שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רסג
שאלה רסג:
עוד שאלת כי בהמה נבדקה אצלכם ונמצאת האומה מבפנים לצד הגג סרוכה לטרפש ברוחב ארבע אצבעות ואסרה הבודק והי' שם בודק אחד ממקום ווגדא והתירה כמנהג מקומו ומצאו סעד לדבריו בשם ה"ר ירוחם ז"ל וזה לשונו סוף האומה סמוכה לטרפש אם נדבקה שם בדבק לטרפש בלא סרכה חכמי לוניל מתירין אותה דבמקום רביצתה היא ומתחלת ברייתה כך היא.
וכ"כ ה"ר יוסף בעל שמועו' בשם רבני לוניל וגם הם היו מתירין כל דבק בלא סרכה וכן חכמי נרבונה והיו משערים שיעור הדבק לכל הפחות מלא רוח גודל ואפי' נדבקה האומה שדבוק ללב עכ"ל.
ועל זה סמכו במקומם והתירו הבהמה וכן נשאל מזה אחד ממורי הוראה במקומות ההם והשיב כי האומה הסרוכה לטרפש בלא פילוש כשרה:
תשובה: ליהוי רעוא דלישרו תרבא דודאי אסורה היתה ואפי' לדברי הספר שהספר לא התיר אלא בשיפולי הריאה הוא דבוק בדבק לטרפש דהיינו רביתא ודמי לתרי אוני דסריכי להדדי דאי הוו כסדרן דכשרה ולאונה לדופן. ומזה השורש המוזכר בגמרא (חולין מ"ו ע"ב) יצאה זאת הסברא להתיר משיפולי האומה לטרפש אבל אם היא סרוכה אפי' משיפולי לטרפש או אפילו דבוקה מן הגב לטרפש או מבפנים לטרפש לא התיר הספר. וח"ו שאפי' בתרי אוני המוזכרות בגמ' אי סריכי מחיתוך לגב לא הוי כסדרן. ואם באנו לדמו' אומא לטרפש לתרי אוני דיו לבא מן הדין להיו' כנדון ובלשון הזה כ' בעל המכתם ז"ל ושיפולי ריאה שנסרכה לטרפש הכבד בפילוש טריפה. שלא בפילוש כשרה. הרי זה מפרש שהמתיר לא התיר אלא בשפולי. גם בספר ארחות חיים כתו' בלשון הזה שמנהג עיר נרבונה שמתירין אם נסרכת הריאה בשפולי עם הדופן או עם הטרפש ובלבד שלא יהיה בה פלוש ואם יש בה פלוש טורפין ובסוף דבריו כתב ובצרפת לא נהגו כן. ומכל אלו הדברים יתברר לך שאפי' המיקל לא הורה כן אלא בשפולי וגם בזה לא הסכימו עמו הכל דודאי לא דמי לתרי אוני שאינם מתפרקות כלל שאפילו באונ' לאומא יש מחמירין מפני שגוף הבהמה מתרחב שם וחוששין שיתפרקו ואע"פ שהסכימו בזה להתיר. אבל משפולי אומה לטרפש בלי ספק יש לאסור בין בדבק בין בסרכה בין בפילוש בין בלא פילוש דודאי מתפרקות הן. וחכמי הרפואה יודעים זה. וכן נהנו בכל המקומות כמו שכתבו המפרשים כלם ראשוניהם ואחרוניהם ובלשון הזה כתוב בספר יורה דעה וסרכה היוצאת משפולי הריאה הויא לה כאלו נסרכת מן הגב וטריפה בין שתהיה נסרכת משפולי לחתוך האונ' לכל מקום שתסתרך בין לגרגרת בין לחזה לשמנינו' הלב או לטרפש אסורה בין אם הסרכה מן האומה או מן האונ'. וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחדושיו וז"ל כללא דמלתא לא סתים בריאה אלא אונה לדופן ואונה לחברתה כסדרן ואומה לאונה. אבל אומה לדופן ואונה לחברתה שלא כשדרן או מגב לגב וכן אומה לאונה ודסריכא לגרגרת או לשמנינותא דגרגרת או להרת או לטרפש דלבא או לטרפשא דכבדא או לענונית' דורדא או לקנה הלב בשמנינות שבסמפון שקורין קורדובינא ולשאר כל המקומו' כיון שלא מצינו לרבותינו בעלי התלמוד שהתירו' אותן אסורו' דכלהו שלא במקום רבותן נינהו כדאמרינן רביתא היכא מקום חתוכא דאוני וכלהו כאומ' לדופן נינהו. ואין סומכין על נפיחתן כמו שאין סומכין באומה לדופן היכא דליכ' מכה לדופן ואפי' יש מכה באותן מקומות שהסרכה דבוקה בהן טריפ'. שאין תולין סרכה במכה אלא בדופן מפני שהוא מקום קשה וחזק כנגד רכות הריאה וממכה של דופן ריאה נסרכת ואין דופן נסרך מחמת ריאה וצמחיו שלה כל כך אבל במכת שאר מקומות לא ואין אומרים בטריפות זו דומה לזו ת"ה לשון רבינו ז"ל. וזה הלשון הוא כתו' בספר י"ד. וכ"כ הרשב"א ז"ל בס' הבי' והנה הכלים הם אסורים והאוכל מבשר' צריך כפרה דשגגת תלמוד עולה זדון והמתיר בזאת מכאן ואילך הוא בר נדוי והמשי' ההוא מי יתן החרש יחרש ולא הכל ראוין לשלוח יד להשיב תשובות להכשיל רבים בתורה ואתה אשר עברה עליך רוח טהרה זכות חמיך ואבותיך הטהורים היא שעמד' לך וקרינן עליך לא יאונה לצדיק כל און. ומה שחילק הספר בין דבק לסרכה ורוצה לומר שאם הוא דבק יותר מגודל קרוי דבק ופחות מגודל הוא בכלל סרכה לא תסמכו עליו גם בזה כי כל האחרונים הסכימו שדינם יחד ותשובתי זאת שלח אותה לכל המקומות הנכשלים בזה והרים מכשול מדרך העם וקולר זה תלוי בצוארך. וכתב אחיך שמעון בהר"ר צמח זלה"ה: