שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/ריח
ענין ריח:
ומה שאנו נוהגין לקדש ולברך אחר קדושין והרמב"ם ז"ל (פ"ג מה"א הכ"ג) כתב מברך ואח"כ מקדש וכן נמצא בירושלמי (ברכות פ"ט ה"ג) כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתם חוץ מן הקדושין והתוספות נתנו טעם בזה לפי שאין המקדש מברך (בבעילה) אלא אחר והירו' אינו אומר אלא כשהמקדש עצמו הוא מברך והטעם בזה הוא שאין לאדם לברך קודם לעשיית המצוה אלא כשהוא בעצמו הוא מברך דודאי לא יעשה ברכתו בטלה שלא לקיים המצוה אחר שבירך עליה.
אבל אם אחר הוא מברך היאך יברך על מה שחבירו עתיד לעשו' דשמא ימלך ולא יעשה המצוה ונמצא שהוציא שם שמים לבטלה: