שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רכט
שאלה רכט:
והראן. שאלת שני שותפים שהלכו בסחור' ממקום למקום ובחצי הדרך נפטר אחד מהם וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ועמד השותף ההוא וחלק השותפו' והפקידו בעיר מושב ביד אנשים נאמני' והלך לדרכו ועתה הוא מפחד שמא יאמרו לו היתומים מאן פלג לך כי הוא לא חלק בפני ב"ד. או אין יכולין לטעון כך כיון שמת א' מהשותפין ובטל השותפו':
תשובה: אלו הי' השותף קיים הי' הדין לומר מאן פלג לך שאין לו לשותף לחלוק אלא בפני ב"ד. אבל כשמת השותף כבר בטלה ששותפו' לפי שכבר נפלו הנכסי' ביד היתומי' וכן כתב הרמב"ם ז"ל בשם הגאוני' ז"ל בסוף פ"ה מה' שלוחי' ושותפים. ויש ראי' בתוספתא וכן בגמ' בפ' המקבל (ק"ט ע"א) דאמרי' התם האי שתלא דשכיב מסלקינן לי' וכן כ' הרמב"ן ז"ל בחדושיו שם וכן הרשב"א ז"ל בתשוב'. וכיון שמן הדין בטלה השותפו' אין לו להתעסק בממון היתומים. ואם הניחם במקום נאמן נפטר שלא נשתעבד זה לשותפו להתבטל מעסקיו בשביל נכסיו וכן כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכו' שאלה שמי שיש פקדון בידו ואין שם המפקיד להחזירו לו ורוצה לצאת בשיירא שמניח הפקדון במקום נאמן שאין אוסרין זה במקום פקדונו של זה ולא הצריך הרב ז"ל ב"ד אלא כדי שהב"ד ישכרו אדם נאמן. ואם בנדון הזה האיש אשר הפקיד בידו חלק חבירו שמת הוא נאמן. כבר יצא ידי חובת השבת הפקדון. אלא שב"ד חייבין למנו' אפטרופוס על היתומי' והאפטרופוס משביעו כדין שבועת השותפין שהי' על טענת ספק כדאי' בפ' כל הנשבעין (מ"ה ע"א) והאפטרופוס של היתומים יכול להשביע כמו שהיו יכולי' הם לעשו' אלו היו גדולים וכדמוכח בפ' שור שנגח (ל"ט ע"א) ותו דהא מוקמינן אפטרופא ליתמי לשויי שור דידהו מועד וקרינן ביה והועד בבעליו. והרמב"ם ז"ל כ' בפ"ט מהלכו' שלוחים כי היורש יכול להשביע וא"כ הוא הדין אפטרופוס שהוא במקומו: