שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/לב
ענין לב:
בריאה שנחתכה ונמצא בחלק ממנה מהמראות האסורות אם היא אסורה דומיא דמחט דנמצאת בריאה אחר שנחתכה או אם היא מותרת דומיא דבא זאב ונטל בני מיעיה והחזירן מנוקבין שהיא מותרת. נראה שהיא מותרת דדבר ידוע הוא שהריאה משתנה מראה שלה למראה הפוסל אותה בדיניה וכיוצא בזה וא"כ הרי יש כאן ספק ספיק' דאפי' באיסורא דאורייתא חוץ. מאיסור ע"ז אזלינן ביה לקולא כמ"ש בפ' בתולה [נשאת] (ט' ע"א) ובזבחים בפ' התערובות (ע"ד ע"א) ובפ' ד' אבות (י"א ע"א ע"ש) ולא אשכחן תנא דס"ל ס"ס אסור אלא ר"יהו בפ' התערובות (שם) ולא קי"ל כותיה ור"ג דפסיל בס"ס דוקא במקום שמא כדאיתא בפ"ק דכתובות (י"ד ע"א) וכאן יש ס"ס שמא כשהוציאוה הבהמה לא היה בה זה המראה ואת"ל שהי' בה זה המראה שמא אם נפחנו אותה חזרה למראה כשר. והגאוני' ז"ל הורו בזה להקל משום דריא' בחיי הבהמה נפוחה היא וכן אם נהפך זה הספק ככל ס"ס שצריך שיתהפך כמ"ש רבותינו הצרפתים ז"ל נאמר שמא אם נפחנו אותה חזרה למראה כשר ואת"ל שהמרא' עמד בעיניו שמא אחר שהוציאוה מהבהמה נשתנה המראה הזו וכיון דקי"ל שבהמה אחר שנשחטה ה"ז בחזקת היתר כל טצדקי דמשכחת להיתירא אין לך לאוסר' שהתורה חסה על ממונם של ישראל וכן אמרו (חולין נ"ג ע"ב) ספק קנייא ספק שונרא אימא קניא לפי שאנו תולין במלתא דשכיחא טפי וכמ"ש (שם נ"א ע"א) בההיא אימרתא דהו' משגרת כרעה בתרייתא דלא חיישינן לחוט השדרה שמא נפסק ותלי' בשגרונא משום דשגרונא שכיח טפי מנפס' חוט השדרה וגם כאן יותר הוא מצוי שנוי המראות לאחר שנשחט' ונשתהא ולא קודם שחיטה מה שאין לומר במחט שנמצאת בריאה החתוכה שהרי הורעה חזקתה דודאי מחיים נכנסה בה ואין בה אלא ספק א' דילמא סמפונא נקט ואתא וגם זה רחוק שאין הבהמה בולעת דרך קנה אלא דרך ושט ויותר קרוב ושכיח טפי שניקב הושט ונכנסה בריאה ונקבה אותה כן נ"ל ואתה תבחר ותקרב הנאות והערב ואע"פ שמראה פסול הוא אוסר בכל שהו וכן אנו מורין אע"פ שהראב"ד ז"ל סובר שאין אוסר אלא בכולה אבל הרא"ה ז"ל כ' דריאה דקיימא גילדי גילדי והם צמחים ונמצא בה מהמראות הפסולין היא מותר' שכיון שיש בה צמחים אנו תולין שנוי המראות מפני הצמחי' וגם זה סיוע להתיר הבהמה שנאסרה להרבות בה ספיקו':