שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/רטז
שאלה רטז:
הוספת לשאול הבת שאין לה ירושה מי הוא חייב לזונה אם הוא חייב היתום או אמה ואם הדין נותן שהיתום יתחייב לזונה ויאמר האפטרופוס אני אזון אותה בחנם כדי שישארו ליתום דמי המזונות אם תוכל האם לכוף לאפטרופוס שיתן לה מזונותיה.
וכן אם יוכל האפטרופוס לזון היתום בביתו ולא יחשב עליו דמי המזונות:
תשובה הדין בזה הוא שהבת יש לה דין מזונות על מי שיירש הנכסים שזהו הוא תנאי כתובה כמו ששנינו בפרק נערה (נ"ב ע"ב) בנן נוקבין דיהויין ליכי מינאי יהון מתזנן מנכסי וכו' ואין האם חייבת במזונו' בתה וכן הדין נותן שהאם תוכל לכוף האפטרופוס שיתן לה מזונות בתה עמה שכן אמרו ז"ל בפ' הנושא (ק"ג ע"א) הבת אצל האם ואע"פ שהאפטרופוס רוצה לזונה בחנם תעמוד עם אמה וישלח לה מזונותיה כפ' מה שתעדיף האם בדמי מזונותיה בשביל מזונות הבת וזה הוא ברכת הבית שהזכירו חז"ל (ב"ב קמ"ד ע"ב).
אבל היתום יכול האפטרופוס לעשות בו כרצונו ויותר טוב הוא לעמוד עמו שהוא דודו ללמדו תורה ודרך ארץ.
ולא שיעמוד עם אמו ללמדו געגועין ואם רוצה לזונו בחנם כ"ש וכ"ש שזו הוא הראוי לעשות וינוחו לו ברכות על ראשו ואין רשות לאם לעכב על ידי הפטרופוס בזה.
וכן כת' הרשב"א ז"ל בתשובה שאם אין לחוש על היתום שיהרגוהו קרוביו.
מוסרין אותו אליהם ולא לאמו.
וזה היתום אחר שיש לו אח גדול שהוא יורשו.
אין לחוש שהאפטרופוס אע"פ שהוא דודו יהרגנו.
ומה שאמרת שהבן הגדול מחל זכותו בכתובת אמו הקודמת לכתובת אשת אביו המאוחרת וקבל על עצמו בקנסות שלא יערער על אשת אביו בכתובתה מפני כתובת אמו מה שעשה עשוי ורצה ליזוק בנכסיו ומצוה קא עביד דקי"ל (כתובות מ"א ע"ב) מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם ואינו יכול לחזור בו דתנאי שבממון הוא וקיים ותגבה אשת אביו כתובתה.
גם מה שקבל עליו הבן הגדול שיהי' הנשאר בנכסים בין אחיו ואחותו הקטנים.
גם בזה אם רצה לצאת נקי מנכסיו דבריו קיימים ואינו יכול לחזור בו ותטול הבת הקטנה כל מה שזכה לה משלו אחיה הגדול מהנכסים במתנתו ותהא ניזונת מהנכסים שלה ושל אחיה הקטן בשוה החצי מחלקה והחצי מחלקו: