שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השלישי/יז
שאלה יז:
אל החכם הדיין של בני קהלנו ישצ"ו. שאלת וז"ל ראובן נשבע לשמעון שיפרע לו חוב שהוא חייב לזמן פלוני וכשהגיע הזמן הביאו לב"ד והודה לו בפניהם כי כן נשבע לו אלא שהוא מתנצל שחשב אולי יזמין לו השי"ת ועונותיו גרמו שלא סייעוהו מן השמים ואין לאל ידו ואין לו אפי' פת לאכול והדבר ידוע שדבריו אמת ושאין לו כלום ושמעון אומר שיש לב"ד לנדותו על שלא קיים שבועתו ויש כאן איש יודע ספר מחזיק בידו ואומר שראוי לעשות כן והאדון יודיעני מה אדון בענין זה עכ"ל:
תשובה:
חלילה וחס לבייש בן ברי' ולהחרימו על לא חמס עשה כיון שהדבר גלוי וידוע שאין לו מה לפרוע מה יש לו לעשות האם יגנוב או יגזול כדי לפרוע לו ואע"פ שנשבע חשב אולי יסייעוהו מן השמים לקיים שבועתו ולא איסתייעה מלתא ואנוס הוא בשבועה זו ופטור עליה דכמו שפטרו רז"ל נדרי אונסין או שבועת אונסין כשהוא אונס בשעה שנדר ונשבע ונפקא להו מקרא דהאדם בשבועה פרט לאנוס כדאיתא בשבועות (כ"ו ע"א) ה"נ אע"פ שבתחלה כשנשבע היה לרצונו אם אח"כ אירעו דבר שמחמתו לא יכול לקיים שבועתו אנוס קרינן ביה ופטור ונפקא להו לרז"ל (נדרים כ"ז ע"א) מקרא דלונערה לא תעש' ומרגלא בפומייהו אנוס רחמנא פטריה וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' שבועות וכן כתב בעל הטורים ז"ל וכן כתוב בס' אדם וחוה. וראובן זה שאין לו במה לפרוע אנוס הוא דמסתמא לא נשבע לו לפרעו אלא משלו והרי נאנס על זה שלא נזדמן לו במה לפרוע דהא ודאי לא תיסק אדעתין שחייב עצמו בשבועה ללות כדי לפרוע דודאי לא סמכא דעתי' דמי יאמר לו שימצא מי שילוהו והוא איש עני ואין לו מה למשכן ובודאי שאין כוונת השבועה אלא שביש לו לא ידחנו יותר אלא יפרענו באותו זמן. ולא מיבעיא ראובן זה שאין לו אפי' פת לאכול אלא אפי' יש לו מה לאכול אם אין לו אלא כדי שיעור מה שקצבו רז"ל לסידור לב"ח אינו חייב לפרוע לו ממנו ופטור משבועתו לפי שמה שקצבו חכמים לסדר מיקרי כדי חייו ופשיטא שאונס גמור מיקרי מי שאין לו יותר מזה כדי לפרוע בו חובו דמשיעור זה לא חייבוהו לפרוע אך אם יש לו יותר על זה חייב לפרוע והוי עובר על השבועה על מה שלא פרע וב"ד מסדרין לו ויתנו המותר לב"ח ומענישין אותו על שעבר על שבועתו. וישמעו אחרים ויקחו מוסר כדי שלא לזלזל עוד בשבועו' ובפרט בשבועה כזו לפרוע לבעל חובו כי פריעת ב"ח מצוה. תבלה בטוב ימיך ושנותיך בשמחה וחדוה. נאם נאמן אהבתך אברהם בכה"ר יעקב אבן טוואה ז"ל.