שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/סה
שאלה סה:
תונס. שאלת מוהל שמל וברך על הכוס בורא פרי הגפן והטעים לתינוק הנימול והמוהל לא טעם כלום אם ברכה זו הוייא ברכה לבטלה או לא וכן המברך ברכת חתנים על הכוס והמברך ברכת אירוסין על הכוס אם צריך המברך בעצמו שיטעום מן היין אחר שבירך בפ"הג או אין צריך לטעום הוא עצמו אלא מטעים לאחרים והוא אינו טועם ודי בטעימתם ואין בזה משום ברכה לבטלה ולא קעבר על לא תשא האירה עינינו בתשובת אמריך וראיות ברורות מן התלמוד לפי ההלכות ושכרך כפול מן השמים:
תשובה: לא נזכר בשום מקום מהתלמוד לא כוס יין לא בברכת אירוסין ונישואין ולא במילה ולא בפדיון הבן כמו שנזכר בקדוש היום והבדלה בפ' אלו דברים בברכו' (נ"ב ע"ב) ובפ' ערבי פסחים (ק"ב ע"ב) והרמב"ם ז"ל כתב במקצתן נהגו העם להביא כוס יין וכן בפ"ק דכתובות (ח' ע"א) כשהזכירו ברכת נישואין אמרו בריך שית ולא נזכר ז' ברכות בשום מקום וכיון שאינן חובה כמו שהם בקדוש היום דינן כברכת הנהנין שאין לברך אותם אלא השותה מהם כמו שנזכר בפרק ראוהו ב"ד (כ"ט ע"א) ולפ"ז הי' חייב המברך עצמו לטעום את הכוס בין בברכת מילה בין בברכת אירוסין בין בברכת נשואין. אבל בתוס' (עירובין מ' ע"ב ד"ה דילמא ע"ש) כתבו שאם נזדמנה מילה ביוה"כ או בט"ב שמטעימין הכוס לתינוק אחר ולא חיישי' דילמא אתי למסרך כמו שחששו בגמ' בפ' בכל מערבין (שם) בענין זמן שאין לאמרו על הכוס ביוה"כ ולהטעימו לתינוק משום דאתי למסרך וכן אמרו בפ' תולין (קל"ט ע"א) בענין כשותא בכרמא. ולפי דרכנו למדנו ב' דברים האחד שאין המברך חייב לטעום והב' שאינו מספיק מה שהוא טועם הילד הנימול ודבר זה ברור הוא בדבריהם וא"כ במה שטועמין החתן והכלה בברכת אירוסין ונשואין יצאו ידי חובה ואינה ברכה לבטלה אם לא טעם המברך וכן במה שטועם אחד העם או השמש כמנהגנו או תינוק אחר כמו שנהגו ג"כ בקדוש והבדלה של בית הכנסת כמו שכתוב בס' א"ח יצאו ידי חוב' ואין חשש ברכה לבטל' ואע"פ שברכת הנהנין היא ואין לברך אותה אלא מי שנהנה כבר אמרו בפ' ראוהו ב"ד (כ"ט ע"ב) שאדם פורס לבניו ולבני ביתו אע"פ שאינן אוכל עמהם כדי לחנכם במצות וכשהברכה עצמה היא נעשית בשביל הטועמים כגון חתן וכלה כשר הדבר להטעימם כוס ברכתם ועדיף עפי מחינוך הקטנים דבברכת המילה אפשר לומר זה הטעם שכיון שהברכ' נעשית בשביל המצוה שנעשית בגופו שהי' מספיק להטעימו ואע"פ שאין מי שאינו בן דעת ראוי לחינוך כיון שהוא טועם היין לא גרע מקטן שיכול לאכול כזית צלי שאביו שוחט עליו את פסחו (סוכה מ"ב ע"ב) ורבי יהודה שאמר (שם) עד שיודע הפרש בין אכיל' לאכילה יחידאה הוא ולא קי"ל כוותיה ואע"פ שהפסח אינו נאכל אלא למנוייו מן התור' כ"ש בברכת היין שאין בה איסור מן התור' אם לא שתו מהכוס דברכה לבטלה שיש בה משום לא תשא כדאית' בפרק אין עומדין (ל"ג ע"א) אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כמו שכתב ר"ת ז"ל ולפ"ז התיר לברך אל הנשים ברכת השופר ואע"פ שהם פטורו' א"כ להטעים הקטן שנעשית הברכ' בשביל מצותו הי' אפשר לומר שיצאו ידי חובה ומ"מ אינו חובה אל המברך שיטעום ואם לא הספיק להטעימו לילד הנימול די במה שיטעום אותו התינוקות או השמש או אם הילד כמו שהנהיגו לעשות כן בתעניות שאין מניקות מתענות בהם והגאוני' ז"ל כתבו שאם יש מילה ביום התענית מייתינן אסא ומברכין עליה. נשאל הרמב"ם ז"ל מילה שנזדמנה ביוה"כ או בט' באב אם מברכין על הכוס כורת הברית ומשקין ממנו לתינוק ולא ניחוש דלמא אתי למסרך או אין מביאין כוס כלל ומברכין בלא כוס והשיב ז"ל אין הברכה טעונה כוס ומי שבירך בפה"ג בימים אלו ברכו ברכה לבטלה מפני שלא שתה הוא ולא זולתו ממי שיבין ענין הברכה עד שיהי' זה על צד לימוד התינוק ולפיכך אין מביאין כוס כלל באלו השני ימים ולא בזולתם מימי התענית עכ"ל: