שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/יד
ענין יד:
בענין הקטלנית שהתרתם לכונסה אחר שנתארסה ע"פ הרמב"ם ז"ל אחר שנתליתם באילן גדול ויצא הדבר בהיתר יצא ואע"פ שהרא"ש ז"ל בפסקיו בפ' נערה שנתפתתה הי' אומר דחמירא סכנתא מאיסורא ויוציא וכן כתב בנו ז"ל בספר אבן העזר (סי' ט') לא נהגו כן ואני הייתי אומר להרב ר' יצחק בר ששת ז"ל דהלוקח יחוש לעצמו ואין ב"ד זקוקין לכך וכמו שאמרו בירושל' דתרומו' (פ"ח ה"ה) לענין גלוי דבעי ימות ליזיל (גובתיה) [גו בייתי'] ובירושלמי דע"ז (פ"ב ה"ג) אמרו וכי ערבא דנפשך אנא. ואביי עבד עובדא בנפשי' ונסיב חומה כדאי' בפרק הבא על יבמתו (ס"ד ע"ב) ולא הסכים עמי הרב בזה אבל הוא התיר בכאן אשה שנתארסה ונהרג הארוס במיורקא ונשאת בכאן ונהרג זה השני והי' אומר ז"ל כי אין לומר בזו מזל גורם אלא זכותו גרם שנהרג בקדוש' ואני הייתי אומר הרבה ניצולו ואני הייתי עם זה ההרוג והצילני ה' ומ"מ נשאת לשלישי ועדיין הם קיימין ויש להם בנים ובני בנים וגם בת שם טוב כרכוב ממסת' גאנים נשאת בכאן עם היות' קטלנית ולא יכולתי לעכב על ידה ולא רציתי לחתום בכתובת' אבל הוא ז"ל הי' אומר שאם מתו אנשיה במגפה יש להקל מההיא דפ' המקבל (ק"ה ע"ב) שאם אכלה חגב אינו יכול לומר מזלך גרם דמכת מדינה היא וגם הוא ז"ל כשדברו לו אשת הרב ר' חסדאי ז"ל שנשאת לאניוסף חכים נ"ע ממיורקא ומת זקן מופלג לא רצה לישא אותה והי' אומר איך אתיר לעצמי מה שאני אוסר לאחרים: