שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רמ
מוסתגאניס למנהגינים אשר שם י"א
שאלה רמ: שאלתם ראובן נתן ללוי ארבעים דינרי זהב שגבה מנכסי שמעון שהיה חייב לו ונפטר ונתנם ללוי שיתעסק בהם באומנו' הצריפה וכתב לו שטר. אחר זה נתן לוי לראובן חמשים דינרי זהב לקנו' לו תולעת שני וכתב לו בהן כתב ידו ונשא ונתן בהם והפסידו והגיע לחלק לוי הפסד אחד עשר דינרי זהב מהקרן ועכשו מת ראובן ולוי ויורשיו הם מתעצמים בדין יורשי ראובן תובעים מ' דינרי זהב בשטר ולוי טוען כי אביה' חייב לו ט"ל דינרי זהב שנשארו מהחמישים דינרי זהב ונסתפקת' אם יגבו היורשים של ראובן בשטר שבידם ויפסיד לוי לפי שכתב יד אביהן הוא כמלוה ע"פ שאינ' נגבת מן היורשים ולוי טוען כבר נעשו ברשותו הארבעים כפולו' שנטלתי מנכסי שמעון אחי אביהן:
תשובה: שאלה זו היא מעורבבת ומה ענין לזה מה שנטל משמעון מאי דהוה הוה. והעיקר בזה הוא שיורשי ראובן יש להם שטר מקויים על לוי שהפקיד לו אביהם ארבעי' דינרי זהב ולוי טוען כי אח"כ הפקיד לו גם הוא חמישים זהובי' להתעסק בהם ונאמן הוא בזה מיגו דאי בעי אמר נאנסו או נגנבו דהא קי"ל בפ' המוכר את הבית (ע' ע"א) דהמפקיד את חבירו בשטר ואמר לו החזרתי נאמן ולא מצי למימר לי' שטרך בידי מאי בעי מיגו דאי בעי למימר נאנסו דנאמן וכיון שאלו הארבעים דנרי זהב הם כלם דרך פקדון הי' נאמן לומר נגנבו. ומיגו דנאמן לומר נגנבו נאמן לומר פרעתיו או הפקדתי אצלו כנגדן. ומ"מ חייב שבועה כדאי' התם (שם ע"ב). אבל בנדון הזה אינו חייב שבועה כיון שיש בידו כתב יד אביהן שהוא הפקיד בידו חמשים זהובים וא"כ אין ליורשי ראובן על לוי כלו' אלא מה שהוא מודה להם בכתב יד אביהם הודאה היא ואין דין זה כדין מלוה ע"פ שהוא אינה בא לגבות מהיתומים אלא להפטר ממה שנראה השטר שהוא חייב לאביהן והרי זה כמודה בשעת מיתה שהוא חייב ללוי חמשים דינרי זהב דרך פקדון: