שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/נט
שאלה נט:
בגאייה. שאלת סוחרים בקשו מראובן להוציא להם צווי מאת אדונינו המלך יר"ה וראובן הוציא הוצאות להוציא הצווי ההוא וכשהוציאו הגיד לסוחרים כי הוציא סך מעות קודם שהוציא הצווי ההוא והם קבלו ע"ע בקנין גמור לפרוע הסך ההוא בזמן ידוע ונתן להם הצווי ההוא וכתבו לו שטר חוב במעותיו וחתמו בו קצתם וקצתם לא חתמו בו אח"כ כשתבעם במעותיו אמרו לו לא נתן לך כלום לפי שלא הועיל לנו כלום הצווי שהוצאת אם הסוחרים חייבים לפרוע הסך הועיל הצווי או לא הועיל. או פטורים אם לא הועיל ואם יתחייבו לפרוע אם יפרע ראובן ממי שירצה מהם אם לא ואם הם אחראין וערבאין זה לזה:
תשובה: זה השליח עשה שליחותו והוציא הוצאותיו כמצותן וחייבין לפרוע לו כל מה שהוציא ומה שטענו הסוחרים שלא הועיל להם כלום אינה טענה לפטרם שאפי' לא הוציא משלו כלום בשבילם כמצותם אלא ששכרוהו לעשות שליחותם ועשה חייבים לשלם לו מה שפסק עמהם אע"פ שלא הועיל כלום כמו שאמרו בתוס' (ב"ק קט"ז סע"א) השוכר את הפועל להביא ענבים ותפוחים ודרמסקין לחולה הלך ומצאו שמת או שהבריא לא יאמר לו טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן לו שכרו משלם. וכ"כ הרי"אף ז"ל בפסק הלכה בפרק האומנין. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהל' שכירו' וה"ה וכ"ש אם הוציא הוצאו' במצותן חייבין לשלם לו כל מה שהוציא ואע"פ שלא הועיל להם שליחותו ואין טענתם במה שאמרו שלא הועיל להם כלום טענה לפטרם. ולענין חיוב הסוחרים שאינן חתומים בשטר ונתחייבו בקנין חייבים הם ואע"פ שלא חתמו כיון שנתחייבו בקנין והם מודים בזה ואע"פ שאין עדים בקנין דלא איברו סהדי אלא לשקרי כדאיתא בפר' האומר בקידושין (ס"ה ע"ב) וכ"ש אם יש עדים בקנין. ולענין אם הם ערבים זה לזה ואם יכול להפרע ממי שירצה דבר זה נתפרש בירושלמי בפ' הפקדון (ה"א) וכתבו הריא"ף ז"ל שם וכן הרמב"ם ז"ל כתבו בפרק ה' מהלכו' מלוה ולוה ב' שלוו בשטר א' או שלקחו מקח אחד וכן השותפין שלוה אחד מהן או שלקח לשותפות הרי הן ערבנין זה לזה אע"פ שלא פירשו ע"כ: