שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רצו
ענין רצו:
ובענין הישמעאלים ששוחטין הוורידין ואם לאו אין אוכלין אות' דע כי בפ"ב דחולין (ל"ג ע"א) בגמרא היו אומרים שאסור לזמן עכו"ם בבני מעים לפי שכיון ששחט שני הסימנין הרי הריא' והכרס כאלו הם מונחים בכלי והם אבר מן החי לבני נח ואסור להם ולפי זה היה אסור למכור להם ריאה וכרס אפי' של כשרה שהרי אינה מתה להם עד שתצא נפשה ולישראל כיון שנחתכו רוב הסימנין כבר היא מתה ואינו אבר מן החי לנו אלא שהעלו בגמרא שא"א שיהי' המותר לנו אסור להם דליכא מידי דשרי לישראל שנתנו להם מצות יתירו' ואסור לבני נח. והי' אפשר לומר שזה אינו אלא כשהבהמ' היא כשיר' לנו ואנו אוכלין בני מעים שהם מותרים למכרן להם אבל אם היא אסור' לנו שיהא אסור למכור להם בני מעים שאין בזה טעם ליכא מידי דשרי לישראל ואסור לבני נח אבל זה אינו נראה שלא באו בזה מטעם איסור והיתר אלא אם נקרא אבר מן החי אם לא נקרא אבר מן החי וכיון שאינו נקרא אבר מן הח' לישראל מה לי אם היא כשרה או טרפה ואפשר היה לומר כי בשחיטתן נשאר להם איסור בני מעים מפני אבר מן החי ואין להם תקנה בזה אלא בנחיר' או בשחיטת מקצת הסימנין ויצא לנו מזה שבני מעים של שחיטתן אסור להושיט להם משום ולפני עור לא תתן מכשול ובני נח נקראו כל העכו"ם חוץ מישראל והשם ידריכנו בנתיב מצותו וירים מכשול מתורתנו: