שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רנב
ענין רנב:
על ענין הדס שוטה אם יוצאין בו בשעת הדחק אם לא.
יש לדון שהרי בגמרא (ל"א ע"א) אמרו לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רמון.
והקשו בגמ' (שם ע"ב) פשיטא והשיבו מהו דתימא ליתי כי היכי דלא לישתכח תורת אתרוג קמ"ל דאתי למיסרך פי' שאם יבאו אלו המינים יבואו להסתרך ולומר בשנים אחרות שיוצאין בהם.
ועתה יש לשאול אם הדס שוטה דינו כפריש ורמון.
והראשונים פירשו דדוקא פריש ורמון אבל אתרוג פסול יביא שכיון שמינו הוא יכול להביא בשעת הדחק והביאו ראיה מאנשי כרכום שהיו מורישין לולביהן לבני בניהם ואמרו אין שעת הדחק ראיה (שם.
שם).
נראה דבשעת הדחק מביאין הפסולים שבמיניהם כגון אתרוג בעל חזזית ולולב יבש.
והשאל' היא אם הדס שוטה דומה לאלו אם לאו.
ובודאי שאם לא מצא ערבה שלא יביא צפצפה והוא הדין להדס שוטה שאתרוג בעל חזזית הוא כשר מעצמו אלא שאירע בו פסול וכן לולב יבש.
אבל הדס שוטה לא הי' לו שום כשרו' מעולם.
והרי הוא כרמון ופריש לאתרוג.
ונר' שאתה מוד' שאם אינו עבות כלל שאין יוצאין בו בשעת הדחק.
וה"ה להדס שוטה שהרי הוא כהדס שאין בו שיעור שזה בודאי אין יוצאין בו לעולם אפי' בשעת הדחק.
וה"ה להדס שוטה שלכך יקראוהו שוטה שאינו הדס גמור כמו שקראו לבכור מן האם בוכרא סכלא בפ' יש נוחלין (קכ"ו ע"ב) לפי שאינו בכור גמור וכן זה אינו הדס גמור וכיון שאינו גמור הרי הוא כצפצפ' שהוא מין אחר וכן כתבו המפרשים שאין יוצאין לעולם לא בהדס שוטה ולא בצפצפ'.
ומה שדקדקת מלשון הרמב"ם ז"ל שלא קראו פסול הרב ז"ל תפס לשון הגמ' (ל"ב ע"ב) דאמרי' היכי דמי עבות אמר רב יהודה כגון דקיימי תלתא תלתא בקינא רב כהנא אמר אפי' תרי וחד.
רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא א"ל מר בר אמימר לרב אשי אבא קרי ליה לההוא הדס שוטה והרב ז"ל כתב זה ואין ראיה מכאן דכיון דמן התורה בעי' עבות ומסקנא דתלמודא היא דלא מקרי עבות אלא תלתא בחד קינא.
א"כ אין זה הדס שוטה שלכם עבות שאמרה תורה וה' הטוב יכפר בעדנו ואלו נטלתם בלא ברכה אין זה שגגה כל כך: