שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/לד

ענין לד: מעשה היה באיש אחד מארצנו זאת שהלך לברוח על נפשו מסבה שהיתה לו ונתגורר ימים רבים באהלי הערביים. ואח"כ יהודי אחד שהוא קרוב לאמו של האיש שהוא בא לכאן ואמר כי האיש ההוא נהרג ע"י עכו"ם ושהוא יודע בבירור שמת נופל בחרב והיתה נבלתו לדומן על פני האדמה והושלך לאחד הבורות ואמר דברים אלו לפני חכמי העיר ובפני המון העם וביום ההוא גדל המספד מאד לאמו ואחיותיו וקרוביו של האיש ההוא והמביא השמועה של המיתה הנז' הלך אצל אמו של האיש ההוא ובכה עמה בכי גדול ועם אחיותיו כי הוא קרובי'. ויהי לעת ערב ביום ההוא באו ב' עכו"ם ונכנסו לבית אמו של האיש ההוא ואמרו לה הנה בנה פלו' דורש שלמה ושלום אחיותיו וכי הוא יושב לבטח בבית העכו"ם פלו' וכי הביאו מאתו כתב ולא ידעו היכן הוא הכתב ההוא אם יבואו לידם יביאוהו לה ובכן המספד היה לשמחה ולששון ולקול ענות גבורה לאמר כי הוא חי וקיים והעכו"ם ההמה נתנו להם מה שאכלו ושתו והלכו להם ולא הראו להם פניהם עוד עד היום הזה והיהודי הנז' שהביא שמועת המיתה אמרו לו אנשים ישראלים ואיך אמרת שמת פלו' והלא באו העכו"ם ואמרו שהוא חי. והיה צועק להם ואומר כמוהו יהיו כל אויבי הש"י ונראה ממנו שהיה לו פחד לבאר היטב מיתתו וע"כ היה משנה בדבריו לקצת בני אדם ואומר להם איני יודע מה היה לו אם מת אם חי וגם אמר לקצת בני אדם שמעתי עליו שהלך לצד המערבי. אח"כ בא כתב אחד מאת חכם אחד מארץ מז"אב שלחו לב"ד יצ"ו ואמר להם דעו רבותי כי תלמיד אחד מתלמידי שמו יעקב פרטוש יצ"ו הלך לו להסתחר אנה ואנה וקרה מקרהו שבא לבי' העכו"ם סי' עס"י שהיה מתגורר אצלו פלוני כמה ימים והתחיל העכו"ם ואמר לו אם תבקש על פלו' היהודי כבר מת ולואי שיבואו יורשיו ויקחו להם מה שנמצא בביתי מעזבונו והוא סוסיא אחת ובתה וב' גמלי' ואמר יעקב הנז' שהראה לו העכו"ם ההוא הסדור והחומש תורה שלו וא"ל אלו הם ספריו שהיה קורא בהם. עד כאן תורף הכתב שכתב החכם הנז' לענין זה. אח"כ בא היהודי ההוא שהביא השמועה בראשונה והעיד בב"ד ואמר כי הוא היה הולך לדרכו בדרך שהיה הולך בה ופגע בו עכו"ם אחד ואמר לו אהרן מה אתה יודע מהיהודי של סי' עי"סי והשיב שמענו עליו שהוא בצד המערב ואמר לו העכו"ם ההוא והיכן הוא והלא כבר נהרג ונתנתח לנתחים והושלך בבור א"ל כאד"ם והשיב הוא לעכו"ם ההוא ואמר לו מאין לך ידיעת דבר זה וא"ל העכו"ם פלו' שהיה עומד בשעת ההריגה אמר לי הדבר הזה. ואמר היהודי הנז' בפני ב"ד כי הוא מקודם דבר זה ביום אחד פגע הוא בעכו"ם ההוא שאמר עליו העכו"ם הב' ששמע ממנו ההריגה הנז' וכשפגע הוא בעכו"ם התחיל העכו"ם ואמר לו אהרן דע כי היהודי של סי' עי"סי מת הרוג ואני הייתי עומד עליו בשעת הריגתו ואמר שכאשר אמר העכו"ם הב' אותם דברים בשם העכו"ם ההוא אז ידע שהדברי' אמתיי' וכנים לפי שבאו מכווני' זה עם זה. ובסוף הדברי' אמר בפני ב"ד שמעו רבותי פלו' זה מת מת והנה הוא עם המתים הקבורי' העתידי' לקום לעתיד לבא ואמרו לו הב"ד ולמה לא תברר דבריך איך היה המעשה ומניין אתה יודע אז צעק צעקה גדולה ואמר אי שמים אי שמים מה לכם חקור מילין פלו' מת מת ואיימו עליו ב"ד איומים גדולי' להודיעו חומר העדות ושהוא ח"ו מרבה ממזרי' בישראל אם הוא משקר ח"ו והוא נשבע שבועות חמורות וקבל עליו בנדויים ואלות ח"ו כי הוא יודע בבירור ובידיעה נאמנה כי פלו' מת ואח"כ בסוף דבריו אמר חאג"תהו קצא"ת מא"ת מא"ת מ"ה פיה"א כל"אם. אחר הדברי' האלה בא יהודי אחד ואמר כי הוא נתלווה עם יהודי אחד והיו מדברי' זה עם זה עד שדברו בענין זה היהודי שאנו מתעסקי' במיתתו ואמר לו אותו יהודי דע לך שאני ראיתיו בבית סי' עי"סו ולא ישרו בעיני דרכיו ואני ידעתי כי אם ישאר שמה בבית סי' עי"סו סופו לנפול בחרב ואמר שאמר לו זה היהודי הנז' דע לך כי לאח"כ באתי אני וחבירי לבית סי' עיסי וכשנכנסנו אצלו כמנהגנו וזולתנו וגער בנו גערה גדולה ואמר עדיין היהודי' יכנסו במקומי לכו לכם לדרככ' פן אשלח בכם יד והלכנו בפחי נפש ונכנסנו אצל עכו"ם אחר ואמרנו לו מה זה היה לס"י עיס"י לגעור ביהודי' ולשלח' כלה מביתו כי לא זאת היא מדתו שכל הימי' הוא שמח ביהודי' ועושה עמהם חסד והעכו"ם השיב אותנו דבר לאמר כי סי' עיס"ו עשה זה על מה שעשה פלו' בביתו כך וכך ולכן שלחהו מביתו ושלח אחריו שני עבדי' שלו והרגוהו והיה עומד שמה עכו"ם אחד ואמר כן הוא הדבר ואני הוא אחד מהשני' שהלכו עמו והרגוהו והעכו"ם האחר הוא א"ל ווהרא"נו העבד של סי' עיס"י כל זה העיד זה היהודי הנקרא נתן בושושא ששמע מפי היהודי שנתלווה עמו ונתאכסן אצלו ומכל אלה הדברי' נעשו עדויות ושטרות בב"ד אחר החקור כפי הראוי בדברי המעידי' והמגידי':

ואני הנה באתי במגלת ספר להודיע ולהשמיע דין האשה האלמנה מהיהודי הנזכר שנתקבלו עליו העדיות האלה אם יש בה שום פקפוק מלהנשא אם לאו וכפי הנראה כי האשה הזאת היא מותרת להנשא לכתחלה בלא שום פקפוק ובלא שום ספיקא דספיקא אפילו בעדות אחת מאלה העדויות וכ"ש בהצטרף כלן כאחת שהכלל מכלם כי היא מותרת להנשא. וזה כי העדות הראשונה של היהודי הקרוב וכו' יש בה די והותר להתיר האשה הנזכר' להנשא במה שהעיד בפני חכמי' ובפני ב"ד ובפני אנשי' יחידי' כי הוא יודע ידיעה נאמנה שפלו' מת והלך הוא עצמו לנוד לו עם אמו ואחיותיו ולנחמ' שאין עדותו זאת גרועה מאותם מעשיות שנזכרו בתלמוד כי באותם מעשיות סמכו גם על קול בעלמא דחזו ליה בבואה דבבואה (יבמות קכ"ב ע"א) ועל עכו"ם מל"ת (שם) וכ"ש הכא בנ"ד שבא יהודי איש גדול בא לכלל זקנה ושיבה עומד ואומר בקול קורא ככרוזה קרא בחיל כי פלו' נהרג ושהוא יודע בבירור שמת וכפי זה אני אומר שאם באולי כל מתי ישראל שמתו בים וביבשה באו עליהם עדויות כעדות זאת לא היתה בת לא"א ע"ה נשארת עגונה. ואע"פ שאח"כ באו אותם ב' ישמעאלי' ואמרו אותם דברי' כי הוא חי וכו' אין לבטל עדות היהודי ההוא מחמת עדות העכו"ם ההמה שמאחר שהיהודי העיד ואמר פלו' נהרג וכו' ואין לקחת דברי העכו"ם וברור הוא זה: א וכן כתב הר"ן ז"ל בתשובותיו והביאה מהרי"ק ז"ל בטא"ה וז"ל שהעכו"ם שאינו מל"ת כשם שאינו נאמן להתיר כך אינו נאמן לאסור אם הוא מכחיש למי שאומר שמת וכמו בנ"ד שהיהודי אמר שמת בפני יחידי' ורבים והלך להספיד את המת עם הקרובי' שבודאי הוא שלא עשה כל זה אלא משום דקים ליה במיתתו והעכו"ם ההמה לא באו והכחישוהו על פניו לאמר כי פלוני הוא חי וכי הוא שלחם לדרוש שלום אמו ואחיותיו וכו' אלא באו כמתגנבי' חרש לאמר כי הוא חי וכו' והלכו להם ולא הוסיפו עוד להראות. והנה אדוננו הר"ן ז"ל כתב כך אינו נאמן לאיסור אם הוא מכחיש למי שאומר שמת דמשמע שאפילו הוא מכחיש בפי' למי שאומר שמת ואומר לא כי אלא חי הוא וכיוצא אין לקחת דברי המכחיש ההוא דהכי משמעו לשון הכחשה. וכ"ש בנ"ד בלא הכחישהו על פניו אלא באו כמתגנבי' ואמרו אותם דברי' והלכו להם ולא נראו עוד ומשמע נמי מדברי הר"ן ז"ל מדקאמר אינו נאמן לאסור אם הוא מכחיש למי שאומר שמת יראה מזה שאפילו אותו שאמר שמת הוא עכו"ם מל"ת או עבד ואפילו שפחה שאין כח בדברי העכו"ם המכחי' אותם לאסור דה"ק למי שאומר שמת שר"ל כל האו' שמת וראוי לקבל את דבריו ולהתי' את האשה על פיו אין כח במכחיש לאסור וכ"ש הכא שהמעיד להתיר הוא יהודי בן חמשי' שנה ויותר שבא להספיד על המת בתוגה ואנינה שאין לבטל דבריו מצד אות' עכו"ם:

