שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רמד
ענין רמד:
אעתיק לך מה שכתוב בספר אורח חיים (סי' תי"ז) מהטורי' זה לשונו ר"ח אינו אסור בעשיית מלאכה. ואית' נמי בפ"ק (דמועד קטן) [חגיגה י"ח ע"א וע' בב"י] ר"ח יוכיח שיש בו קרבן ומוסף ומותר בעשיית מלאכה. והא דאיתא במגל' (כ"ב ע"ב) ושאין בו ביטול מלאכ' לעם כגון ר"ח וחולו של מועד אלמא שאסור בעשיית מלאכ' דקאמר מפני שאין בו ביטול מלאכ' אם ישהו בבית הכנסת תקנו להוסיף אחד ולקרו' ד' בתור'. ההיא לנשים קאמ' מפני שנשים בטלו' בו ממלאכ'. והכי נמי איתא בירוש' (תענית פ"ק ה"ו) הני נשי דנהיגי דלא למעבד עבידא בריש ירחא מנהגא. ואיתא בפ' מ"ד מפרקי ר' אליעזר לפי שלא רצו הנשי' ליתן נזמיהם לבעליהם במעשה העגל. לכך נתן להם הקב"ה שיהיו משמרו' ר"ח יותר מהאנש' ושמעתי מאחי ה"ר יהודה טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד האבו'. פסח כנגד אברהם שנאמר לושי ועשי עוגו' ופסח הי'. שבועו' כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תור' הי' בשופר מאילו של יצחק. סוכות כנגד יעקב שנאמר ולמקנהו עשה סוכו' וי"ב ראשי חדשי' שגם הם נקראי' מועדים כנגד י"ב שבטי' וכשחטאו בעגל נטלו מהם ונתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא. ע"כ לשון הספר. ואני מוסיף כי יש בכתוב זכר לאיסור מלאכה בר"ח שנאמר אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה ותרגם יונתן ביומא דחולא כי אותו יום הי' ר"ח מכלל שהי' אסור בעשיית מלאכ' והיו נוהגין לעשו' סעודו' יתרו' כמו שנאמר כי זבח משפחה לנו ובאותו חדש לא באו עדים ביום ראשון וקדשוהו יום שני כמ"ש ביום החדש השני כמו שאנו נוהגים לעשו' יום שלשים לעולם ר"ח כן היו נוהגים שמא יבואו העדי' היום. ואם לא באו מקדשין היום הב'. ונראה לי כי מה שנהגו הנשי' איסור לטוות ונהגו היתר בשאר מלאכות בתפיר' וכיוצא בה. הוא שלפי שבמלאכת המשכן שנזדרזו יותר מן האנשים שנאמר ויבואו האנשים על הנשי'. כתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה. וכתיב טוו את העזי' שהיתה חכמה יתיר'. ולפי שהאנשי' נזדרזו במעשה העגל יותר מן הנשי'. כי אהרן אמר פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם והם לא רצו לתת נזמיהם. וכתיב ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ולא כתיב אשר באזני נשיהם לפ"ז ניטל מן האנשים איסור מלאכה בר"ח מפני זריזותם בעגל ועצלתם במלאכת המשכן וניתן אל הנשים שנתעצלו בעגל ונזדרזו במשכן. ונראה ששני הימים הם שוים. וזו תורתם של נשים היא נשאל מהם מהו מנהגם ואין לנו אלא מה שנהגו: