שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/כד
שאלה כד: תקורט להחכם ה"ר דוד עדא י"ץ. ולהחכם הה"ר סלימאן אבי סדיד י"ץ: לשלותך תהי ארכא. ובכל משלח ידך תהי ברכה שמורה וערוכה מורינו ורבינו החכם השלם הה"ר שלמה דוראן נר"ו:
סבת עלותינו במעלות רמות תשובת כ"ת הוא על ענין אברהם בן תביהית הדר בכאן עיר תקו"רט יע"א והעלוב יוסף בן חיון נ"ע שנפטר בעיר אלגזאייר והוא שקודם שהלך העלוב הנז' לאלגזאייר היה שניהן בחזקת משותפין בכל ענין ומתעסקין יחד בתקור"ט ובכפרים הסמוכים לה מלבד שקצת משא ומתן היה להם של כל אחד לעצמו ואח"כ קנו השותפין הנז' פרקמטייא ושמו הכל בשומא בינם לבין עצמם בלא עדים וקנו סוס בסך ש' דינרים ונתנו עליו הפרקמטייא והלך העלוב יוסף הנזכר לאלגזאייר בחזקת שכל מה שהוליך העלוב הנזכר בידו הוא בין שניהם לחצאין מסתמא אבל אין עדים בדבר. ובהגיע העלוב הנז' לאלגזאייר חלה חוליו אשר מת בו וחיי לכל רבנן שבק וקודם מותו עשה צוואה לפני עדים כמו שיראה לכ"ת מנסח שטר הצוואה ומכלל הצוואה צוה שרובע הגן והחצר שקנה העלוב יוסף הנז' מראובן בעיר אלגזאייר קנאם לעצמ' ואין לשותפו בהם שום זכות לפי שהמעות הם שלו לעצמו. ונסתפקנו בדברים אלו אם ר"ל שדמי הקרקע יתרים על השותפות והם שלו לעצמו שלא נכנסו בשותפות כלל כמ"ש על ל"ב דינרים היתרים. או ר"ל שנטל מהשותפות דמי הקרקע שקנה ונתנם במחירו וקנה הקרקע לעצמו ואין לשותפו שום זכות בו אבל מודה הוא שיטול שותפו דמים כנגד מה שנטל הוא וע"ז בתחלת הצוואה לא עשה יתרון על השותפות כי אם אותם ל"ב דינרים לבד ונכנס בענין אחר ולא זכר לשם תכף ומיד דמי הקרקע ומזה יראה משמעות הלשון האחרון. ועוד טען שותפו אברהם שכל מה שהוליך שותפו בידו הוא ביניהם לחצאין ואין לשום אחד יתרון על חבירו כלום. ועוד הביא עדים שהסוס שלקחו בש' דינרין נתנו לראובן בעל הקרקע במחיר הקרקע והשלים לו דמי המכר מהפרקמטייא של שותפות ואחות העלוב היורשת טוענת ואומרת שמא אחיה צרור הכסף לקח בידו ממה שיש לו לבדו בלא שותפות ובהם לקח הקרקע ולכן יעמידנו רבינו על האמת ויורנו איזה הדרך ישכון אור ולך אדוני צדקה:
תשובה: אלה שני בני היצהר חכמים ונבונים עם קדושים נאמנים. אחים וריעים. ידידים ושועים. המשכיל חסיד ועניו. המאושר בכל ענייניו. הה"ר דוד עדאי אלי"ם יתנהו לחסד ולרחמים. ויוסיף על ימיו ימים. אנס"ו. ואח לנו אהובינו יקרינו איש שלומינו ידידינו החכם העניו הה"ר סלימאן אבי סדיד. ישמרהו יעזרהו העוזר על דבר כבוד שמו אנס"ו:
מלשון שאלתכם נראה כי השותפין הנזכר היה לכל אחד מהם נכסים לעצמו וממון אחר לבד מהקרן המוטל ביניהם בכיס השותפות באופן שהם עצמם בהיות שניהם בחיים לא היה הנמצא ביד כל אחד מהם בחזקת שניהם. ועתה בנ"ד גם אם בעת שבא הנזכר נ"ע לצאת מארצו להסתחר בארץ אחרת היה ניכר ונראה לעין כל שלא יצא אלא בממון השותפות ומה שהוליך בידו בחזקת שניהם הוא מאחר שלא היו עדים ביניהם ולא פנקס ולא כתיבת יד להורות ממנו שכל מה שהוליך בידו הוא משל השותפות הנה הוא עצמו היה יכול לומר לחבירו הולכתי בידי מממון שיש לי לעצמו כך וכך והיתה טענתו טענה מאחר שיש לו ממון לעצמו ולא היה לחבירו עליו בטענה זו רק גלגול דבר זה עם שבועת שותפות:
א אמת הוא אם היו ביניהם עדים וידעו וראו שכל מה שהוליך בידו היה משל שניהם ולא היה בידו משלו לעצמו כלום או כל מה שהיה בידו בעיר אלגזאייר היה בחזקת שניהם ואין לאחד מהם חזק' בו על חבירו ולא היה יכול לטעון יוסף הנפטר שלקח ממקום אחר או שניתן לו במתנה אלא בראיה ברורה והראיה הוא בעד כמו שפירשו המפרשים ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' שותפין וז"ל דבר הידוע לשני שותפין אע"פ שהוא ברשות אחד מהם אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות ואינו יכול לטעון שלקחו ממנו או שנתנ' לו במתנה ונאמר לאחר המע"ה אלא הרי הוא בחזקת שניהם עד שיביא האחד ראיה עכ"ל ז"ל. ומ"ש רבינו ז"ל כל ימי השותפות למעוטי אם חלקו שאם חלקו השותפות והיה אחד תפוס ואמר וכו' אמרי' המע"ה. ובנ"ד מאחר שנפטר יוסף הנזכר באלגזאייר בבואו להסתחר בימי השותפות הוא דגם שהשותפות בטלה מאליה בפטירתו כדקי"ל (רמב"ם ספ"ה מהלכות שותפין) א' מהשותפין שמת בטלה השותפות אפ"ה בשעת צואתו הית' השותפו' קיימת ודמי הגן שנתן הודה הוא שנתנו בימי השותפו' ולא הי' יכול לומר שדמי הגן הוא משלו לעצמו אלא בעדים וראיה לפי שכל מה שהי' בידו בחזקת שניהם. כל זה הוא אם היה בעדי' וראי' ביניה' שכל מה שהוליך בידו יוסף הנפטר היה משל שניהם והודה בפני עדים שלא הוליך בידו משלו כלום אבל עתה שאין עדים וראיה ביניהם הנה הוא עצמו היה יכול לומר משלי קניתי הגן כי יש לי ממון אחר לעצמי והבאתיו בידי לעיר אלגזאייר והיו דבריו קיימי' כדאמרי' לעיל גם עתה שצוה כן דבריו קיימי' והרי הקרקע ההוא בחזקת היורשת. וכ"ש לדעת הרב בעל התרומות זלה"ה דבעי עדים מעיקרא דידעי בההוא מדעם דאיתי' בשיתוף לתרוייהו ועדי ראיה השתא דעדיין ההוא מדעם איתיה ברשות השותף דאי לא מגו דיכיל למימר אהדרתיה ניהלך. ובנ"ד בטלי תרוייהו שלא היו עדים ביניהם בתחלה בצאת יוסף הנפטר מתק"ורט וא"כ אין כאן עדים שיעידו שכל מה שהוליך בידו הוא בחזקת שניהם ואפי' היו עדים ביניהם עדיין היינו יכולין לומר ששלח לחבירו איזה דבר כנגד אותו ממון שקנה בו הגן כי הוא עצמו היה יכול לטעון כך בהיותו בחיים ג"כ אנו טוענין ליורשת מה שהוא הי' יכול לטעון וממון בחזקת יוורשין הוא והשותף שרצה להוציא מהם עליו הראיה וזה דבר ברור כפי מה שהורינו אבינו שבשמים ית':
ולענין הספק שנפל לכם במשמעות לשון הצואה עמדנו על שטר הצואה ולפי מה שנראה לנו שאין בלשון השטר ההוא שני משמעות כי אם משמעות אחד לבד שהוא לזכות היורשת לפי שהוא אמר שכל מה שאני מניח אחרי בכאן עיר אלגזייאר הן מעות הן מטלטלין הרי הן ביני ובין וכו'. ואין לי עליו תוספת בכל מה שאני מניח בכאן עיר אלגזאייר רק ל"ב דנרים וכו'. הנה הוא שמר א"ע שאין צואתו על החצאין רק על אותן מעות ומטלטלין שהוא מניח להוציא מה שאינו מניח בעין בעיר אלגזאייר ומה שלא הזכיר דמי הגן והחצר עם הל"ב דינרי' לפי שדמי הקרקעות ההמה לא היו מצויין בכלל מה שהניח אחריו בעיר אלגאזייר ולכן לא הוציא מכלל מה שהוא מניח אלא הל"ב דינרים שהיו מצוים. ואדרבא משמעות לשון הצואה הוא נר' מפורש שדמי הקרקעות הם שלו לעצמו מעיקרא לפי שהוא לאחר אשר פסק דבריו מענייני השותפות אמר והחצר וכו'. קניתי אותם לעצמי ואין לשותפי בהם שום זכות בעולם לפי שהמעות אשר קניתי בהם וכו' הם שלי לעצמי ויש לי בעיר תקור"ט ביד שותפי ר' אברם בתורת פקדון וכו'. ויש לי ג"כ ביד שותפי חטה ושמורה וכו'. כל הנז' הם שלי לעצמי וכו'. דבריו אלה מורים באצבע שדמי הקרקעות הם שלו לעצמו מעיקרא משני טעמי'. הא' הוא לפי שאחר שאמר ואין לשותפי בהם שום זכות הוסיף לומר לפי שהמעות וכו'. הם שלי לעצמי תוספת זה הוסיף אותה לומר שמה שאמר ואין לשותפי בהם זכות אינו מצד קנייתו שקנה לעצמו לבד אלא ג"כ מצד המעות שבה' קנה הם לעצמו.
ב והב' הוא ממה שאמר אחר זה ויש לי בעיר תקור"ט בוא"ו העטף עד שהשלים כל מה שיש לו לעצמו נראה מזה כי דמי הקרקעות הנז' הם שלו לעצמו באותם דברים שהסדיר אחריהם בוי"ו העטף ודמיא הא לההיא דאמרי' (ב"ב קכ"ט ע"א) כי אתא רבין אמר וירש פלוני' שדה פלוני' ותנתן שדה פלו' לפלו' ר' יוחנן אמר קנה דיועיל לשון מתנה דהאי ללשון ירוש' דהאי הואיל ואמר ותנתן שדה פלו' בו"ו העטף וכמו שפירש נימוקי יוסף ז"ל. וגם אנו שאלנו פי העדים החתומים על שטר הצואה ואמרו שכן פירש ממש שאותו סך שקנה בו הקרקעות הביאו משלו לעצמו. ג ואין אומרים בזה עדי' (כתובות י"ח ע"ב) שחתמו בשטר הוה להו כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכיון שהגיד אינו חוזר ומגיד דאין עדות זו הפך הראשונ' אלא בירור דבריהם לבד ואפילו במשמעות רחוק יכולין הם לברר דבריהם וכמ"ש הר"ן בתשובותיו. וכ"ש שמה שאמרו ע"פ היא המשמעות הקרוב המובן מדברי השטר עצמו ואין כאן חוזר ומגיד כלל. והרי"בש זלה"ה סימן קס"ח סיים הכי וראוי שיהיו עדי הצווא' נשאלים ע"ז ונאמני' הם לברר דבריהם וכו' עכ"ל ז"ל. וכ"ש בנ"ד דלא צריך ביאור דברים דמבוארים ומפורשי' הם כדאוכחן:
ומה שטען השותף שהסוס של השותפות וגם הפרקמטיא של השותפות הם עצמם מה שנתן במחיר הקרקע וכו'. גם בזה אין טענתו טענ' שאנו אומרין עשה חשבון לעצמו ופרע מממונו דמי הסוס והפרקמטיא לשותפות הנז' מאחר שאין עדים וראי' שכל מה שהביא בידו הוא משל השותפו' כנ"ל. זהו מה שנ"ל להשיב על שאלתכם כפי השעה הלחוצה שאני בה וחתמתי פה עשור אחרון לטבת פרשת באל שדי יאמר לצרות עמו ישראל די ויריק עלינו ועליכם ברכה עד בלי די כאות נפשכם החשובה ונפש אחיכם אשר בשמחתכם יגיל וישמח. שלמה ס"ט בכמ"הר צמח דוראן נר"ו. וחתמו עליה חכמי העיר יש"צו.