שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רצז
ענין רצז:
שאל ר' יוסף בן יושת נ"ע לרבינו יצחק הרב ז"ל, אם יצאו עסיקין על שדה זו הנמכרת לשמעון ואין לראובן קרקע שיהא משועבד לחובו של שמעון, וחושש שמא יבא בעל חוב של ראובן ויטרוף אותו בחובו, או שיביא ראיה על גופה של שדה שהיא נגזלת בידו של ראובן ויוציאנה ממנו, ונמצא שמעון מפסיד את מעותיו. היש מן הדין שיכוף שמעון את ראובן בדין להעמיד לו דמי השדה שלקח ממנו על ידי נאמן שיקנה בהן קרקע כדי שתהיה משועבדת לשמעון עד שידחה מעליו אותן עסיקין שיצאו על השדה, ויקיים מכירתה בידו קיום גמור.
והשיב לו ז"ל, אך האד אל חאגא אלדי אחת"ג בהא שמעון עלא ראובן אנהא צחיחא ואן מה קאלו רבותינו ז"ל (כתובו' צ"ג ע"א), ראובן שמכר שדה לשמעון ויצאו עליה עסיקין וכו', אידה כאן מעא מן אן ישלם. ואתא אידה לם יכון מעא מן אן ישלם יסוג להא האד אל קוול. והד וגדוא רבותינו ז"ל ינתה דון פי צ"אנהו מוואל אלנאס ודאלך הוא קולהו (ב"ק קי"ב ע"ב), וכי כתבינן אדרכתא אנכסיה הני מלי מטלטלי אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינן מאי טעמא דילמא משמיט ואכיל להו ומייתי היאך סהדי ומרע ליה לשטרא וליכא לאישתלומי מניה, פלדאלך קולנא א' קוול שמעון יסוג ומסמוע פאמא אי ישתרי בדאלך אל תמן קרקע במא קאל להו אוו יעיד עליה מה קב"ץ מנהא האד אנ"ץ:
קואל רבינו יצחק אל פסאי רצ"א אלה ענהו:
בפרק גט פשוט (קס"ט רע"ב) בעלמא כותבין שובר והכא היינו טעמא דילמא אזיל בעל חוב וטריף לקוחות ושובר גבי לקוחות ליכא. סוף סוף לקוחות לאו אמרי ארעא הדרי, אדהכי והכי שמיט ואכיל פירי אי נמי ללקוחות שלא באחריות. פרק החובל (פ"ט ע"א) אפסידי אינשי בידים לא מפסידנן. ובפרק מי שיהא נשוי (צ"ה ע"ב) אמרינן התם אית להו אפסידא לכלהו משום הכי חוזרות חלילה עד שיעשו פשרה, הכא אית ליה פסידא ללוקח משום הכי מוקמינן בידיה:
כל זה אינו קשה למה שכתבו בשם הרמב"ן ז"ל שהקובע זמן לחברו ורצה ללכת למדינת הים תוך זמנו שאין המלוה יכול לעכבו, לפי שלא ניתן חוב זה ליתבע תוך זמנו לא חיישינן להפסיד מלוה.
עד כאן מצאתי, כי השאר עם מה שכתב בשני ענינים העליונים של רבינו האיי ז"ל ושאלת ר' יוסף בן יושת נ"ע, נטשטש וגם אכלו עש, השם ימלא חסרונם, אמן:
תם ונשלם חלק שני על מתכונתו.
ה' אלהינו יעזרנו לעבודתו.
יעלו בו שאלות ותשובות סך עזרנו בשם ה' עשה שמים וארץ: