שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/יא
תלמסאן לתלידינו ה"ר יהודה כלאץ י"ץ
שאלה יא: אדוני וגאוני. המאיר לארץ האר עיני. בתשובת שאלתי זאת כי עמך מקור חיים באורך נראה אור ולך תהיה צדקה. וזאת היא עקר שאלתי גוים ישמעאלים גנבים שודדי לילה נכנסו לאוצרו של ישראל ומצאו שם חמשה חביות סתומות וחתומות ד' של יין ואחת היתה בה פרקמטיא הפרקמטיא שללוהו והאחרים פתחו אותם ונטלו מהם והישראל נכנס ביום ומצא חבית הפרקמטיא ריקנית והאחרים כלם חסרי' ממה שהיו ולא ידענו אם בעצם וראשונה נתכוונו ליין והפרקמטיא באה לידם במקרה או נתכוונו לפרקמטיא והיין בא לידם במקרה. והיין הנז' הוא מעורב בדבש. ואתה אדוננו תורנו משפט היין ומעשיהו כי כנגע נראה לנו בבית והנה סגור עד עת בא דבר האדון לדעת מה יעשה ישראל. הצעיר בתלמידך יהודה כלאץ ס"ט.
תשובה: בני חמודי. יקירי ותלמידי. מדבריך ניכר שיש להקל במגען של גנבים אלו ולהתיר היין זה מתלתא טעמי. הא' שהעכו"ם הללו אינם עע"ז ולזה נתכוונת באמרך ישמעאלים שהישמעאלי' אינם עובדי' ע"ז. והב' הוא מצד שיש לומר שנגיעתן ביין זה אינה לכוונת היין אלא לבקש דברים אחרים וכשבא לידם היין הוליכוהו דהואיל ואתא לידייהו עבדו ביה מילתא. והג' הוא דיין זה אינו ראוי לניסוך הואיל ויש בו דבש וראית דברי הרמב"ם ז"ל בענין זה וניכר מבין ריסי אמריך שאתה סניגורו של יין זה להתירו בשתייה כי זה הוא המכוון מרמיזותיך. דע לך בני י"א כי הטעם הא' אינו מועיל לענין היתר השתייה רק להתיר ההנאה לבד וטעם זה הוא כי איסור יינם הוא מתרי גזרות חדא עשאוה מתחלה משום בנותיהם ולא אסרו יינם באותה גזרה אלא בשתייה וגזרה אחריתי עשאוה ב"ד שבאו אחריהם לאוסרו גם בהנאה כיון שראו שהיו רגילין לנסך ולכן אסרוהו גם בהנאה כיון שנתנסך ממש לע"ז. וא"כ ישמעאלים אלו שאינם עובדי ע"ז הם מגזרה ראשונה ויינן אסור לנו משום חתנות גם אם אין בהם חשש ניסוך לע"ז ואין שינוי בין יינן ובין מגען ביין שלנו דהכל אסור דלך לך אמרין לנזירא וכ"ש לדעת האומרים שבתחלת גזרה משום בנותיהן אסרוה גם בהנאה כמו שתראה בטור י"ד (סי' קכ"ג) וא"כ מ"מ סתם יינן של ישמעאלים אלו הוא אסור בשתייה וז"ל הרשב"א ז"ל בתשובה אם מגען של ישמעאלים מותר בשתייה וכו'. ח"ו לא פקפק אדם בדבר זה אלא מגען כסתם יינן וזה וזה אסור. וגם מלשון הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות מ"א יראה שהוא משוה מגען לסתם יינן שכן כתב וז"ל נראה לי שכל מקום שאמרנו בענין זה ביין שלנו שהוא אסור בשתיי' ומותר בהנאה מפני צד נגיעה שנגע בו הכותי כשהיה הכותי עע"ז אבל אם היה איסורו בגלל כותי שאינו עע"ז כגון הישמעאלי שנגע ביין שלנו שלא בכוונה או שטפח על פי החבית הרי זה מותר בשתייה וכן כל כיוצא בזה. הרי שלא התיר רבינו מגען של הישמעאלים ביין שלנו אלא כשנגע שלא בכונה ואחר דברים אלו אין להשיב על סניגוריתך הג' על יין זה באמרך שזה היין אינו של ניסוך כי הוא מעורב בדבש דלאו משום ע"ז קא אתינא עליה אלא משום חתנות. וכבר כל האחרונים ז"ל דחו סברת הרמב"ם בענין זה שסמך על גאוני המערב וכו'. דהרמב"ם ז"ל דעתו דבגזרה ראשונה לא חששו ולא גזרו אלא על יין הראוי לניסוך והאחרונים ז"ל סברו דיין שיש בו דבש אי לית ביה מגזרה אחרונה אית ביה מגזרה ראשונה דחתנות ושאני יין מבושל ויינומלין ואלונתית דלא שכיחו לא גזרו בהו. וג"כ אמרו אף את"ל דמתחלה לא חששו אלא על יין הראוי לניסוך וג"כ יין של דבש מאן לימא לן דלא מנסכין ליה אינון לע"ז דאינהו מקרבו לע"ז מאי דאסור לן לקרובי ע"ג מזבח כבנות שוח ופירות וכו'. ואסיקנא בגמרא (ע"ז ל' ע"א) דיין מזוג יש בו משום יי"נ אע"פ שהוא אסור לגבי מזבח. והטעם השני שאמרת מצד הכוונה דליהוי כמגע הישמעאלי' שלא בכוונה שאמר הטור ז"ל בשם הרמב"ם ז"ל שהוא מותר אפי' בשתייה. דע לך י"א כי החביות הללו לפי דבריך נמצאו כלם חסרים א"כ היאך אנו יכולין לומר שלא בכוונה אחר שפשטו ידיהם אל החביות ולקחו מהם דמעיקרא לא שלחו ידם אלא לבקש על דברים אחרים אלו לא הוליכו מהם כלום היינו אומרים כשהבינו שהם של יין נזורו אחור והואיל ולא נתכוונו מעיקרא למגע יין יהי' מותר אעפ"י שיש לחוש אליו בהוצאת ידיהם כדאמרי' בגמ' (שם נ"ט ע"ב) ההוא דנפל לי' אתרוגא בחמרא וכו'. אמר להו אביי וכו' אבל עתה שנגעו לדבר אחר ומצאו יין וההנה אותם ולקחו ממנו אין לך כוונ' גדולה מזו וכ"כ הטור (סי' קכ"ט) בכיוצא בזה וז"ל גנבים שנכנסו למרתף וכו'. אם רוב גנבי העיר וכו'. ואם רוב ישראל וכו'. ובמקום שיש לישראל שכונה וכו'. ובמקום שרגילין להצניע ממון בחבית אצל היין מותר אפילו אם רוב גנבי העיר עכו"ם דשמא לא באו אלא בשביל הממון וכשראו שהוא יין לא נגעו בו עכ"ל ז"ל. הרי שלא התיר הוא ז"ל אלא דשמא לא באו אלא לבקש על הממון וכשראו שהוא יין לא נגעו בו דקי"ל ספק נגיעה במגע הישמעאלי' דלאו בני ניסוך נינהו מותר ובנ"ד נמצאו כל החביות חסרים וא"כ לא הוה לי' ספק נגיעה ולא כנגע נראה בבית אלא כל מראות נגעים איכא הכא וכ"ש שבזמן הזה אין רגילין להצניע ממון בחביות אצל היין כמו שכ' הרא"ש ז"ל וז"ל אין דין זה מצוי בינינו דאין רגילות להצניע בחביות עכ"ל. כ"ש בדורות אלו לא שמענו מעולם שיתנו פרקמטיאות בחביות וא"כ לא נתנו ידיהם בתוך החביות מעיקר' אלא בכוונה הראשונה ליין ועל כן היין הזה אשר באה עליו שאלתך הוא אסור מכל הני טעמי ואין להקל בו רק בענין אחד אם עדיין קצת מהחביות נשארו סתומות כאשר היו מעיקרא ונוכל לומר שלא שלחו בהם יד אז בודאי אותו היין יהי' מותר דספק מגען הוא אע"פ שבודאי נכנסו אל המרתף ולקחו מהאחרים דהו"ל ודאי ביאה אפ"ה מותר משום ספק נגיעה דספק דרבנן לקולא כדקי"ל בכולהו דוכתי וכ"כ א"ז הרשב"ץ ז"ל בתשובה וז"ל על גנבים שנכנסו לחצירו של ישראל בלילה והיו שם חביות יין שלא היו סתומות אלא אבן אחת על פני כל אחת וגנבו קצת מהם והשאר נשארו כמו שהיו והשיב ז"ל שהיין מותר בשתייה כיון דמגע ישמעאלים אינו אוסר בהנאה לא חיישינן לספק מגען וכו'. וכן הריב"ש ז"ל השיב תשובה כעין זאת ואמר דאפי' היו כלן פתוחות ולקחו קצת והניחו קצת הו' אמינא באותן שהניחו ספק מגען וכ"ש אם יש להם שום היכר שלא שלחו בהם יד עכ"ל ז"ל. זהו מה שנר' לי להשיב בענין זה בקוצר לפי הזמן. אשר נשכני כחוי חרמן. ואנו מקוים רחמי אבינו הרחמן. הוא האל הנאמן. הקרוב לקוראיו המשלם שכר טוב ליראיו ולחושבי שמו. שלמה ס"ט בכמה"ר צמח דוראן נר"ו.