ב וכל שכן שאותם עכו"ם אמרו לאמו הנה הוא במקו' פלוני ויבקש הדבר ולא נמצא היהודי במקו' ההוא. והנה הרב המרדכי ז"ל כתב בגמ' כתובות כי ג' עכו"ם מל"ת שהרגנו לפלו' ואחר זמן בא יהודי ואמר ראיתיו בצרפת ושלחו יהודי אחד עמו לראות אם יש ממש בדבריו ויבוקש הדבר ולא נמצא והתירה הר"ם ז"ל. ומהר"ר דוד הכהן ז"ל כתב דעכו"ם מל"ת נאמן להתיר ולא לאסור וכ"ש העכו"ם האלה שאינם מל"ת שבודאי במתכוין לבש' אמו ואחיותיו באו כדי לקחת אגורת כסף על הבשורה ההיא אשר בשרו אותם וכן היה שלקחו להם אגורת כסף על הבשורה ולא יספו עוד להראות להם עד היום הזה:

ובר מן דין שהגם אם נאמר שדברי אותם עכו"ם הם אמתיי' שראוהו חי במקום ההוא שאמרו עליו שהוא בו אפשר שהיו הדברים אמתיים ואולם היה זה קודם מיתתו כי לא נודע מהם אימתי נפרדו ממנו אם בסמוך אם בזמן רחוק ולפ"ז עדות היהודי קיימת כי אין לה הכחשה מדברי העכו"ם ההמה ודמיא דא למ"ש הטור ז"ל (בסי' י"ז) וז"ל ואפילו אם היה חבול בפניו שאין מעידין עליו אלא עד ג' ימי אם מצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג תולין שנהרג תוך ג' ימים ומעידין עליו ע"כ ואע"פ שיש חולקי' בדבר זה בנ"ד י"ל כי כ"ע מודים אחר שהדברי' מוכיחי' שיש לנו אפשרות לומר שנפרדו ממנו אות' עכו"ם היו' כמה ימי' ואח"כ היתה מיתתו:

וכן גם כן אין לבטל עדות היהודי הזה ממה שאח"כ היה משנה בדיבורו בענין ההריגה על איזה אופן היתה. וכן שינה בדיבורו בענין המקו' שהיתה בו ההריגה אחר אשר נודע ממנו כי מתוך פחד לבבו היה אומר אות' דברי' וכמו שאמר בסוף דבריו פלו' מת פלו' מת ואיני יכול להאריך דברי ומה לכם חקור מילין וכן ג"כ בעדותו האחרונה כשהשביעוהו הב"ד והחרימו עליו צעק ואמר אוי ואבוי פלו' מת מת ואין לו חיים אלא כשיקו' בתחיית המתים וקצת בני אדם אמרו שהו' קנה מאת העכו"ם ההורגי' קצת מנכסיו ולפיכך היה אומר דבריו בדרך הבלעה כמגלה טפח ומכסה טפחי' ועל כן אין ראוי לקחת מדבריו אלא האחרוני' שאמר בפני ב"ד אחר האיום והשבועות: ג וראיה לזה שהרי הדין הוא שכל הבא להעיד על עדות אשה אין צריך דרישה וחקיר' וכמ"ש הטור ז"ל סי' י"ז והרמב"ם ז"ל והגאוני' ז"ל ואע"ג דפלוגתא דתנאי היא (יבמות קכ"ב ע"ב) ר"ת ז"ל והני רבוותא ז"ל הנזכר' ואחרי' רבי' ושלימי' זצ"ל כלהו פסקי כתנא דאמר אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה. ובפרק האשה שלום (קי"ז ע"ב) תנן אחת אומרת נהרג ואחת אומרת מת ר"מ אומר הואיל והן מכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו. ורבי יהודה ור"ש אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו. וקי"ל דהלכה כר"י ור"ש וכן פסק הרא"ש ז"ל והטור ולפ"ז הואיל וזה האיש בכל עדותיו שהעיד הוא מעיד על מיתתו של פלו' אין לנו לחקור עליו בדרישות וחקירות ולתפשו בדבריו ולהקשות מדידיה אדידיה וכמו שהשיב הרמב"ם ז"ל בתשובה לאותם שרצו לחקור בדרישה וחקירה בעדות האשה ואמר להם שאין דעתו נוחה באות' דברי' דבמקו' עגונה הקילו רבנן וכל זה הוא גם אם לא היתה לנו עדות אלא עדותו של האיש הזה אשר אנו מתעסקי' בעדותו וכ"ש שנתוספה לנו עדות האיש אשר כתב החכם הנזכר עדותו כפי מה שנזכר למעלה: ד אחר אשר העכו"ם בראותו את הישראל התחיל ואמר לומר אתה מבקש פלו' שהיה אצלנו הנה הוא מת אין לנו עכו"ם מל"ת יותר מזה שאין לומר שאחר שהעכו"ם התחיל בלשון שאלה מה אתה מבקש וכו' שלא עשה כן אלא בשביל שהבין ממנו שהוא רוצה לשאול אותו עליו וע"כ קדם הוא להשיבו על שאלתו וכפי זה אנו אומרין שהעכו"ם הזה אינו מל"ת שהאמת הוא שהעכו"ם ההוא לא אמר מה אתה מבקש פלו' אלא לפתיחת דברים בעלמא. והנה אם נאמר שהבין ממנו שרצונו לשאול ולבקש על היהודי שהיה בביתו וקדם הוא את פניו באותם דברים להודיע שמת עכ"ז אמרינן דעכו"ם מל"ת יחשב יען שלא שאלו היהודי ולא דבר לו דבר:

וראיה לזה מהא דתנן (שם קכ"ב ע"א) מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרי' וחלה אחד מהם והניחוהו בפונדק בחזרתן אמרו לפונדקית איה חברינו אמרה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ואמרי' עלה בגמ' (שם ע"ב) אמר רב כהנא פונדקית עכו"ם היתה ומסיחה ל"ת ואקשי' והא איה חברינו קאמרי לה ומתרצינן כיון דחזינתהו בכתה אמרו לה איה חברינו אמרה להם מת וקברתיו. הנה נראה בבירור שגם שהעכו"ם הפונדקית ידעה שהיהודי' ההמה שחזרו אליה שרצונם הוא לעמוד על ענין היהודי שהניחו אצלה ולדעת אם הוא חי או מת וכיוצא והיא קדמה פניהם בבכיה להשיב להם על מה שהם מבקשי' ואפילו שהם אמרו לה מתוך בהלתם ואיה חבירנו והיא אמרה להם מת וקברתיו ועכ"ז חשבינן לה מל"ת וכ"ש וק"ו בנ"ד שהעכו"ם ההוא לא ידע מהיהודי שלא בא אל ביתו אלא לבקש על היהודי אשר היה אצלו כי בית העכו"ם ההו' היא מקום תחנות היהודי' בכל הזמני' והיהודי ההוא עצמו כמה פעמים נתאכסן אצלו ואין ביאת יהודי זה לבית העכו"ם ההוא הודעה שבא לחקור על היהודי שהיה אצלו כחזרת האנשי' ההמה אל בית הפונדקית וק"ל החלוק הרב שיש ביניהם ואם בעובדא דא חשבו רז"ל הפונדקית ההיא מל"ת וכ"ש וק"ו לנ"ד דהוה ליה העכו"ם מל"ת:

וגדולה מזאת מצאנו ראינו לגדולי הרבני' שחשבו מל"ת לתוגר שאמר ליהודי אחד לא שמעת כלום ממשה סוסי ואמר לו היהודי לא שמעתי ממנו דבר ואמר לו התוגר דע לך כי תוגר פלו' הרגו והתירו הרבני' ז"ל את אשתו בדברי' האלה דחשבו לתוגר זה מל"ת ויש חלוק גדול בין עובדא דא לגריעות' ובין נ"ד לטיבותא וק"ל:

ה עוד בנ"ד יש בו ענין גדול להתר האשה אפילו לדעת ר' עקיבא דאומר (שם ע"א) שאין משיאין האשה אלא ע"פ עד אחד כשר ולא ע"פ אשה וקרובי' וגמל"ת דהא דמי נ"ד לההי' דמתני' דהכי תנן (שם) אמרו לו חכמים לרבי עקיבא מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרי' וכו' עד א"ל ולא תהא כהנית כפונדקית אמר להם לכשתהא כפונדקית נאמנת פונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וס"ת שהיה בידו הרי לנו מפורש שאפילו לרבי עקיבא שאינו משיא לאשה רק ע"פ עד כשר. עכ"ז הודה במעשה דפונדקית לפי שהוציאה להם מקלו ותרמילו. ובנ"ד נמי הוציא העכו"ם ליהודי ההוא הבא אל ביתו הסידור והחומש של היהודי שהיה אצלו והעיד זה האיש יעקב פרטוש כי הוא הכיר החומש והסידור שהיו ביד היהודי המת וראה אותו קורא בהם בבית העכו"ם והכיר בטביעות עין הכירא מעליא:

ו וכן גם כן עדות נתן בישושא שהעיד בשם היהודי וכו' דאין לחוש בזה משום עד מפי עד דאפי' בגמל"ת במה שישמע מפי עכו"ם אחר אמרו מקצת רבוואתא דהו"ל מל"ת. ואם יש מחלוקת בזה אינו כי אם בעכו"ם מפי עכו"ם אכן בישראל ששמע מפי ישראל אין בזה שום מחלוקת כמפורש בספרי הפוסקי' ז"ל:

וכן גם כן אין לומר ששאלת היהודי לישמעאלי מה זה היה לסי' עיס"י לשלח היהודי' מעל פניו שמה שהשיב אותם על שאלתם והזכיר להם מיתת היהודי לא הו"ל גמל"ת אחר שקדמה לדבריו שאלת היהודי' מה זה היה לסי' עיס"י. כי אין זאת טענה לבטל כח מל"ת מאחר ששאלת היהודי' היתה על שינוי סי' עס"י ממנהגו הטוב עם היהודי' וענין היהודי שהיה אצלו לא נזכ' לא ברמוז ולא בדבור והישמעאלי שהשיב אותם לא היתה כוונתו רק להשיבם על גערת סי' עיס"י: ז וגדולה מזאת מצאנו ראינו שהתיר מהר"י בי רב ז"ל באותו מעש' שבא לפניו בא' שהעיד שיהודי א' זימן ישמעאלי' לסעוד אצלו ושאל היהודי את חבירו כלום שמעת מה נעשה מפלו' ופלו' והשיבו הישמעאלי' אנו מכירין מי הרגן והתיר הוא ז"ל נשותיה' ע"פ עדות זאת ובודאי דיש מזה ק"ו וכ"ש לנדון דידן וקל להבין:

ח וכן גם כן אין לחוש ממה שאמר העכו"ם העומד שמה אני הרגתיו עם העכו"ם אל ווהארא"ני שהרי אפילו אם ישראל הוא שאמר אני הרגתיו לפלו' נאמן הוא להתיר את אשתו דאין אדם משים עצמו רשע ופלגינן דבוריה וכדאיתא פרק שני דיבמות (כ"ה ע"א) וכ"ש גבי גמל"ת ואומר אני הרגתיו את היהודי דאי מוכחא מילתא דלא למירמא אימתא על הישראלי' קא מיכוין דיש לנו לקבל את דבריו ולהתיר את אשתו. ובנ"ד ברירא מילתא דאותו עכו"ם שאמר אני אחד מההורגי' אותו דלא למירמא אימתו קא מיכוון:

ט וכן גם כן אין לחוש משינוי המקומות שיהודי אחד אמר שהושלך בבור א"ל כאד"ם. והעכו"ם אמרו שהפילו עליו מפולת ונקרא המקום גו"רף אל"ו הודי. מאחר שכל הדברי' הולכין לסגנון אחד שהיהודי מת והלך לו לבית עולמו והראיה מהני דאמרינן לעיל בפרק האשה שלום (קי"ז ע"ב) א' אומר נהרג וא' אומר מת וכו' וכ"ש הכא בנ"ד דשינוי מקום אינו כשנוי מת ונהרג. סוף דבר בהא סלקינן ובהא נחתינן דאשה זאת בעדות אחת מכל העדויות האלה היא מותרת לינשא כדאוכחן בכל חלוקה וחלוקה מאילו העדויות ולכן תנשא לפי רצונה ותמצא מנוחה בית אישה והרוצה לנושאה ישא אותה וישא ברכה מאת ה'. והוא ית' יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. אכי"ר. נאם הצעיר שלמה דוראן ס"ט: