שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/ח
נקאווץ לה"ר שלם עדא י"ץ
ענין ח: אודיעך הגביר איך עמד לפנינו משה בן קטרן והעמידנו על פסק דין שהביא מהחברי' אשר בבסכ"רה ישצ"ו וחלה פני להצטרף עמהם אם נראו לי הדברים או להשיב עליהם אי חזינ' להו פרכא וזה לו חודש ימים הולך ובא אלי ולא מצאתי לו שעת הכושר להשיב אותו דבר ועם היות שלא בא בפסק דינם יש"ץ הטענות כלשונ'. האמנם עקרן של דברי' הוא שנמצא האיסטיס רע למאד ורצה הקונה להחזירו ובא פסק דינם בזה שטענת הקונ' אינה אמת שאינו יכול להחזיר האיסטיס למוכר שאם הוא בא בטענת האונאה כבר עבר זמנה. ואם הוא בא מצד המום שחוזר לעולם מאחר שהי' לו לבדקו ולעמוד על עניניו ולא בדקו איהו דאפסיד אנפשיה זהו תורף דבריה' וע"ז סמכו בפסק דינם.
א ואני אומר שהמומים אינם על דרך אחד ולא תוכן אחד שאם הוא מום גלוי כגון עורת או שבור או כלי נקוב בזה אמרינן בודאי סבר וקבל ושוב אין לו טענת מום. ואם הוא מום שבסתר דהוי מקח טעות גם זה יחלק לחלקי' שכב' ביאר הרמב"ם ז"ל פי"ו מהל' מכירה. ב ענין זה המום אם הוא דבר המבטלו ממלאכתו או המפחיתו מדמיו. ופירוש זה שאם הוא דבר הנלקח למלאכה כגון סוס או חמור או עבד והי' בו דבר המבטלו מעשות מלאכה כראוי לאותו המין הרי זה מום וזהו שאמרו (כתובות נ"ז ע"ב) אין סמפון לעבדים והטעם הוא שאם הוא מום גלוי לעין כל הרי ראהו וסבר וקבל ואם הוא דברים שבסתר העבד אינו נלקח אלא למלאכה והמום אינו מבטלו ממלאכה ג ואם דבר המפחיתו מדמיו והוא דבר הנלקח לסחור' כגון בגד שנמצא' בלוי או אלמוג שנמצא בו שעוה וכיוצא באלו הרי זה מום וחוזר. האמנם צריך לבאר המום ע"פ היודעי' בטוב הסחורה ההיא ואז יהי' חוזר לעולם.
ולענין הדין שלפנינו שהוא האסטיס הנה זאת הסחורה טיבה נודע לכל שהאסטיס יש בו גוונים שונים וגם עושי' בו זיופים רבים. וזה המוכר בשעת המכירה לא אמר לקונה אסטיס טוב ומובחר אני מוכר לך והקונה גם הוא לא התנה על המוכר לאמר איני קונה ממך רק האסטיס הטוב והמובחר רק קנה סתם ואע"פ שבדק האיסטיס כמנהג הסוחרי' אותה הבדיקה אינה אלא לגלות קצת מענייני האיסטיס ואינה מורה על עניניו לקצה אחרון והנה בשעת המכיר' לא נזכר בין המוכר והקונה רק שם אסטיס וי"ל עתה אסטיס מכר לו ועדיין אסטיס נקרא כמו שאמרו שם ז"ל (סנהדרין מ"ד ע"א) אסא שמיה ואסא מתקרי וזה דומה לאותה תשובה שהביא הטור ז"ל סי' רל"ב בשם אביו ז"ל שאמר חצר מכר לו וחצר עדיין נקראת ע"כ. לפי הנראה לע"ד מה שאמרו החברי' יצ"ו הי' לו לבדוק אין דעתי נוחה בזה שהאיסטיס אין לו בדיקה אמתית אלא עד שעת הצביעה כי אז עומדי' על עקר הדבר אם הוא טוב למעלה למעלה ואם הוא רע למטה למטה ואם הוא אמצעי ואז יתברר דמי קנייתו אם הוא כפי שיעור האונאה הידועה לסחורות אם לאו וכ"כ א"ז הרשב"ש ז"ל בתשובה על ענין הארגמן הנקרא אלו"ך נמכר ולא נודע ענינו עד שעת הצביעה ונמצא שאינו צובע כלל והשיב אין בירור המום בסחורה זאת עד שעת הצביעה ומאחר שאינו צובע הרי זה מום וחוזר ודומה זה למוכר זרעוני' ולא צמחו עכ"ל ז"ל. א"כ הוא הדין לנדון שלפנינו שהאסטיס ג"כ הוא אין מומו ניכר אלא בשעת צביעה ולכן אין לנו לבא בדין זה אלא מצד האונאה. ומה שאמרו החבירים י"ץ עבר זמן האונאה הנה כבר ביארנו שאין בירור מום זה אלא בשעת צביעה וא"כ אין לומר בזה עד שיראה לתגר אלא עד שיעשה בו הצביעה וכ"ז שלא נתבאר שיעור דמי האסטיס לפי גוונו ולפי צביעתו לא התברר האונא' ע"כ אם הקונה הזה עתה נתבאר לו בעת הצביעה החסרון ויש לו שיעור אונאה וכ"ש יותר בטל המכר וחוזר לבעליו וזה דבר ברור ד ואין לטעון על הקונה ולומר דה"ל לבדוק האסטיס לשעתו ולנסותו בצביעה לאלתר דהקונה הזה לא קנאו לצבוע בו הוא רק למוכרו לצובעי' ואין מנהג הסוחרי' לנסות בצביעה רק מוכרי' סתם וימי' ידברו. והנה הודענו וסדרנו הדברים לפני החברי' יש"ץ והם יעמדו עליהם והאמת יורה דרכו והפסק דין שלהם החזרנו אותו לידיה' ועבידנא כההיא דאמר מר (ב"ב ק"ל ע"ב) כד אתי פסקא דידי קמייכו וחזיתו ביה פרכא לא מיקרע תקרעוניה וכו'. ולכן החבירים יש"ץ לאח' העיון בדברינו ובדבריהם יוציאו הדין לאמתו.
ה אמנם אם הקונה הזה נתבאר לו המום בצביעה וחזר פעם אחרת למכור הנשאר לו או הוליכו לאיזה מקום למכרו הרי ראה וידע שיש בו מום ונשתמש בו בודאי מחל על הזיקו בכל דבר שיתברר לו לאדם שיש לו דין חזרה על חבירו ולא החזיר אלא נשתמש בו אמרינן בזה שמחל כדאמרינן (כתובות ע"ה ע"ב) בהמקדש את האשה ובא עליה ונמצאו בה מומין דאמרי' חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בדקו וחייב בכתובתה ודיני מקח וממכר שוים לדיני אשה בדברים אלו כדאמרי' בפ' המדיר (שם) כנ"ל והוא ית' יעמידנו על האמת. הצעיר שלמה ס"ט בכמהה"ר צמח דוראן נר"ו. גם אדוני אבי חתום עלה.