שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/יד
שאלה יד: תלמסן לה"ר מימון כלאץ יצ"ו. וז"ל שאלתו ראובן שכר המכס מהמלכות כמנהג המדינה לגבות שער ידוע לכל ענין מכל היוצא ובא אל המדינה ושמעון היתה ידו תקיפה בעכו"ם אלמים מאנשי החיל והי' מוציא סחורות משער המדינה ומכניסם ולא רצה לתת לראובן המוכס המכס העולה לו עליו ונתגבר על ראובן הנזכר. וגם על האיש אדוני הארץ מצד אנשי החיל. וראובן כאשר ראה כי אזלת ידו על שמעון וירא כי לא יכול לו כתב מודעא ומסר דבריו בפני עדים לומר שהוא אנוס ושכאשר תמצא כביר ידו לעמוד עם שמעון לדין לגבות ממנו המכס שלו יעמוד ויטול את שלו ועתה לאחר ימים בא ליד ראובן המוכס הנזכר ממון של שמעון הנזכר ורצ' לתפסו מחמת המכס הנזכר. תביאנו תשובת אדוננו הרמתה אם יש לו יכולת בזה מצד הדין או י"ל מאחר שהוא מכס אין עליו חיוב בזה ואין לראובן לעכב ממונו של שמעון ע"כ.
תשובה: תנן בריש הגוזל בתרא (קי"ג ע"א) אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין ולא נוטלין מהם צדקה אבל נוטל הוא מתוך ביתו וכו' ופרש"י ז"ל אין פורטין להחליף סלעים בפרוטות מתיבת המוכסין אם נוטלין הפרוטות מתיבה עצמה שנותנין בה המכס וכן מכיס של גבאי המלך שנותנין בה כסף גולגלתא וארנונא לפי שהם גזל וכו'. ופרכינן בגמ' והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא פי' ומה שקבל מהמכס של המלך בדבר קצוב כך וכך אינו גזלה ופרקינן א"ר חיננא בר כהנא אמר שמואל במוכס שאין לו קצבה דבי ר' ינאי אמרי במוכס העומד מאליו פי' שאין לו קצבה אלא נוטל כפי חפצו ופי' העומד מאליו שלא ברשות המלך אפי' עשה לו קצבה. ותנן נמי במס' נדרים (כ"ז ע"ב) נודרין להרגין ולחרמים ולמוכסין ומוקמינן לה נמי (שם כ"ח ע"א) במוכס העומד מאליו. או שאין לו קצבה ש"מ שכ"ז שהמלך שם מכס בקצבה ידועה והשוה מדותיו לכל אדם והמוכס קם ברשותו לגבות אותו המכס לאו גזלן קרינן ביה דדינא דמלכותא דינא. וכן פסקו דינא כלהו רבוותא הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור ז"ל ע' בהרמב"ם פ"ה מה' גזלה ובטור ח"מ סי' שס"ט. וכן על ההיא דאמרינן (ב"ק שם) ולהבריח מן המכס מי שרי והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ופרש"י ז"ל וז"ל דינא דמלכותא דינא ונמצא גוזל מוכס ישראל זה שקבלו מיד המלך עכו"ם בהיתר עכ"ל. כ' הרמב"ם ז"ל בפ' הנזכר דאסור לאדם לעבור על המכס דכל המבריח עצמו מן המכס הרי זה גזלן לפי שגוזל מנת המלך בין שהוא מלך עכו"ם בין שהוא מלך ישראל וכ"כ הטור ז"ל. ופי' הגאון מהרי"ק ז"ל דטעם הרמב"ם ז"ל הוא משום דאל"כ כד אקשינן בגמ' ולהבריח מן המכס מי שרי והאמר שמואל וכו'. הוה לי' לשנויי ל"ק כאן במלך ישראל כאן במלך עכו"ם אלא תירץ ל"ק כאן בעומד מאליו וכו'. א"כ משמע דאין לשנות בין מלך עכו"ם למלך ישראל. ולי הצעיר נראה דגם י"ל אם יש להקל בדבר אדרבא על מלך ישראל יש להקל להבריח ממנו המכס כי מלך ישראל אשר הקים אותו חק ואותה קצבה לתת לו דבר ידוע לכל ענין וענין י"ל עליו דשלא כדין עשה וכמעט שהוא גוזל את הרבים וע"כ תיסק אדעתין להבריח ממנו אבל מלך עכו"ם דכך הוא דתם וענייניהם הכל הוא לפי דינא דמלכותא א"כ ודאי המבריח ממנו גזלן קרינן ביה וע"כ כ' הרמב"ם ז"ל בין מלך ישראל וכו' דזיל בתר טעמא והכל לפי דינא דמלכותא וכ' הרא"ש ז"ל והביאו הטור בנו ז"ל אם ישראל קנה המכס מהמלך המבריח עצמו ממנו ה"ז גוזל ישראל שקנאו א אבל אם קנאו עכו"ם מותר דהוי כהפקעת הלואתו דשרי במקום דליכא חילול השם והטעם בזה מאחר דדינא דמלכותא דינא וקונה המכס קנאו בדין וגובהו בדין ר"ל בקצבה שקצב לו המלך לכל העולם א"כ הגוזל אותו גזלן נקר' וכ"כ א"ז הרשב"ץ ז"ל בתשובה וז"ל דין המלך דין הוא וכל מי שנוטל מחבירו מה שגזר המלך גזלה היא בידו עכ"ל. והטעם בעכו"ם הקונה המכס שמותר להבריח ממנו משום שאינו גוזלו ממש דהיינו לוקח ממנו בחזקה כדאמרי' התם (ב"ק ע"ט ע"ב) וילפינן לה מקרא דויגזול את החנית מיד המצרי וכו' אלא מפקיע ממנו הלואתו ובמקום דליכא חילול ה' ר"ל שלא יבין העכו"ם בזה מותר כדאמרי' התם (ב"ק קי"ג) אהא דפרכינן אמתניתין דתני' נודרין למוכסים וכו'. והאמר שמואל דינא וכו' ופרקי' וכו' רב אשי אמר במוכס עכו"ם דתניא ישראל ועכו"ם שבאו לדין וכו' עד ל"ק כאן בגזילו כאן בהפקעת הלואתו. וכ' הגאון מהרי"ק ז"ל נר' שאפי' ידוע שזה המוכס ישראל הוא מוסיף ליקח ביותר מחק המלך שהרי הוא כגזלן אסור להבריח ממנו כדי מה שהוא חקו דאטו מפני שהוא עושה שלא כדין לגזול יגזלו בני אדם חקו האי הוי כההיא דאמרינן (ברכות ה' ע"ב) היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וכו'.
א"כ יצא לנו הדין בנ"ד אחר שראובן הנז' קנה מכס המלך אשר חק קבוע מנמוס המלכות לקחת שיעור ידוע ועמד ברשות המלך הרי החק ההוא שקנה הוא ממונו דדינא דמלכותא דינא והמבריח ממנו ה"ז גוזלו וכ"ש אם ראובן הנזכר נאמן בגבויו ואינו גוזל את הרבים להוסיף על השער הידוע וע"כ שמעון הנז' שהוציא עליו סחורתו בחזקה חייב הוא לתת לו את שלו בכ"ז שתמצא יד ראובן לגבות ממנו כשיברר בעדים כמה עלה לו עליו במכס. וגם יברר בעדים שהיה אנוס במה שהוציא עליו שמעון וכו'. כי הרבה מוכסים מוחלים לכמה בני אדם המכס שיעלה להם עליהם וגם מנהג הוא להביא להם רבים ונכבדים לחלות פניהם לדבר הזה וע"כ ראובן יש לו להביא עדים כי לא הניח לשמעון לצאת רק מטעם אונס.
ואם נפלה ביניהם הכחשה בשיעור המכס הנזכר. או שיכנסו ביניהם אנשי חסד ויפשרו ביניהם או שיתן שמעון הנזכר השיעור אשר הוא מודה בו שהוציא אותו על ראובן בחזקה וישבע על השאר כדין מודה במקצת. והתפיסה שתפס ראובן על שמעון לא שייך הכא למימר בה המע"ה וישבע ראובן ויטול מה שתחת ידו כי מה שתחת ידו של שמעון הנזכר כבר קודם שבאו לב"ד הודה בו שהוא של שמעון רק שהוא רוצה לעכבו במה שחייב לו במקום אחר ב גם לא שייך הכא למימר מגו דהוה מצי למימר אין תחת ידי כלום דמה שתפסתי החזרתי כמו שכ' הטור ז"ל סי' קע"ט בשם הראב"ד ז"ל על ההיא דאמרינן דבר הידוע משל השותפות אין לא' חזקה בו על חברו כ' הוא ז"ל והוא דלא מצי לי' למטען לא היו דברים מעול' או החזרתי לך כגון דחזו לי' סהדי תחות ידיה השתא וכו'. וא"כ כיון שכן בנ"ד יהי' ראובן הנזכר נאמן לומר שהחזיר מה שתפס כיון דליכא עדים דחזו לי' השתא ואמרי' מגו וכו'. ויהי' נאמן בשבועתו. הא ליתא כיון שראובן הנזכר כבר קודם שעמד לדין עם שמעון הראה לבני אדם מה שיש תחת ידו והודה בו קודם עמדו לדין בטיל ליה תורת מיגו וכמו שכ' הרא"ש ז"ל בתשובה וז"ל יראה לי כיון שראו החפצי' בידו קודם שתבעוהו לדין אזלא ליה מיגו דידיה. ובאותה תשובה מבורר כי מה שראו החפצים בידו הוא הראה אותם בעצמו בלא תביעת בעל דינו ובלא מעמד ב"ד הראה התיבות סגורות ע' באותה תשובה בכלל ק"ו וא"כ לנ"ד כיון שראובן הוא הראה מעצמו כיון שעשה זה קודם עמדו בדין ובלא תביעת חבירו בב"ד אזיל לי' מגו דידיה ולא שייך הכא ג"כ המע"ה כמ"ש דלא אמרינן הכי. ג אלא בדבר עצמו שזה אומר שלי וזה אומר שלו והדבר הוא תחת יד אחד מהם אמרינן המע"ה כדפרש"י ז"ל (ב"מ ב' ע"א) על הא דתנינן ב' אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וכו'. ופרש"י ז"ל דוקא אוחזין דשניהם מוחזקין בה ואין לזה כח בה יותר מזה שאלו היתה ביד אחד לבדו הוי אידך המ"עה ודבר זה הוא מבורר בתלמוד בכמה דוכתי ובדברי המפרשים ז"ל וכאן ראובן עצמו הוא מודה כי מה שתחת ידו הוא של שמעון רק שהוא רוצה לעכבו במה שהוא חייב לו ממקו' אחר ואדרבא הראיה עליו לברר כמה הוא המכס שהוציא עליו שמעון ואם לאו יטול ראובן מה שיודה לו בו שמעון והשאר ישבע שמעון ויפטר אחר שיתברר שכל מה שהוציא עליו באונס ושלא הניחו להוציא רק מצד האונס וכ"ש אם יש שם מסירת מודעא דאם נתברר האונס בעדים אינו צריך למודעא כי כן היא דעת הרמב"ם (פ"י ממכירה) והרמב"ן והטור ז"ל (חו"מ סי' ר"ה). וגם אין לומר שראובן הוא נגזל וא"כ ישבע הוא ויטול דהכי קי"ל (שבועות מ"ד ע"ב) דהנגזלין נשבעין ונוטלין וכו'. לפי שי"ל שאין שמעון בענין זה גזלן ממש דאורייתא לפי שלא נתכוון לגזול רק להוציא שלו והוא מורה התירא לנפשיה למימר אין שקלית ודידי שקלית ועל דעתו המוכס ההוא הגזלן דלאו כולי עלמא בקיאי בדיני זהו מה שנ"ל להשיב אתכם כפי מה שבא בשאלתכם והוא יתברך יאיר עינינו במאור תורתו. ויזכנו לישועתו. ואז יגיל לבנו וישמח. נאם הצעיר שלמה בכמ"הר צמח דוראן נר"ו.