שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/מט

שאלה מט: מאת החכם הרופא כהר"ר יעקב גאבישון נר"ו. שאלה מאת החכם השלם יש"ץ. לאה נשואה לראובן זה כמה שנים ויש להם מהזרע מה שחננם האל ואח"כ נולד לה ענין היום כמו שני שנים ואגידנו עם שאעיז פני כי תורה היא וללמוד אני צריך כי כשתקנח מביאה ראשונה לטבילה של מצוה יצא העד אדום כאלו הוא דם וזאת העלובה תפרוש מבעילה כמשפט בנות ישראל שהחמירו על עצמן שאפי' וכו' (ברכות ל"א ע"א) והלך עניינם ללא תכלית ובכל זה דם הוסת כמתכונתו בלי שום שינוי אלא מדי חדש בחדשו כמשפט הנשים הבריאות. ואחר זה באה אלי אני הרופא לאה הנז' לאמר היש שום תרופה לענין זה כי הלך בהבל ימיהם ואמרתי כי זה הדם אינו דם אלא אדמימות בעלמא והוא טהור שהרי הווסת על מתכונתו אין בו שום שינוי ונ"ל מצד הרפואה שהוא לאחד משני סבות או לריבוי החומר כי אמרו הרופאי' כי כשיתרבה החומר סבה לתאומי' או לאצבע יתירה ואם החומר רע יתוסף שם דמות צפרדע ה' יצילנו. וזאת לאה קרה ולחה והחומר רב ולפיכך יזוב לרוב התאוה ואפשר שיהיה טהור. או לסבת כח המחזיק שאינו חזק בזאת האשה והוא נודע כי בכל אבר מרמ"ח איברים יש בו ה' כחות והמחזיק מכללם ובפרט ברחם האשה הכח הזה בו חזק מאד כי כן גזרה חכמתו ית' כדי שיהיה בו כח להחזיק הולד כמאז"ל (נדה ל"א ע"א) בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו והביאו הראיה מנאד מלא מים אם יהיה פיו פתוח למטה יצא כל מה שבתוכו והאשה אע"פ שפיה למטה ופתוח והיא מליאה ואעפ"כ אינה מפלת עד עת בא דבר ה' ויצא לאויר העולם והטעם שהכח המחזיק חזק מאד וזאת היא כוונתם ז"ל במאמרם (שם מ"ה ע"א) ג' משמשות במוך מעובר' קטנה ומניקת קטנה שמא תתעבר ותמו' מינקת שמא תתעב' וימות התינו' ומעובר' שמא תעשה ולדה סנדל וכוונת' במלת שמא כי כל הנשי' אינם שוות בענין זה כי יש נשים שהכח המחזיק חזק מאד בהן ויש נשים חלש מתחלתן או נולד בהם אחרי כן כלאה הזאת. והעיד חכם כי הוא ראה ברומה אשה ילדה בן ואחר ד' חדשים אחזוה צירים וחבלים וילדה בן אחרי כן ושאלוה מה טיבו של עובר זה כשהוליכוה לכנסיה הגדולה לחקרה ואמרה שכשהיתה בעבורה מה' חדשים נתחברה עם חשוקה ולרוב התאוה נתעברה ממנו והראשון מבעלה והב' מהחשוק וסקלוה. והביא זה בספרי הרפוא' להורות שהכח המחזיק בזה האבר חזק מאד על כל האיברים ויש נשי' בהפך שהוא חלש מאד בהן עד שהן מפילות או יזוב זרעם כנדון שלנו כי גוון הזרע של האשה הוא אדום ומזה גזרתי שהוא טהור. אבל אין כדאי לסמוך על עצמי בענין נורא מאד כמו זה כי איסורו איסור חמור ע"כ צריכין אנו למודעי בכ"ת להודיענו האם האדו' האדו' הזה לקה ובלתי טהור הוא ובטוב עשתה שהחמירה על עצמה ומעתה אני צריך לבדוק בספרי הרפואה מה יעשה לאשה הזאת שבאה בצל קורתי. או טהור הוא ושכר שבתה הבית כפר תקח לה מאת הקב"ה בבן זכר כי אינו מקפח שכרו ית' שמו ושכר טוב יקו כבודך בעמלו ויבוא אמן ושלום:

תשובה: החכם העניו הרופא המובהק נר"ו. חי האמת והצדק כי נפשי נבהלה גם חלה לקול השאלה אשר היא בדבר חמור ששגגתו עולה זדון כרת ח"ו ועל כן אמרתי אשיבה ידי אחור מלהשיב דבר כי מיראי הוראה אפי' בדבר קל אני כל שכן בדבר כזה אשר פתחו סגור ולא יבואו בו כי אם אנשים חכמי' ושלמי' נשאים ורמים. ואולם חששתי לכבוד מעכ"ת כפי חיוב מתני' (ברכות י"ג ע"א) דאמרה דמשיב מפני הכבוד גם בין הפרקי' דק"ש ולכן נערתי חצני להשיב אותך דבר כפי דברי ז"ל ואני תפלה לאלי"ם שלא אכשל בדבר הלכה ולא אומר על טהור טמא ולא על טמא טהור:

תחלה אומר לדברי האדון שאמר כי האשה ההיא אמר' לכ"ת שהדם אשר היא מוצאה אותו על העד שלה אינו כל כך באדמימות ואינו דם ממש ומתוך כך נראה מבין ריסי קולמוסך שהיא טהורה כפי הראיות שהביא כ"ת מחכמי הרפואה. ואני אומר כי ד"ת לחוד ודברי הרופאי' לחוד וכ"ש בזמננו זה שאין לנו בקיאות להורות בין דם לדם וכו'. והרי בעל הטורים (סי' קפ"ח) כתב וז"ל דברי תורה ה' דמים טמאים באשה ותו לא והאידנא שנתמעט הבקיאות חזרו לטמא כל מראה דם אדום בין אם הוא כהה הרבה או עמוק וכו'. עכ"ל ז"ל. א"כ לפ"ז י"ל כי הדם שהיא רואה האשה הזאת אע"פ שאינו כ"כ באדמימות ואינו עבה דם טומאה הוא וצריכה לישב עליו ז' נקיים כפי דין הנדה בזמננו זה שבטלה ממנו הוראת מראה דמים וגם ראיתי בדבריך הנעימי' שאתה מקיל על אשה זאת מטעם שוסתה קבוע לה לבוא אליה בעתו אם כן הדם ההוא שהיא רואה בשעת תשמיש אינו מהמקור ואינו אוסרה:

ואני אומר אמת היא כי דברי' אלו אמרום קצת מרז"ל שכן הרב המרדכי ז"ל בריש גמ' שבועות כתב וז"ל אשה שיש לה וסת קבוע שהיא רואה דם נדה תולה בוסתה שיכולה לומר שהדם הזה שהיא רואה טהור הוא שעדיין לא הגיע וסתה עכ"ל ז"ל. והסברא הזאת הוציא אותה הרב ז"ל הנז' מההיא ברייתא (נדה ס"ו ע"א) דאמרה ואם יש לה וסת תולה בוסתה. והרב בעל הטורי' ז"ל (בסי' קפ"ז) והרמב"ם (פ"ד מ"ה א"ב ה"כ) והרמב"ן והרשב"א זצ"ל פירשוה דהכי קא אמרה שאם שימשה סמוך לוסתה אנו תולין ואומרין שראייתה בשעת תשמישה הוא מחמת וסתה ולא חשבינן לה רואה מחמת תשמיש כלומר דלא חשבינן לה הפעם הזאת מהשלשה פעמים שראתה מחמת תשמיש והוחזקה להקראות רואה מחמת תשמיש ותאסר על בעלה כמו שיתבאר לפנים ב"ה ורש"י ז"ל פירשה בדרך אחר וז"ל ואם יש לה וסת קבוע לקלקול הזה שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים תולה בוסתה ומשמשת בין וסת לוסת בלא בדיקה עכ"ל ז"ל. וכתב מהרי"ק ז"ל דהני תרי פירושי הלכתא נינהו דלא פליגי אלא בפירושה. פירוש לדבריו ז"ל כי שני הפירושי' הם שניה' כאחד טובי' וצודקי' שכל זמן שיהי' אחד מהם תולין להקל ואין להחזיק את האשה כרואה דם מחמת תשמיש:

ואולם הפירוש הנזכר שאמר הרב המרדכי ז"ל בפר' הבריי' אין מי שהזכירו כי הוא קולא יתירא ובודאי הוא ולא עבדינן כוותיה בהא במחילה מנפשו הטהורה. וגם הגאון מהרי"ק ז"ל בשולחנו הערוך הביא ב' הפירושים של רש"י ז"ל ושל הרמב"ם ומאן דעמיה ולא הזכיר הפירוש הג' של הרב המרדכי ז"ל מכלל דלא חש ליה כלל. ואחר שהקדמנו הדברי' האלה בקנצי מילין כפי הנאות והראוי לחכם כמוך שדי לו בראשי פרקי' אביא לענין הדין עם האשה הזאת שאנו בדינה ואומר. שתחלה אנו צריכין לחקור על האשה הזאת שאם המקרה הזה אשר היא עומדת בו לא הוחזקה בו ג"פ רצופות בלא הפסק רק פעם קרה לה כך ופעם לא קרה לה כך אע"פ שארכו לה הימים על זה האופן אעפ"כ סמכינן אפירושא דרש"י ז"ל הנז"ל חזור אליו ותהיה מותרת לבעלה אחר ז' נקיים כפי הדין. אך אמנה צריכה היא להתעסק ברפואות תעלה ע"י חכם רופא כמו כ"ת וכמו שיתבאר לפנים ב"ה. וכן אם באחת מג"פ אלה שראתה בהם היתה סמוך לוסתה אמרינן שדם זה שראתה הוא מחמת וסתה ועדיין לא הוחזקה להקראות רואה מחמת תשמיש וכפירוש הרמב"ם ז"ל ומאן דעמיה שפירש בברייתא וכנז"ל חזור אליו וכן יש לנו לשאול את פי האשה הזאת אם יש לה שום מכה או שום חולי בצדדי בית הרחמה וכ"ש אם היא חוששת בזה בשעת תשמיש ומצטערת שאם הוא כן אמרינן מכה יש לה בצד אחד מצדדי בית רחמה וממנו הדם ההוא וטהור' היא לבעלה כי כשיהיה הדבר הזה אז נסמוך על פי המרדכי הנז"ל דאמרינן מאחר שיש לה וסת קבוע כדרך הנשים זה הדם שהיא רואה בשעת תשמיש אינו כי אם דם מכה שיש לה בבית הרחם וסמכינן אדיבורא דידה לומר שהיא יודעת שיש לה חולי בבית רחמה ושהיא חוששת בשעת תשמיש כי היא נאמנת בדבר זה שהיא נאמנת על כל פרטי דיני נדותה:

ואע"פ שהרמב"ן ז"ל הוא מחמיר בזה ואומר שהאידנא אין תולין בדם המכה לפי שצריכין אנו לבדוק אם דם מכתה משונה מדם ראייתה ועכשיו אין אנו בקיאין במראות לידע אם הוא משונה אם לאו. אפ"ה סמכינן אליבא דרוב הפוסקים ז"ל שכתבו שתולין בדם מכתה מן הסתם ואין לומר שמא הוא משונה מדם וסתה שאין לנו לחוש לזה כלל אלא אם ראינו בעינינו שהם משונים אז יש לחדש ואולם מן הסתמא תלינן להקל ואין לבדוק בזה. וכן יש לנו לחקור שמא הבעל של האשה הזאת יש לו שום חולי במקום השתן ובאמה ושהוא לפעמי' מטיף טיפי דם מהאמה שלו כי כן יקרה כמה פעמים לכמה אנשים שאם הוא כן יש לתלות שהדם הזה שמצאה האשה הזאת הוא מחמת הבעל וטהורה היא ואין לחוש לה כלל וכפי מה שהביא הגאון מהרי"ק ז"ל בשם הרשב"א ז"ל והם דברים ברורים ונמוקם עמם:

ואם לא היו כל הצדדים האלה והאשה הזאת ראתה ג"פ תכופי' זה על זה מחמת תשמיש ובדיקתה היתה תכף לתשמישה כפי השיעור שנתנו חז"ל (נדה י"ד ע"ב) שהוא בכדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד לבדוק בו. וכ"ש אם היא מרגשת בראיית הדם בשעת תשמישה הנה אז הדבר הוא קשה במאד מאד כי היא אסורה לבעלה ואי אפשר לה להשתמש עמו אלא עד שתבוא לדינא דידיה הנז' לרז"ל בפ' תינוקת (ס"ה ע"ב) דהכי אמרינן התם ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם א' וב' וג' מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחר. נשאת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש פעם ראשונה וב' וג' מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לג' נשאת לאחר וראתה דם ג"פ מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק את עצמה כיצד בודקת את עצמה מביאה שפופרת ובתוכה מכחול ובראשה מוך אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שהוא מן המקור ואם לא נמצא על המוך דם בידוע שהוא מן הצדדין וטהורה היא עכ"ל הברייתא. ובגמ' פי' ששפופרת זו תהיה של אבר ויהיה פיה רצוף לתוכה כזה ש וג"פ שאמרה הברייתא שראתה בהם צריכים להיות בג"פ תכופים בזה אחר זה כמו שנתבאר זה בגמ'. וכן ג"כ ג"פ אלו שאוסרין אותה אין זאת לה אלא אם תהיה בדיקתה סמוך לתשמישה כפי השיעור שנתנו רז"ל האמור למעלה. ואולם אם לא ראתה אלא לאחר אותו שיעור אין לומר עליה שראתה מחמת תשמיש דתלינן להקל ולומר שטבעה הוא לראות הדם אחר תשמישה בשעה חדא ואפי' שנשאר' בזה הדרך ימים רבים שתראה הדם לאחר תשמישה בשעה חדא תהיה מותרת לבעלה לאחר ז' נקיים ככל הנשים הרואות דם. ולענין הסדר הזה שסדרה הברייתא שאמרה שתשתמש עם בעלה פ"א וב' וג' ואח"כ תתגרש מזה ותנשא לאחר וכן וכו'. ואח"כ תתגרש ותנשא לג' וכו'. ואח"כ תבדוק את עצמה במכחול וכו'. בגמ' אקשו על ברייתא דא ואמרו א"ל ר"ל לר"י ותבדוק עצמה בביאה ג' של בעל ראשון אלא לפי שאין כל האצבעות שוות. א"ל ותבדוק עצמה מביאה אחד של בעל שלישי א"ל לפי שאין כל הכחות שוות. ובענין זה נפל המחלוקת בין הפוסקי' ז"ל שיש מהם אומרי' כי כשהוחזקה ג"פ עם בעל ראשון שהיא רואה דם מחמת תשמיש שהיא אסורה עליו וחייב לגרשה ותנשא לב' וכו'. וכן לג' ואח"כ תבדוק עצמה ע"י שפופרת כנזכר בברייתא והטעם לפי שאין כל האצבעות שוות ושמא עם בעל אחר לא תצטרך לבדיקה בדבר חמור שהוא בר כרת ולכן מוטב שתתגרש ותתקן עצמה ולא תבא לידי ספק כרת:

ויש מהפוסקי' ז"ל שהם מקילין ואומרי' שיש להתירה ע"י בדיקה זו של שפופרת גם ע"י ג"כ של בעל ראשון דהאי ברייתא דאמרה שתתגרש מהראשון והשני והבדיקה תהיה לאחר ג"פ של בעל ג' אקולי הוא דאקילא גבה לגבי ב' וג' דשרייא להו בלא בדיקה. ואולם אם היא רוצה לבדוק את עצמה ע"י ג"פ של ראשון הרשות בידה. וג' אנשים שסדרה הברייתא אינם בהכרח העצה טובה הברייתא קמ"ל לבד ולא על צד ההכרח. ועל דעת זו הסכים א"ז הרשב"ץ ז"ל בפסקי גמ' נדה שלו. ולפ"ז האשה הזאת אשר אנו בנדון דידה אם הוחזקה ג"פ לראות דם מחמת תשמיש ועל פי התנאי' האמורי' לעיל יכולה היא לבדוק את עצמה כפי הבדיק' הנז'. ואע"פ שהראב"ד ז"ל החמיר ואמר שהאידנא לא סמכינן אבדיקה דא דלא בקיאינן למיעבדא כפי הראוי ומי הוא זה שיכניס עצמו לבא בספקא דכרת ח"ו. הנה רוב הפוסקי' ז"ל הסכימו לעשות בדיקה זאת גם בזמננו זה לפי שאין בדיקה זו כאותם דברי' שאמרו עליהם ז"ל השתא דלא בקיאינן בהו דהיא מילתא ברירא ויכולות כל הנשי' למעבדא ואין בה חכמה יתירה ולדעת זו הסכים ג"כ א"ז הרשב"ץ ז"ל בפסקי גמ' נדה שלו. א"כ בעלת נדון דידן יכולה היא לבדוק את עצמה ואולם צריכה היא לעשות לה השפופרת של אבר על פי חכם בקי בענין וגם צריך לצוות עליה לעשות הבדיקה כפי דברי רז"ל שכן כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ד מה' א"ב הכ"ב) וז"ל מכנסת השפופרת עד מקום שהיא יכולה ודוחקת אותו עד שיגיע המוך לצואר הרחם וכו' ובודאי שדבר זה צריך מתון ועיון והשקפה בכניסת המכחול שיהא מגיע עד מקום שהשמש דש שאל"כ אין כאן בדיקה:

ואולם אם אשה זאת נקשית עליה בדיקה זאת ורצתה להתרפאות ע"י חכם רופא מומחא כמו כ"ת הנה בעל ספר התרומות ז"ל החמיר ואמר דלאחר שהוחזק ג"פ וכנז' לעיל שצריך עיון אם תוכל לסמוך על רפואה לשמש בלא בדיקה אפי' על ידי רופא מומחה. ויש מקילין ואומרין דסמכינן ארפואת רופא מומחה אם הוא חכם ישראלי שאם הוא עושה לה רפואה מובהקת אצלו ונסה בה פעמים שלש שהיא עוצרת הדם וכההיא דאמרינן נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה שרפאתי בה ג' אנשים וכ"ש אם ראה מדבריה אשה שנעצר גם דם וסתה ממנהגה הראשון שתהיה מותרת לבעלה על פיו והוא ית' יודע כי בכתב המגלה הזאת פחד קראני ורעדה ורוב עצמותי הפחיד לחומר הנושא שבאנו בו ואולם הכונה לשמו ית' וגם לא הסכמנו להתיר בדבר שהוצאנו אותו בדיוק כפי דעתינו וכפי עיונינו רק כתבנו בקנצי מילין מה שהסכימו בו גאוני עולם ואין אני אלא כמעתיקם. והגם אם הדברים עתיקים. ע"פ רז"ל הם צודקים. וכדי להוציא מלבי פחד חומר הענין עשיתי לי רב הוא רבי ומארי נר"ו ועל דבריו נשענתי ובו נסמכתי. ואתה האח הנאמן שלום ובניך הנעימים אחים לא יתפרדו שלום ובחדות שלות מעוזם נשבע בטוב כאות נפשך החשובה מלאה לה חכמה ודעת ונפש אחיך המר והנאנח. ילולי יליל וגנוחי גנח. בוכה ומבכה על נפשות ז' מתים הרוגי חרב שלמה דוראן ס"ט:

גם זאת הסכמה על הפסק דין הנז"ל מטעם החכם השלם ה"ר משה משיש נר"ו יצאה וז"ל:

דברי החכם המשיב בטוב טעם ודעת מה שחקר ועיין בבקיאותו ובפלפולו דברי המחברים המקילים והמחמירין עד שהוציא לאור דעתם ואין להוסיף על מה שכתב וביאר בדבריו כי כדאי הוא לסמוך על דבריו כי הם חזקים כראי מוצק. ואני מסכים לדעתו הנכונה ואין להאריך כי אם בשלומך ושלום בניך שירבה ויגדל ולעד לא ידל. כנפש נאמן אהבתך משה ס"ט בן החכם השלם ה"ר יצחק משיש זלה"ה: