שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קפב
ענין קפב:
ונידויו של יהודה (מכות י"א ע"ב) חל אע"פ שהחזיר בנימין מפני שקבל על עצמו מה שאין בידו לקיים.
שאם ירצה יוסף לעכבו לא היה יכולת בידו להשיבו והוא לא היא יודע שאדוני הארץ הוא יוסף שיסמוך על חסידותו.
וכן משום אריא וגנבי שהוא בידי שמים.
כמו שכתב ר"ת ז"ל.
והקושיא הגדול' היא למה לא התירוהו יעקב.
או בנימין הצדיק.
וגם הוא למה לא בקש להתיר את עצמו.
וזו קושיות הראשונים ז"ל ואני הקשיתי עוד למה לא נהגו עמו נדוי ויוסף למה נפל על צוארו והלא יהי' אסור לו לישב בתוך ארבע אמותיו והנדוי היה נוהג להם שהרי חל על יהודה ואין נדוי דבר אחר אלא הרחק' ד' אמות כדאמר בראשון בנדרים (ה' ע"א) נדינא מינך דלא קאימנא בארבע אמות דידך.
ובזה הרצתי אני לאחד מהשואלים אותי על זה.
כי לא נתנדה יהודה בעולם הזה אלא לעולם הבא שכולו ימים ואין בו לילות וכן פירשו בבראשית רבה.
על כן לא הוצרך התרה בעולם הזה.
ונדוי עולם הבא לא חל עד שיצא מזה העולם ואין מתירין הנדוי עד שיחול וכשמת חל הנדוי והיו עצמותיו מגולגלין בארון.
עד שבא מרע"ה והתפלל עליו (מכות שם) ואפי' נאמר שהי' מנודה בשני עולמות.
א"כ שני נדויים היו אחד בעולם הזה ואותו התירו ואחד לעוה"ב ולא היו יכולין להתירו עד שיחול ובא משה ע"ה והתפלל עליו: