שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/עט
שאלה עט:
תונס. שאלת המל ובירך על היין אם חייב לטעום כוס של ברכה או מותר להטעימו לאחר גדול או תינוק או אם יוצא ידי חובה במה שמטעימו לתינוק הנימול:
תשובה: דע כי ברכת המצות יכול להוציא אחרים (לפי) אפי' שכבר יצא ולזה מי ששמע קול שופר או קרא מגלה תוקע לאחרים וקורא מגילה לאחרים ומברך ויכול לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לפי שכל ישראל ערבים זה לזה ולא הוציאו מזה הכלל בירושלמי אלא תפלה שאין אחד מוציא את חבירו אלא א"כ הוא שליח צבור להוציא את שאינו בקי והטעם בזה שכל אדם צריך להתפלל מל עצמו ולא יתפללו אחרים עליו וכן ברכת המזון שאין אדם מוציא את חבירו אא"כ אכל עמו וסופר מברך ובור יוצא והטעם בזה ג"כ כי מי שלא אכל איך יברך על מי שאכל ושבע אבל בשאר המצות אע"פ שיצא מוציא ובברכת הנהנין אין מי שלא נהנה מוציא את הנהנה ואין בזה משום ישראל ערבים זה לזה שאין חובה על זה ליהנות שיוציאנו חבירו לא ליתהני ולא ליבריך ולא שאלו בגמרא (ר"ה כ"ט ע"ב) אלא על ברכת היין שבקדוש היום וברכת הלחם של אכילת מצה שיש בקדוש היום מצות עשה שנאמר זכור את יום השבת לקדשו (פסחי' ק"ו ע"א) וכן באכילת מצה בלילי פסחי' יש מצות עשה שנא' בערב תאכלו מצות (שם ק"כ ע"א) וא"כ ברכת קדוש היום וברכת אכילת מצה היא ברכות המצות ומי שיצא מוציא אחרים אבל בורא פרי הגפן והמוציא הם ברכת הנהנין אם מי שיצא יכול להוציא כדין ברכת המצות או לא כדין ברכת הנהנין ופסקו בגמרא (ר"ה שם) שאע"פ שיצא מוציא. ועתה שאלתך היא ברכת הכוס שעל המילה אם היא כדין ברכת הכוס שעל הקדוש ולא מצינו בגמרא שנזכר ברכת היין על המיל' בפ' ר' אליעזר דמיל' (קל"ז ע"ב) וכן בברכת אירוסין ונישואין לא הזכירו ברכת היין ולא נזכר בגמרא בפ"ק דכתובו' (ח' ע"א) בנישואין שבע ברכות אלא בריך שית וכן בפדיון הבן לא הוזכר בגמ' בפ' ערבי פסחים (קכ"א ע"ב) כוס של יין והרמב"ם ז"ל כתב במקצתן ונהגו להביא כוס של יין וכיון שאין חובה להביא כוס של יין דינו כברכת הנהנין והי' נראה שאם אינו טועמו אינו מברך אבל בתוספ' (עירובין מ' ע"ב ד"ה דלמא ע"ש) כתבו שאם יש מיל' בט"ב או ביה"כ שמברך על הכוס ומטעימו לקטן ולא חיישינן דילמא אתי למיסרך ויבא לשתות כשיהי' גדול בט"ב וביה"כ אע"ג כשחל ט"ב בא' בשבת אסור להבדיל על הכוס וכן אין מקדשין על הכוס ביוה"כ ולהטעימו לתינוק דילמא אתי למיסרך אמרו בתוספ' (שם) דשאני התם דאיתיה בכל שנה וכן ט"ב בא' בשבת היא דבר קבוע בהרב' שנים אבל במילה בט"ב אין הדבר קבוע לחוש דלמא אתי למיסרך ואע"פ שיש חולקים עליהם בזה אבל למדנו מדבריהם שאין המל צריך לטעום ויספיק להטעימו לקטן וכן כתבו הגאוני' ז"ל שאם יש מילה בתענית שאין היולדת מתענ' שמטעימין את הכוס אליה ויש לסמוך דבר זה שאפי' בברכת הנהנין אפשר לברך ולא לטעום כגון מי שמברך לבניו ולבני ביתו כדי לחנכם במצות ולזה נהגו להטעים החתן והכל' כוס של ברכת אירוסין ונישואין שכיון שהמצוה נעשית בשבילם הם יותר ראוי' לטעום הכוס יותר מאחרי' וברכת המיל' אפשר שכיון שהתינוק הנימול הוא טעמו א"צ המל לטעום כמו שקטן שיכול לאכול כזית פסח אביו שוחט עליו אע"פ שאין מבחין בין אכיל' לאכיל' כדעת ת"ק החולק על ר' יהוד' במס' (סוכה (מ"ב ע"ב) ה"ה בכאן כיון שהקטן הוא טועמו ונעשי' המצו' בגופו סגי ואם מטעימו לקטן אחר הדבר פשוט שא"צ המל לטעום כמו שנהגו בבתי כנסיות בקדוש והבדלה. וכ"כ בספר אורח חיים וכן אנו נוהגי' במיל' להטעים הכוס לשמש או לתינוקו' ואין המל טועם כלום: