שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קסו
ענין קסו:
תנס:
שמעתי את תלונותיך ראית את דמעתך. במה שהעביר עליך הדרך אחיך כבשרך. השם ברחמיו יאריך האחוה ביניכם ויתמיד האהב' ויסיר השנא' מקרבכם. ואשר נרא' לי שהוא הדין בענין טענותיך הוא שהכתב שכתבת לו בחיוב חמשי' זהובי' הוא בטל וכחרס הנשבר לפי שלא כתבת לו זה אלא מפני ההבטח' שהבטיחך לשלח לך מאה זהובי' בכל ספינה וכיון שחזר בו ולא קיים הבטחתו אף חיובך בטל. ומה שאמר לסוחרי' שדברו עמו שאינו נהר שלא יחזור לאחור. זאת היא תשובה למי שאמר ליתן דרך גמילו' חסדי' וחוזר בו אבל אם ההבטח' הית' בשביל אותו שעבוד שנשתעבדת לו כיון שחזר בו בטל השעבוד ולא הי' בידו אלא כעין שטר אמנה עד שקיים דברו. ועוד שאתה לא כתבת לו אותו מכתב אלא מפני שהי' טוען עליך שהי' לך המחצית בסחורו' אל צח"רה. ומפני פחד ההפסד ושלא הי' לך עליו ראיה בטענותיך שלא הי' לך בו כי אם רביע בריוח כתבת לו אותו כתב. ואחר שמצאת כתב ידו שהי' שולח לאוהבו כי באותו עסק הי' לו הוא שלשה רבעים בריוח. א"כ הרי נתברר טענתך בהודאת בעל דין כמאה עדי' דמי. וכיון שנתבררה טענתך ואתה לא כתבת אותו כתב ידך בחיוב נ' זהובי' אלא מפני שלא היית יכול לברר טענתך. עכשיו שנתבררה בהודאתו חיובך נסתלק והרי אתה פטור. ודבר זה ברור הוא מהירושלמי דכתובו' (פי"ב ה"א) דאמרי' התם הכותב שטר לחבירו בחזק' שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב לו אינו חייב לתת לו כלום. ואע"פ שהרי"ף ז"ל בפרק הנושא דחהו לענין אם כתבו שלא בטעו'. אבל נלמוד ממנו אם כתבו בטעו' שאינו חייב לתת לו כלו' וכן כתוב בספר חשן משפט בסי' מ'. וכיון שאתה פטור מנ' זהובי' חייב לתת לך התשע' זהובים שהרויחו מעותיך בחטה ששלחת לשותפו ובסחור' ששלח שותפו לו לתת לך מדמי החטה. וזה דבר פשוט הוא אם לא ירצו לגזול אותך בפרהסיא ולא תמצא בשער עזרתך. ובענין נוצת הנעמית ששלחת על ידו ושלחם לויניצאה וטוען שלא נמכרו ביותר מהחלוף שנתן לך עליהם שהם ר"ס זהובי' אין לך עליו אלא חיוב שבועה. ומה שטענת שהסחורו' שהיה שולח לך אלצח"רם הי' מעלה אותן יותר מדמיהן בתנס ויותר ממה שהכניסן בחשבון לשותפו. אם דבר זה הוא ברור חייב להחזיר לך כל העודף. זה נרא' לי ברור: