שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רפג
שאלה רפג:
תנס:
שאלת ראובן נפטר וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ויורשין היו בעיר אחרת ושר העיר רצה לירד לנכסיו לירש אותם והסוחרי' כתבו ליורשים שהם קרובים לעיר המלוכה ויש להם יד ושם עם המלך ושריו לדבר אל המלך או אל שר הצבא שיצוה לשר העיר שלא ישלח ידו בנכסים וכן עשו. והמלך כתב לשר העיר וצוה שלא ישלח ידו בנכסים אבל יהיו משומרים שמיר' מעולה תחת משמרת עד שיבואו היורשין לירש והשר בראותו צווי המלך בא אל הבית לכתוב כל הנכסים וראה והכיר כי המחבוא שבבי' שלחו בו יד ותפס האלמנ' ורצ' להכות' כדי שתגיד לו האמת והיא מפחד ההכאות הודית כי שלחה יד לסלק קצת מהנכסים להחביאם במקום אחר המשתמר יותר מפני ששמע' כי אנשי העיר היו רוצים לשלול שלל ואז איים עליה להכות' עד שהביא' לפניו כל מה שהחביא' כסף וזהב ומרגליות ולקח הכל לעצמו ולא עוד אלא שלקח ממנה קנס על ששלח' ידה ועכשיו הסוחרים טוענים שבסבת' נאבד הכסף הזהב והמרגליות והיא פשע' בהם ששלח' בהם יד והוצרכו לגלות' וגם הקנס תפרענו היא משלה והאלמנה טוענת כל מה שעשיתי לתועלת היורשים עשיתי ופטורה אני מלשלם ולא די זה אלא שאתם חייבים לשלם לי הקנס:
תשובה: השוחד שנתנו להצלת'. אין היורשים חייבין בפרקון האלמנה כמו שהבעל חייב אבל הנכסי' שנפלו ביד המלכות אם היא חייבת לשלם אם לא מדין המסור שהרא' נכסי חבירו אל האנס יש לומר כי מה שהחביאה ומתוך האונס הראת' אותו היא פטור' מלשלם דקי"ל ישראל שאנסוהו עכו"ם והרא' ממון חבירו פטור מלשלם כדאי' בפ' הגוזל ומאכיל (קי"ז ע"א) אבל מה שנתנה ביד היא חייבת לשלם כדברי הרי"ף ז"ל שכיון שנשא ונתן ביד אע"פ שנאנס חייב לשלם אבל רבי' האי ז"ל סובר שכיון שנאנס אפי' נשא ונתן ביד פטור וכן בירוש' (ב"ק פ"ח ה"ח) אמרו הדא דתימא כשאמרו תן לנו ממון סתם אבל כשאמרו תן לנו ממון פלוני אפי' נשא ונתן ביד פטור ור"ח ז"ל כ' הירוש' הזה בפסק הלכ' והאחרונים ז"ל דעתן כדעת הרי"ף ז"ל שכל הנושא ונותן ביד אפילו נאנס חייב ועכ"ז קיימו הירוש' שהביא ר"ח ז"ל שאם אמרו לו תן לנו ממון פ' אפילו נשא ונתן ביד פטור וגם בגמ' דילן יש הוכחה לזה בכמה מקומות. ולפי שירא' דהני מילי סתרן אהדדי תקנו ואמרו דעיקרא דמלתא הכי איתא שכ"ז שהאונס בא מחמת אותו ממון כגון שהי' פקדון אצלו ואנסוהו למסרו להם פטור שהרי ידו כיד הבעלים ואדעתא דהכי קבל אותו הפקדון שאין אדם משים עצמו רשע על ממון חבירו יותר מממונו. ואם אין האונס בא מחמת אותו ממון שאין הממון גורם האונס כמו שאמרו לו הבא לנו ממון פ' חבירך שחייב שהרי אין אותו ממון גורם לו עכשיו אותו אונס ואע"פ שאין בזה יהרג ואל יעבור אין אנו אומרים שיהרג אלא שימסור וישלם זה העלו האחרונים ז"ל בזה לקיים דברי הרי"ף שלא יסתרו הירושלמי שהביא ר"ח ז"ל וכן הוא דעת הרמב"ן ז"ל והרא"ה ז"ל תלמידו. ובנ"ד אם נדון אותו כדין פקדון והאונס בא מחמת הממון פטורה היא מלשלם ובעל דין שירצ' לחלוק יאמר זה לא הי' פקדון שתהי' ידה כיד הבעלים שתכנס בו תחת הבעלים וא"כ האונס לא בא מחמת הממון שהיא גרמה האונס מפני המחתרת שעשת' ולפ"ז חייבת לשלם והשתא היכי לידיינו דייני להאי דינא שהטענות הם שקולו' והדין נותן שיהי' זה כדין ממון המוטל בספק וחולקין ההפסד בין האלמנ' והיורשין כי כן כ' הרי"ף ז"ל בפ' האומנין וכו' השוכר את הספינה וטבעה לה בחצי הדרך דאכיף רב פפא דבספינ' סתם ויין סתם חולקין ופירש הרי"ף ז"ל טעמא משום דהוו מילי דידהו שקילי כהדדי ומשום הכי חולקין ושלום לכם: