שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השלישי/ח
להחכם כה"ר שלמה נר"ו.
שאלה ח:
שאלת בענין שיהוי הקדרה על האש בשבת ואמרת שראית בזה חילוקי' בין כירה וכופח ותנור ובין גרופים או קטומי' לאינם גרופים וקטומים וכן בעניני התבשילין איזה הוא הראוי להשהות וכן בענין תוכם או על גבן או לסמוך להם כי רבו בזה סברות למפרשים ז"ל ובקשת ממני להעמידך על בירור דיניהם בדרך קצרה כי רבה מבוכתך בהם זהו מכוון דבריך אע"פ שבאו בארוכה:
תשובה:
ידעתי נאמנה שאין אתה צריך למודעי אבל לעשות רצונך חפצתי ואני אפרש בקיצור כאשר צויתני אע"פ שהדברי' ארוכים בגמרא ופוסקים ורבו בהם הדקדוקים. העולה מהם הוא שלשה דעות חלוקים. דתנן במסכת שבת (ל"ו ע"ב) כירה שהסיקוהו בקש או בגבבה נותני' עלי' תבשיל או בגפת או בעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר ואמרי' עלה בגמרא (שם) איבעי להו האי לא יתן לא יחזיר הוא אבל להשהות משהין אע"פ שאינן גרוף או קטום ומני חנניה היא דתניא חנניה אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה וקטומה או דילמא להשהות תנן ואי גרוף וקטום אין ואי לא לא וכ"ש להחזיר והאריכו הרבה בזה בגמ' ויש בזה לפוסקים ז"ל שלש דעות. הראשונה דעת הגאונים ז"ל שפסקו דלהחזיר תנן והלכתא כחנניה ולפיכך כל תבשיל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה אפי' אינה גרופה ולא קטומה ואפי' הוא מצטמק ויפה לו. הדעת השנית היא דעת הרי"ף ז"ל שסובר להשהות תנן ולפיכך אסור אלא א"כ מצטמק ורע לו. הדעת השלישית היא דעת הרז"ה ז"ל שסובר כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אם אין צימוקו יפה לו מותר אבל אם צימוקו יפה לו אסור ואם נתבשל כל צרכו אפי' צימוקו יפה לו תלוי במנהג המדינה וטעמ' בזה מדאמרי' בגמרא (שם ל"ז ע"ב) א"ל מר עוקבא ממישאן לרב אשי אתון דמקרביתי לרב ושמואל עבידו כרב ושמואל ר"ל שאוסרין ואנן נעביד כר' יוחנן דאמר אפי' מצטמק ויפה לו מותר ולפיכך אמרו לבני מדנחא דמקרבי לרב ושמואל אסור לבני מערבא דמקרבי לר' יוחנן שרי ומאן דלית מנהגא אי בעי נקיט לקולא כבני מערבא ואם רוצה להחמיר על עצמו כבני מדנחא רשאי. גם בענין גרופה וקטומה יש חילוקין בין כירה כופח ותנור וכן בענין התבשילין בין חי או אם נתנו בו אבר חי או מבושל כמ"בד או מבושל כל צרכו או מצטמק ויפה לו או רע לו יש חילוקין צריכין אורך ואתה צוית לקצר לכן אכתוב לך מה שכתבתי בימי חרפי בלמדי מסכתא זו נכתב לי אני הצעיר וז"ל. כלי האש שלשה ודיניהן שנים והמקומות שלשה ודיניהן שנים. והתבשילין ששה ודיניהן שלשה. ר"ל כלי האש שהם כירה שהיא מקום שפיתת שתי קדרו' ואש אחת לשתיהן וכופח שהוא מקום שפיתת קדירה אחת והבל שלה מרובה משל כירה. ותנור שהבל שלו מרובה מכולן. דיניהן שני' כי הכופח שממוצע ביניה' בהבל הוא פעם נכלל עם הכירה פעם נכלל עם התנור שאם הוסק בדבר שאין הבלו מרובה כמו קש או גבבא דינו ככירה ואם הוסק בדבר שהבלו מרובה כגפת או עצים דינו כתנור. והמקומות שהם תוכה או על גבה או סמוך לה דיניהן שלשה תוכה ועל גבה דינן שוה. וסמוך לה חלוק בדינינו. והתבשילין שהם ששה חי או שנתנו בו חתיכה חיה או שמצטמק ורע לו דין אחד להם שמותר להשהותן אפי' על כופח ותנור שאינם גרופים וקטומים והטעם הוא דאיסור שיהוי היא מחשש שמא יחתה בגחלי' ותבשילין אלו מסיח דעתו בהן מלחתות בגחלים כל אחד מטעמא דשייך ביה. והרביעי שהוא שיהוי תבשיל שהתחיל להתבשל אין משהין אותו בשום מקום. זולת סמוך לכירה מבעוד יום. החמישי והששי שהם תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו או תבשיל שנתבשל שליש בישול שהוא מתבשל ויפה לו. בתנור אפי' גרוף וקטום אסור אפי' לסמוך לו. ובכופח וכירה גרופים או קטומים מותר אפי' בתוכם ואם אינם גרופים או קטומים בזה הוא מחלוקת הפוסקי' שכתבתי. ואם תשאל דמאחר שהכופח אם הוסק בגפת או עצים דינו כתנור דאפי' גרוף וקטום אסור לסמוך לו וכ"ש תוכו או על גבו. וכירות שלנו דין כופח יש להם שאין בהם אלא מקום שפיתת קדירה אחת ואם כן אפי' גרופי' או קטומי' אסור אפי' לסמוך להם. ותשובת דבר זה הוא שתדע כי מנהגנו הוא מיוסד על דעת הסוברי' להחזיר הקדרה על האש בשבת הוא שאסרה המשנה אבל להשהות מותר לדברי הכל לא שנא כירה או כופח ותנור בין בתוכו או על גביו וכ"ש סמוך לו ומשנתנו כחנניה וזו היא שיטת הגאונים ז"ל שכתבו וז"ל וששאלתם בתבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי מהו להטמינו ע"ג גחלי' מבעוד יום או בכירה שאינה גרופה וקטומה. (האי) [הכי] איתחזי לנא מילתא דכל דבשיל כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה וקטומה כדקתני (שם י"ט ע"ב) אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום וכמה ר' אלעאי אומר (שם כ' ע"א) עד שיצלו כמאכל בן דרוסאי מבעו"י תניא חנניה אומר כל שהוא כמ"בד מותר להשהות על גבי כירה אע"פ שאינה גרופה ולא קטומה. וטעמא הוא דכיון דבשיל כמ"בד מטיא קדרה בעידנא ולא אתי לחתויי גחלים ע"כ. וכן כתב רב שרירא גאון דהלכה כחנניה וכן כתב רש"י ז"ל וז"ל ואנן דמשהינן על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה אדחנניה סמכינן הואיל וסתם מתני' כוותיה כדאמרי' (שם י"ט ע"ב) הא קרמו פניה מבעוד יום שרי ואע"ג דלא בשיל כל צרכו ע"כ. וכן כתוב בפסקי הרא"ש ז"ל. ובשביל שרבו הדעות בהאי פסקא וישראל אדוקין במצות עונג שבת ולא ישמעו להחמיר הנח להם במנהגם שנהגו ע"פ הפוסקי' כחנניה. ומיהו בעינן שלא תהא הקדרה נוגעת בגחלים דאם נוגעת הוה ליה כמכוסין בדבר המוסיף הבל ואסור אבל אם אינה נוגעת שיהוי מיקרי ולא הטמנה ולכן מותר. ואע"פ שמכסין אותה בבגדי' מלמעלה ההיא הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל שמותר מבעוד יום וזאת היא סברת א"ז הרמב"ן ז"ל והר"ן ז"ל כתב וז"ל ומנהגינו היום ע"פ סברא זו שטומנין את החמין בבגדים ובדברים שאינם מוסיפי' הבל והקדרה עומדת על גבי כירה כו' ושרינן הכי משום דס"ל דשיהוי ענין לעצמו והטמנה ענין לעצמו ולא אסרינן אלא דוקא כשאין אויר מפסיק בין גפת לקדרה דאז הויא כולה מוטמנת בדבר המוסיף הבל. ואע"פ שרבי' יונה אוסר אלא א"כ משים עליה כלי רחב דאז לא הויא הטמנה ויש שמחמירין כוותיה ומשימין חצי חבית על הקדרה הנה הרוב נהגו כהרמב"ן ז"ל שכדאי הוא לסמוך עליו. וכתב עוד הר"ן ז"ל ולפיכך לדברי מי שפוסק דלהחזיר תנן שרי אפי' אינה גרופה או קטומה ולדברי מי שפוסק להשהות תנן צריך שיתן את האפר. ונ"ל שמנהגינו עכשיו כמאן דאמר להחזיר תנן דאי כמאן דאמר להשהות תנן אפי' בגרופה לא סגי דהא תנורי חמין שלנו דין כופח יש להם שאין בהם אלא מקום שפיתת קדרה אחת ולא מהני ביה גרופה או קטומא וכדכתיבנא אלא ודאי כדאמרן. מיהו בעינן שלא תהא קדרה נוגעת בגחלים דאי לא הוה ליה מטמין הדבר המוסיף הבל ואסור לדעת רש"י ז"ל שהוא סובר דכירה קטומה אינה מוספת הבל אי תנורין שלנו ככירה דמיין אע"פ שנוגעת בגחלים שרי דס"ל ז"ל דנהי דגפת של זיתים והדומים לו אסור להטמין בהם משום דהנהו כל שעתא ושעתא מוסיפין הבל מה שאין בגחלים שנותנים עליהם אפר שעוממות והולכות והבלן הולך ופורחת. וכתב הרז"ה ז"ל שע"פ סברא זו נהגנו לאכול חמין במקומותנו כמנהג הטמנתם ע"כ. הנה נתבאר לך שאם כירות שלנו יש להם דין כירה אפי' גריפה או קטימה אינם צריכות לענין להשהות עליהן בשבת התבשיל שניתן עליהן מבעו"י אע"פ שלא נתבשל אלא כמאכל בן דרוסאי ואם כירות שלנו דין כופח יש להם מותרים ע"י גריפה או קטימה וצריך שלא תהי' הקדרה נוגעת בגחלי' ואז מותר אפי' היתה מכוסה בבגדים וזהו מנהגנו שהוא מיוסד על דעת הגאוני' ז"ל והסכימו עליו רש"י והרז"ה והרמב"ן והר"ן זצ"ל וכדאי הם לסמוך עליהם להקל ובפרט שכבר נהגו כן כל קהלות אלו ומגהגן של ישראל תורה: