שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קפט
ענין קפט:
ואחרי הודיעך את כל זאת הדבר ברור שצריכ' גט מהשני וכן הסכימו הפוסקי' ז"ל דלא קי"ל כרב פפא (יבמו' צ"א ע"ב) דסבר למיעבד עובדא דמאי הוה לי למיעבד וכמ"ש הרי"ף ז"ל בפ' האש' רבה בתחלתו ובהלכו' גדולו' בהלכו' יבמו' כתוב בלשון הזה אשת איש דאינסבוה בי דינא בלא גיטא כיון דבי דינא נסבוהא תצא מזה ומזה וצריכ' גט מזה ומזה ואין לה כתוב' וכו' וכן היא בגמ' בפירוש בפרק האש' רבה (פ"ז ע"ב) ובחיי ראשי איני מבין כלל דבר ממה שכתבת בזה איני יודע אם אתה חולק עלי לומר שהאש' שנשאת ע"פ עדים שאינה צריכה גט מהשני או אם אתה אומר שזאת לא היו לה עדים ונשאה בלא עדי' לא יכולתי להוציא דבר מדבריך אל מה הם נוטים וכל זה אינו אמת שזאת ע"פ עדים נשאת וכיון שע"פ עדים נשאת צריכה גט מזה ומזה. עוד כתבת זה לשונך ולולי הודאת' זאת אם אמרה גרשני בעלי אע"פ שמעיזה ומעיזה פניה שלא בפניו אחר שאתה האדון זכית את פלוני ופלוני המהוללים הייתי חוכך בראיו' שלא להוציאה ממנו עד כאן לשונך. וחיי ראשי לא יכולתי להבין מדבריך מי הוא זה משניהם שלא להוציאה ממנו אם הוא זה האחרון או הראשון ויראה מדבריך שעל האחרון הם דבריך וא"כ למה לא תצריכה גט ממנו והרי דבריך סותרים זה את זה שאחר זכות המהוללי' הנזכר דבריהם לא מעלים ולא מורידים שהאש' שהעידו לה שנתגרש' ע"י שלוחה עדיה יודעים בגירושיה והיא אינה יודעת ואם בעדות המהוללים הנזכרי' היא מותרת לשני ובנו כשר לפי דעתך. איך תפס לנו עתה בהודאת פיה ואין האם נאמנת לומר בני זה ממזר אבל זה גורם שפקפקת בי בדיני ועשיתו טועה כשגגה היוצאה והי' מן הראוי לך לומר בי דינא בתר בי דינא לא דייקי ולא כמסופק בדיני כתבתי לך אלא כחותך הדין במה שהוא ברור לו ועל עדות המהוללים לבדם לא הותר' כי לא היו בתנס ועדויות אחרים זולתם היו. ומה שכתבת שיראה לך שאין להצריכה גט מן השני כלל כדי שלא יתערב עם הספיקות שזה ממזר ודאי הוא וכן אני אומר שזו ממזר ודאי וטענה זאת אינה כלום שלא להצריכה גט שהרי התלמוד (שם) אומר תצא מזה ומזה ובניה ממזרים מזה ומזה ואמרי' בגמ' (שם פ"ט ע"ב) משני ממזר דאורייתא מראשון ממזר ואסור בממזרת וחשש ערוב ספקות הוא דבר שאין לו זכר בשום מקום. ותמה אני איך מלאך לבך להרהר אחרי בפשיטות כאלה ואמרת כי מפני פחד שמד התרתיה שלא כדין ופעמים כתבת לי כי ברוע עיון אני כותב ואם הטעיתני בזיל קארי בי רב הוא ומיחל הייתי תחת גערתך במבעטים בי ונמנו לחתום כתובה שלא בפני וחושב אני שאתה יודע דלאו קטיל קני באגמא אנא ואם אני בענותנות יתירה מחזיק עצמי בפני כל יודעי דת ודין כאחד מהתלמידים ונקלותי עוד מזאת ידוע תדע כי זנב לאריו' הייתי בימי חרפי וזיקוקי דנור הוו נפקי מפומי לפומייהו ודברי היו נחשבים בעיניהם וחוששין להם וגם היום עדיין לחלוחית קיימת ותלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה מתוספת בהם בהם ואיני בהוראתי מגשש כעורים קיר שאיני אומר אסור או מותר אלא אחר החקיר' ומעולם לא אמרתי דבר הורא' וחזר דבורי ויעידו עלי כל חכמי הארצו' האלה עד ספרד והאש' הזאת הי' סוף ענינה כי זנתה עם ישמעאלי' ונתעברה ונשתמדה עם בנה הממזר וברוך השם אשר הסיר חרפה מעל עמו ישראל ובער הרעה מקרבנו ובזכות אבותינו לא נשתמדה ע"י הוראתי: