שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/מז
ענין מז: שאלה למורינו והדרינו עטרת לראשינו בבוא החכם השלם החסיד העניו המאושר בכל ענייניו כמה"ר שלמה דוראן נר"ו. מהצעיר הבא בחתום מתפקד בשלום מעכ"ח. ילמדנו רבינו על דין אחד שבא לידינו מדיני הטרפיות. בהמה שנקרע הבשר שבין הצלעות שלה והעור עדיין הוא קיים והקרע היה יותר מטפח באורך הצלע מהו מי אמרינן לא אסרו חכמים אלא בשר החופה אם הכרס והוא מה שנראה מן הכרס כשהטבח פורע ופותחו מהיריכים ועד החזה לפי שהבהמה כשהיא עומדת כובד הכרס על אותו קרע והוא הנקרא כרס הפנימי מה שפונה לארץ ולפיכך אסרוה. אמנם הקרע שבין הצלעות והוא הנקרא כרס החיצונה לא אסרוה לפי שאין עליו כובד וכשרה. או דילמא לא שנא. וגם למ"ד הכרס הפנימי הוא הכרס עצמו וכרס החיצונה הוא בשר החופה את הכרס מאי מי אמרינן לא שנו דטרפה אלא בקרע הכרס אבל בקרע שבין הצלעות לא וכשירה. או דלמא לא שנא. ע"כ: