שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/כא
ענין כא: פסק דין וחתמו עליו חכמי העיר וז"ל הפסק דין. אנו חתומי מטה היושבים על מדין בארצנו זאת עמדו לפנינו לדין החכם ה"ר נהוראי קרשקש יצ"ו ור' ישועה בן עזרא מורשה ב"ד מתלמסאן אשר הרשוהו לדבר בעד יתומי הנגיד ה"ר אברהם ששפורטיש נ"ע וענין ר' ישועה הנז' נגד החכם הנז' כי הנגיד הנז' כאשר היה בכאן עיר אלגזאייר נתן לה"ר נהוראי יצ"ו הנז' אלף ומאתיים דינרי זהב גמירייא בתורת עסקא כדי שילך לקושט"נדינה להלביש סחורות בסך הנז' והעסק הנזכר ביניהם לחצאין לטוב ולמוטב וכתב עליו שטר עסקא והלך לו הנגיד הנז' נ"ע לארצו והניח העסקא ביד החכם הנז' והסך הנז' שנתן לו היה בוני"טוס העלה חשבונם עליו כפי שוויים באותה שעה והחצי האחר היו רייאל"יש העלה אותם עליו במעות ג"כ כפי מה שהיו שוים באותה שעה נ"ה זוזים לכל פי"סא באופן שעלה שטר העסקא מסך אלף ומאתיים דינרי זהב מדינרי אלגזאייר ואח"כ נתעכב החכם הנז' ולא אבה ללכת אל צד המזרח ושלח ידו בבוניטיש הנז' ומכר וגם הוציא בהוצאותיו האלריי"ליש הנז' כפי אותו סך שקבלם בו ונתארך הענין כמו שנה וחצי ובזמן הנז' הנגיד הנז' נ"ע נל"ע וכאשר בא המורשה הנז' לתבוע את החכם הנז' עלה שער האלריי"אליש וחזר להיות שוה ס"ה זוזים לכל פיס"א ותבע אותו ר' ישועה הנז' לפרוע לו האלריי"אליש הנז' בעין או כפי מה שהם שוים עתה בשעת התביעה מאחר שלא היתה העסקא אלא להוליך האלריי"אליש לצד המזרח להוסיף בדמיה' ואחר שנתעכב ולא הלך לא היה לו לשלוח יד להוציא האלריי"אליש בהוצאותיו והחכם הנז' השיב לטוען הנז' ואמר לו כל טענותיו הם אמיתיים וכנים אמנם הוא בראותו שנתעכב מלכת אל צד המזרח פחד אל הבוני"טיש שמא תאכלם עש כי הם מעותדים לכך ולזה מפחדו שמא יבא לידי הפסד כי כבר הוא חייב בהפסידם לכן שלח יד בהם ומכרם וג"כ האלריי"אליש היה דרכם באותו זמן להיותה עולים ויורדים וע"כ מפחדו ג"כ שמא יגיעהו הפסד אם ירדו מהסך שקבלם בו ע"כ פרט אותם כפי מה שקבלם מיד הנגיד נ"ע שהנגיד נ"ע לא העלה עליו העסקא בסך דינרי אלגזא"ייר אלא מפחדו שמא ירד השער ע"כ טענות ב' הכתות. ואנו חתומי מטה אחר אשר שמענו טענותיהם ואחר עמדנו על דבריהם פסקנו הדין ביניהם כי גם שלא היה ראוי לחכם הנז' לשלוח יד בהאל"רייאליש הנז' כי האמת אתו בענין האלבוני"טיש שהם מועדים להפסיד ובטוב עשה שמכרם אמנם הרייא"ליש רחוק רחוק הוא החשש שאמר שעלה בדעתו. כי יותר היו ראויים להוסיף בדמיהם מלגרוע. אך אמנם אחר אשר כבר עשה מעשהו והוציאם ובשעת ההוצאה לא היו שוים רק כפי אותו סך שקבלם אינם משלם בדמיהם אלא אותו סך שהיו שוים בשעה ששלח בהם יד ואינו משלם כשעת התביעה דגם בפקדון אם שלח בו יד דהו"ל כגזלן הא קי"ל (ב"מ מ"ג ע"א) דמשלם כפי מה שהי' בשעת שליחת יד בין ליוקרא בין לזולא בין לשבחא והפסידא הכל כשעת ההוצאה. וכ"ש בנ"ד שהנגיד העלה העסקא בחשבון דינרי אל גזאייר ואלו הלך החכם לצד המזרח ובא ונמצא שעלה שער האלריי"אליש הרבה כאשר הוא שוה היום לא היה נוטל בדמי הקרן שלו רק חשבון האלגזאייר וכן בהפסד אם היה יורד שוויים היה נוטל כפי מה שהעלה אותם בשטר העסקא. אמנם לאשר שמענו מפי הטוען וגם מפי אחרים כי סיבת שליחות יד החכם הנז' בהאלריי"אליש הנז' הוא להסתחר ולשאת ולתת בדמיה' וכן בדמי האבוניטו' והרויח בהם ר"ל במה שנשא ונתן בהם ונמצא ששנה מדעת בעל העסקא שהמשא והמתן שהיה לו לעשות בקושטנ"דינא עשאו בכאן. ופסקנו הדין בזה מאחר שהוא שינה מדעת הבעלי' שהם נתנו לו לעשות סחורה במזרח והוא עשאה בכאן מה שלא היה זה דעת הנגיד נ"ע דודאי אם הי' שואל ממנו העסקא להסתחר באלגז"אייר לא היה נותנה לו לכן אם הרויח איזה דבר הוא לאמצע ואם הפסיד הפסיד לעצמו כענין מי שנתן מעות למחצית שכר לחבירו לקנות חטים והלך וקנה שעורים וכו'. ולזה הטלנו שבועה על החכם שאם הרויח שום דבר לתת חציו לבעלי המעות. והוא נשבע שבועה חמורה שאדרבא הפסיד במשאו ובמתנו ושלא עלה בידו כלום אלא ההפסד והטורח ובכן פטרנוהו מטענות ר' ישועה הנז'. ושלום רב. כנ"ל ופשוט הוא. שלמה דוראן ס"ט ואחריו כל ישרי לב: