שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/שכו
אל ארץ קשטילייא אוקניא
ענין שכו:
מי שיצא למדה"י והניח אשתו עגונה והוא במקום שיש חירום בין ב' המדינות ואין שיירות מצויות לישראל להוליך לה גט בשליחות הבעל מהו שיכתוב הגט במקומו וישלחנו על יד עכו"ם וימנה שליח במקום האשה למסרו לה בשליחותו:
ידוע הוא שאין העכו"ם בתורת שליחות דבעינן אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ואפי' אי איכא למימר דמכשירין לעבד משום דאיתיה בתורת ברית שהרי הוא מקבל גט שחרור מיד רבו אבל בעכו"ם דליתיה בן ברית וליתיה בתורת ברית כלל לא וכדתנן במתניתין בפ' המביא תניין (כ"ג ע"א) הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחש"ו ועכו"ם ולפי זה אדם ששולח גט לאשתו ע"י עכו"ם אין האשה נשאת באותו גט וזה דבר פשוט הוא. אבל מה שיש לשאול בזה הוא במי ששולח גט לשלוחו שהוא במקום אשתו אם יכול למסור הגט ביד עכו"ם שימסרנו ביד השליח והשליח ימסרנו ביד האשה בשליחות הבעל או לא כיון שלא יצא הגט מתחת יד הבעל ליד השליח והי' אפשר לומר שיד העכו"ם אינה כלום אלא כאבן בעלמא. וכמ"ש בהעור והרוטב (קכ"ט ע"א) כששמש מעשה עץ בעלמא שמש. וכן בפ' הוציאו לו ביומא (מ"ט ע"א) אמרינן דהולכת דם בזר דעביד מעשה איצטבא. וא"כ זה הגט שהי' ביד העכו"ם כאלו היה בקרקע. והאומר לאשתו טלי גיטך מעל גבי קרקע אינה מגורשת כדאיתא בפ"ב דגיטין (כ"ד ע"א) ובפ' הזורק (ע"ח ע"א) וכן השליח שנטלו מיד הנכרי הרי הוא כאלו נטלו מעל גבי הקרקע. והנראה שיש לחלק בין מעשה עץ ליד העכו"ם שכיון שיש בו דעת למסרו והוא לא נתמעט אלא מגזרת הכתוב אם נעשה אמצעי בין הבעל לאשה לא הוי טלי גטך מעל גבי קרקע שהרי הבעל מסרו לבן דעת שיתנהו לשליח והאשה כשתטלנו מיד השליח הרי הוא כאלו נטלתו מיד הבעל וכ"ש בזה בהולכ' דלא פסול מגזרת הפסוק אינו כקרקע ממש ולאו דוקא עכו"ם אלא אפילו בעלי חיים אפשר להכשיר כיוצא בזה בענין שליחות שהרי בפ' בכל מערבין (ל"א ע"ב) בענין חזק' שליח עושה שליחותו אמרי' שאם שגר הערוב לשלוחו ע"י פיל או ע"י קוף ואמר לו לקבלו הימנו שהוא כשר אע"פ שלא בא לידו מיד המשלח ומה שהזכיר פיל או קוף ולא שאר בעלי חיים אורחא דמילתא נקט שכן יש בהם קצת הבחנה לקיים מצות משלחם כמ"ש הטבעיים וכיון שכן לא גרע עכו"ם מפיל וקוף לענין זה. ואע"ג דבריש זבחים (ג' ע"א) בענין חטאת ששחטה לשם עולה פסולה לשם חולין כשרה משום דבת מינה מחריב בה דלאו בת מינה לא מחריב בה ואפ"ה אמרי' שאם כתב גט לשם עכו"ם פסול והכי נמי הוה אפשר למימר דע"י קוף כשר וע"י עכו"ם פסול דהוא בת מינ' ומחריב בה. הא אמרי' התם דלאו משום בת מינה ומחריב בה הוא אלא משום דהאי עכו"ם כמי שאינה הוא והו' לי' סתמא ואם כתב גט סתם ולא כתבו לשמה פסול אבל בעכו"ם להוליך גט לא בעי' שיהא זה לשמה כלל שיהא מחריב בה יותר מפיל וקוף וכבר נכתב הגט לשמה וכבר נחלקו הגאונים ז"ל הראשונים בזה כמ"ש בה"ג יש פוסלין ויש מכשירין בדיעבד וכבר נפל המנהג בכל המקומות להכשיר אפילו לכתחילה ע"פ דברי גדול האחרונים ז"ל וזאת העצה היעוצה לפ"ז בנדון הזה שיכתוב הבעל גט במקומו לשמו ולשמה ויכתוב שם מקומו ומקומם ויכתוב שטר שליחו' הולכה לאחד במקום האשה ואם לא ידע שם מקומה יכתוב דהות דיירא או דדיירת השתא אם ידעו מקומה או דאתילדית בדוך פלן ויכרוך הגט בסימנים מובהקים וימסרנו לעכו"ם והעכו"ם ימסרנו לשליח והשליח ימסרנו לאשה ואע"פ שהבעל אינו מכיר לשליח לא מסתבר דלהוי עיכוב בדבר והכי מוכח בפרק כל הגט (כ"ט ע"ב) בעובדא דאבא בר מניומי ובפ' התקבל (ס"ו ע"א) אמרו שהאומר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו כותבין היכא דליכא למיחש לשד דחזו ליה בבואה דבבואה ואע"פ שהבעל אינו מכירו וכ"כ הראשונים ז"ל וחי' ופש ושפיר דמי. כתב שמעון בכה"ר צמח זלה"ה: