שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/ריב
ענין ריב:
עוד נסתפק לך למה לא בטלו תקיעת שופר בי"ט שחל בתוך השבת משום גזרה שמא יצא חוץ לתחום.
ואין בכאן ספק שאין באיסור תחומין איסור דאורייתא ואיך נבטל מצוה דאורייתא משום גזרה שמא יעבור על דברי חכמים ואע"פ שהעמידו דבריהם במקום עשה ואמרו (ר"ה ל"ב ע"ב) ששופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום זהו לעבור עליו את התחום כשהשופר אינו בכאן.
אבל לבטל את התקיעה למי שיש לו שופר והוא בקי מפני חשש מפני שאינו בקי שמא יצא חוץ לתחום אין להחמיר כל כך באיסורין דרבנן ואפי' לדברי הגאונים ז"ל שאומר שתחום ג' פרסאו' הוא מן התור' אין להחמיר כל כך מפני שני דברים.
האחד שאין מבטלין מצות עשה דאורייתא משום חשש שלא יעבור על מצות ל"ת גרידא שאפי' לעבור עליו בידים מותר דהא קי"ל (יבמות ג' ע"ב) דאתי עשה ודחי ל"ת ותחומין אפי' למ"ד שהן דאורייתא אין בהן כרת אפי' בשבת אלא לאו דאל יצא איש וכו' וכ"ש בי"ט שכל מלאכות שבו אינן אלא בלאו.
ועוד דמילתא דלא שכיחא היא שיצא אדם חוץ לשלש פרסאו' לילך אצל בקי ואין לחוש לכל זה ומה שחששו הוא גזרה שמא יעבירנו ד' אמות (ר"ה כ"ט ע"ב) ולא אמרו גזרה שמא יוציאנו מרשות לרשות דמשום חששא זו לא היו מבטלין תקיעו' שופר לפי שאין לחוש לזה שהרי יש שם היכר מחיצו' ולא יצא להוציא מרשות לרשו'.
אבל העברת ד' אמות לא מינכרא מילתא ואתי למיטעי טתוך טרדת המצו' ואם בהוצאה מרשות לרשות אין לחוש כ"ש שלעבור תחום ג' פרסאו' אין לחוש.
ורש"י ז"ל בפרק קמא דמגל' (ד' ע"ב) נתן טעם למה אמרו שמא יעבירנו ארבע אמות ולא אמרו שמא יוציאנו מרשות לרשות לומר שאפילו בשדה יש לחוש והיאך יעלה על הדעת שיבטלו חכמים מצוה דאורייתא בטול גמור משום איזו גזרה שתהי' לא נתנה התור' כח לחכמים בזה.
וביבמות פרק כיצד (כ' ע"ב) שהקשה התלמוד כל הנשים לא יתיבמו גזרה משום אילונית וקושיות אחרות הקשו שם כיוצא בזה דמשמע דסבירא לי' לתלמודא דגזרינן אפילו היכא דמתבטלת מצות יבום.
כבר תירצו בתוספות וגם מפרשים אחרים באותן הקושיות שלא הי' דעתן בקושיות אלו שיגזרו לבטל המצוה לגמרי: