכתב שאם היה באותה ספינה אפי' שותפו או שכירו פטור שאילו בכלל כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד עכ"ל. העולה מזה כי שמעון פטור מלשלם לראובן כלום וישבעו שמעון ואשתו ובניו שלא שלחו יד בפקדון ולא הניחו הארגז שהפקדון בתוכו פתוח ושאין הפקדון ברשות' וכולם פטורים מלשלם ואתה שלום: