שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קפ
ענין קפ:
תנס:
ראיתי הגט הנמסר בתנס בשכיב מרע שגירש את אשתו. וזה לשון התנאי הנכתב בתוך הגט וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי מעכשיו אם לא מתי מחולי זה לא יהא גט. ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט די תהויין רשאה ושלטא' בנפשייכו. וזה הגט אפי'. הי' אפשר להכשירו. הסופר שכתבו ראוי לפסלו שאפי' היה אפשר בדיעבד להכשיר גט שנכתבו בו התנאים קודם התורף כדעת קצת מהגדולים. אבל לכתחל' אין ראוי לסופר מובהק לעשותו להכניס ראשו בין המחלוק' שהרי לפי דעת הרמב"ם ז"ל אם נכתב קודם התורף. וזהו הרי את מותרת לכל אדם הוא ספק מגורשת וכן היא הסכמת הרשב"א ז"ל. וכ"ש לדעת הרי"ף ז"ל שכתב בתשוב' שאם כתב תנאי הגט בתוכו. הוה ליה לבעל זכות בו ואינו כריתות. והרא"ש ז"ל אע"פ שנרא' לו כדעת המכשירין כתב בתשו' שלא מלאו לבו להקל וכל מה שהור' הלכ' למעש' בתשוב' הוא אם כתב אם מתי מחולי זה קודם התורף ואחר התורף חזר וכתב אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו שכיון שלא נכפל קודם התורף לא חשיב תנאה. ואע"פ שהרב ז"ל מגמגם לומר דלא חשיב תנאי דאם מתי מעכשיו אלא בקביעות זמן לא נרא' לי כן שאם לא היה תנאי לא היה צריך לכפלו והן קודם ללאו אבל מ"מ לא מלאו לבו להקל אפי' בדיעבד להכשיר הגט אם נכתב התנאי קדם התורף דהיינו הרי את מותר' לכל אדם וכבר ראיתי מה שכתב בעל העטור בזה ואם הגדולים הם חוששים להחמיר איך יקומו הנערים וישחקו לפנינו צחוק המביא לידי עריות לכתוב תנאים בתוך הגט מה שלא שלא נמצא בשום נסח שהסופרים שאינם בעלי הורא' אינן רשאים לכתוב אלא נוסחאות הנמצאים לראשונים. ואם מעצמם ירצו לחוש ואין להם שורש בהלכ' הם מרבים ממזרים בעולם. ומלבד זה אפי' נאמר על פה זה התנאי אינו מכוון שהיל"ל אם מתי יהא גט מעכשיו והזכיר מעכשיו באם לא מתי ולא הזכירו באם מת. וכיון דקי"ל כר' מאיר (קידושין ס"א) דבעינן תנאי כפול ולא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן. א"כ כשאמר מעכשיו אם לא מתי לא יהא גט אינו נשמע שאם מתי יהא גט מעכשיו אלא לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה. ועוד שמעכשיו היה לו לסומכו אל המעש' והוא אם יהי' גט או לא יהי' גט וסמכו אל התנאי וזה חמרות. ועוד שהפסיק בין ותרוכית ובין די תהויין רשא' ושלטא' ויותר טוב הי' אם לא נכתב כיון שיש בגט מיומא דנן ולעלם וכן כתב בעל העטור ז"ל ועכשיו שכתבו שלא במקומו קלקל לשון הגט. ועוד שכתב מה שלא אמר המגרש כי המגרש אמר. שאם ימות יהא גט מעכשיו והוא כתב שמעכשיו אם לא ימות לא יהא גט והנ' הוא מזוייף מתוכו. ועוד מה רוצ' לומר מעכשיו אם לא ימות לא יהא גט. אין אנו רוצים לבטלו מעכשיו אלא לקיימו מעכשיו כדי שלא יהי' גט לאחר מיתה. ועוד שכתב לא יהא גט די תהויין רשאה ואם אינו גט איך תהי' רשאה וקרוב הדבר לבטלו. ומ"מ לא יצא' מדי חליצ' וחולצת ולא מתיבמת ואין לה מזונות מהיורשים מן הספק כדמוכח בפ' אלמנ' נזונת (צ"ז ע"ב) וכן כתב רש"י ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ' י"ח מהל' אישות. וכן כתב בעל העטור ז"ל ואם היא תובעת ליבם שיחלוץ לה כופין אותו לחלוץ. וכמו שאמרו בגמרא (יבמות ק"ו ע"א) מינך אפסילא זיל חלוץ לה ופי' המפרשים שכופין אותו. והכי מוכח בירושלמי ובגמרא דילן פ' ב"ש וחייב לפרוע לה נדוניתא כמנהג המקום בגביית האלמנות. ואם יש קרקעות שהכניס' לו תטלם בשומא ראשונ'. וכן אם הם מטלטלים ומשמשים מעין מלאכתם ראשונ' כמו שכתב הרי"ף ז"ל ביבמות פ' אלמנה לכהן גדול. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ב מהלכות אישות וכן כתב בס' אבן העזר. ואם היא רוצ' לעמוד באלמנות' כשאר האלמנות אע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב מהל' יבום שאין שומעין לה. זה הוא ביבמ' העומדת ליבום אבל זאת שאינ' עומדת ליבום אין טענ' ליבם לכוף אות' לחליצ' כמו שנרא' מלשונו שם. וכן מוכח בגמרא בפ' אע"פ (ס"ד ע"א) וכן כתבו שם המפרשים ז"ל. וכיון שאינ' מורדת נוטלת כתובת' ותעמוד עגונ'. ואם מתה יורשי אביה יורשים כתובת' ובזה אין ספק שכיון שהיא ספק מגורשת הוה ליה יבם ספק כיון שאינו יכול ליבם ויורשי האב ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי כדאיתא בפ' החולץ (ל"ח ע"א) וכן פירשו המפרשים ואם נתיחד עמה בעדים אחר שנכתב הגט אע"פ שאמר' בגמ' בפ' מי שאחזו (פ"א) שצריכ' גט אחר. אינו אלא מן הספק והוי ספק מגורשת וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהל' גטין. אחר זה העידו העדים כי הבעל בטל הגט קודם מסיר' ונתיבמ':