שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רד
שאלה רד:
בגאיה.
שאלת מי שהוציא שם רע על חבירו שהוא ראה אותו מתייחד עם אשה אחת זקוקה ליבם ואמר זה דרך מריבה מהו דינו:
תשובה: אע"ג דקי"ל בפ' החובל (צ"א ע"א) ביישו בדברי' פטור כתבו הגאוני' ז"ל שמנדין אותו עד שיפייס את חבירו ומצאו סמך בתלמוד (ב"ק ט"ו ע"ב) שאמרו משמתינן לי' עד דמסלק היזקי' וכל זה כדי שלא יתפרצו לבייש זה את זה אם ידעו שהמבייש את חבירו פטור זה כתבו הם ז"ל. ומה שמצינו בתלמוד בזה הוא שאם העיד בחבירו יחיד שהוא ראה אותו עובר עביר' מכין אותו מכת מרדות מעובדא דאסהיד זיגוד דטובי' חטא ונגדיה רב פפא וא"ל טוביא חטא וזיגוד מנגד א"ל כיון דליכא חד בהדך שם רע הוא דמפקת עליה דהא מסהדת עליה יחידי וכתיב לא יקום עד אחד באיש כדאי' בפרק ערבי פסחים (קי"ג ע"ב) ואם אמר שלא בב"ד אע"פ שאין מכין אותו מהאי עובדא ראוי הוא לעונשין כדעת הגאוני' ז"ל וכן כ' הרמב"ם ז"ל בהל' חובל שיש לב"ד לגדור בדבר וכבר מצינו לרז"ל שהיו דנין בכיוצא בזה בבזיונו' כגון מה שאמרו בפ"ק דקדושין (כ"ח ע"א) הקורא לחבירו עבד מנדין אותו משום דאוקמיה בארור כנען עבד וכו' מוקמי ליה בארור דארור בו נדוי בו קללה והקורא לחבירו ממזר מלקין אותו משום דאוקמיה בלאו דלא יבא ממזר שהוא חייב מלקו' ילקו אותו מדה כנגד מדה והקורא לחבירו רשע יורד עמו עד לחייו. ויש מפרשים שיכול להכותו ולעטרו בלחייו. ויש מפרשים שיכול לירד לתוך אומנותו להפסיק חייו וכן מוכיח זה הלשון באחרון מיומא (ע"ה ע"א) ומכאן נוכל ללמוד בכל מיני בשת שיש רשות ביד הדיין לקנוס כפי מה שיראה לו לפי צורך השעה לפי המבייש ולפי המתבייש או יפייס את חבירו בדברי' וכן הדור לו שימחול על כבודו ויהי' מן הנעלבין שומעין חרפתן ואין משיבין ולא יהי' אכזר לבקש ממנו מחילה ומטו וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו ואם המבייש הוא מחזיק ומבעט בדין ואינו רוצה לשמוע לתוכחתו בזה הדין נותן לנדו' להדיא משום כבודו של דיין דקי"ל דמאן דלא ציית לדינא משמתינן לי' כדאי' בפרק (אלו מגלחין) [הגוזל בתרא] (קי"ג ע"א). ומי שקורא לצבור עדת כלבים שמועה רעה היא ואפי' לא אמר כן אלא ליחיד ראוי לקנסו כ"ש לצבור והרי הוא מהדברים המעכבים את התשוב' שאינו יודע למי מקלל בזה שיבקש ממנו מחילה: