שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/לו
ענין לו: לנבון וחכם תלמידנו ה"ר משה חיון יצ"ו. אמרת כי מעשה היה באשה אחת הוציאה חמאה בכף חולבת ונתנה החמאה ההיא לתוך המאכל והכף ההיא לא קנחה אותה האשה ההיא רק נשארה כמו שהיא במעט חמאה מדובק בצדדיה ואח"כ לאחר שעה או ב' שעות האשה ההיא הורידה קדירה מתבשיל של בשר מעל האש והניחה אותה על הארץ כמו שעה או יותר באופן שנחה הקדירה מהרתיח' ואח"כ באותה כף בשגגה ממנה הוציאה התבשיל אל הקערות ויש מי שרצה לאסור התבשיל והקדירה והכף וכו':
אני אומר שאם המעשה היה על האופן הנז' שהכל הם מותרי' ואין בהם בית מיחוש זה שמאחר שהאשה היא אומרה שהקדיר' נחה מהרתיחה ושהתבשיל ההוא לא היתה היד סולדת בו כ"כ א"כ אין כאן בישול שנאמר שהקדירה בלעה ושהכף פלטה וצריך שנשער בכל הכף דאין בליעה לקדירה ואין פליטה לכף אלא ברתיחה ובחמין גמורים ולפי זה אין כאן חשש אלא מתערובת החמאה שהית' מדובק' בצדדי הכף שנתערבה בתבשיל וזה דבר מועט הוא ובטל בששים דאנן סהדי ובריר' לן שלא היה מדובק בצדדי הכף מהחמא' אלא מועט של מועט לגבי התבשיל והחכם עיניו בראשו לדעת דבר זה ואין ראוי להחמיר ולאסור דבר שהוא מותר. וברור הוא ואתה עתה בני ברוך תהיה לה' אכי"ר. נאם הצעיר שלמה דוראן ס"ט: