שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/קד
שאלה קד:
תלמסן:
שאלת ראובן הקדיש שני חדרים בחצירו שימכרו ויקנו בדמיה' ס"ת ויש עליו כתובת אשה ובעל חוב. נסתפק השואל אם יפקיע הקדש זה שעבודם בזה שהקדש מפקיע מידי שעבוד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' ערכין הי"ד:
תשובה: רש"י ז"ל כתב בפ' השולח (מ' ע"ב ד"ה הקדש) שאין הקדש מפקיע מידי שעבוד אלא הקדש מזבח שהוא קדוש קדוש' הגוף אבל הקדש בדק הבית שהוא הקדש דמים אינו מפקיע מידי שעבוד והביא ראיה מפ' שום היתומים (כ"ג ע"ב) דתנן התם המקדיש נכסיו והית' עליו כתוב' אשה ובעל חוב אין האשה יכולה לגבו' כתובתה ולא בעל חוב את חובו מן ההקדש אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאש' כתובת' ולבעל חוב את חובו כדאיתא התם אלא שצריך להוסיף עוד דינר כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון כדפרישו עלה בגמרא (שם) וכ"כ בעל הערוך בערך קדש ואע"פ שהרמב"ם ז"ל (שם) נתן טעם בזה מפני שהקדש מפקיע מידי שעבוד כבר השיג עליו הרא"בד ז"ל וכן הסכימו כל האחרונים ז"ל שאין הקדש בדק הבית שהוא קדוש' דמים שאפשר לו בפדיון מפקיע מידי שעבוד בקרקעו' ולא חלק אדם בזה מעולם וכן כתוב בח"מ בסי' קי"ד. ואף לדברי הרמב"ם ז"ל שסובר שהקדש מפקיע מידי שעבוד אפי' בהקדש קדוש' דמים לא אמר כן אלא כשהקדש חל בגוף הקרקע או המטלטלין כמו הקדש בדק הבי'. וכן בקונמו' כדאיתא בפ' האשה רבה (פ"ח ע"א) שקודם פדיון יש לו קדושה בגוף ואם נהנה ממנו מעל שאפי' בקרקעו' אפשר לבא לידי מעילה בהקדש בדק הבית כמ"ש בפ' המוכר את הספינה (ע"ט ע"א) וכגון הדש מלעין בשדה הקדש שהוא נהנ' בגוף הקרקע אחר שנתלש משום דאבקא מעלי להו וכמ"ש במקומו' במס' מעילה (י"ג ע"א). אבל המקדיש קרקעו' לקנות בדמיו ס"ת לא חלה קדושה על הקרקע להפקיע מידי שעבוד ולא להוסיף דינר שאפי' נקנה הס"ת בדמיו יכולה אשה ליטלו בכתובתה וכן ב"ח וכמו ששנינו במס' בכורים (פ"ג מי"ב) וכן ס"ת כלומר כמו שהבכורים הם נכסי כהן ונוטלן בעל חוב בחובו ואשה בכתובת'. כן הדין בס"ת. וכן פי' רבי' שמשון ז"ל וכ"כ הרב הספרדי בשם הרב ברגלוני ז"ל בס' התרומו' וכן בס' ח"מ שב"ח וכתובת אשה נוטלין ס"ת. ואע"פ שרש"י ז"ל בפ' הזרוע (קל"א ע"א) פי' וכן ס"ת שלוקחין בדמי בכורים ס"ת וכן פירש הרמב"ם ז"ל. וכן הרמב"ן ז"ל בחדושי חולין. אבל הדין דין אמת הוא. וכן יראה מדין סדור שמסדרין לב"ח דדוקא תפליו שהם דרך מלבוש מניחין לו אבל ספרים אחרים אין מניחין לו ונוטלן בעל חוב בחובו ואשה בכתובת'. והרמב"ן ז"ל עצמו כתב כן בחדושיו בפ' המקבל וא"כ איך יפקיע הקדש הקרקע שעבודם שאפי' נקנה הס"ת גובין ממנו ואפי' היה הדין נותן שאין אשה גובה כתובתה מהס"ת עצמו מפני קדושתו אבל המעו' הנקדשים לקנותו לא חלה עליהם קדושה כלל ואפי' לאביי דס"ל הזמנה מילתא היא ודמי לטווי לאריג דלאו הזמנ' היא וכדמוכח בפ' בני העיר (כ"ו ע"ב) וכ"ש לרבא דס"ל דהזמנה לאו מילתא היא שאפי' לקח גוילין לכתוב בהם ס"ת לא חלה עליהם קדושה. וכן כתב בעל התרומ' ז"ל וקי"ל כרבה וכרב חסדא דאמר בפ' מי שמתו (כ"ג ע"ב) ובפ' נגמר הדין (מ"ז ע"ב) בכיס של תפילין דאזמניה ולא צר ביה דשרי למיצר ביה פשיטי וא"כ זה האיש שייחד ביתו לקנו' מדמיו ס"ת ולמסרו לצבור הוא שעבוד ששעבדו נכסיו לתת לצבור ואינו יכול לחוב לאחרים לא לאשה ולא לב"ח. ואפי' לענין מה שאמרו (שבועו' מ"ב ע"ב) אין נשבעין על ההקדשות. אין ההקדשו' אלו בכלל דלא ממעטי הקדשו' משבועה אלא מדכתיב רעהו (שם מ"ג ע"א) והקדש לעניים רעהו קרינן ביה. וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה וכ"כ בספר ח"מ (סי' צ"ה) וה"ה למקדיש חצרו לקנו' בדמיו ס"ת למסרו לצבור שהרי אמרו בגמרא [פרק] חזקת (מ"ג ע"א) כ"ע לגבי ס"ת עניים נינהו. ולענין אונאה לא ממעטינן ספר תורה מדכתיב עמיתך ואפי' למאן דאית ליה שאין בהם אונאה. וכ"ש לדידן דקיימא לן שיש להם אונאה כדאיתא בפ' הזהב (נ"ו ע"ב, נ"ח ע"ב):