שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/קצה
ענין קצה:
נמצא שעלה בידינו מכל זה שהנכסי' ישארו ביד האלמנה והרשות בידה ליטלם או משום מזונות או שתהיה אפטרופא עליהם וכשתרצה להפרע מכתובת' ומנכסי מלוג שלה אם תראה החשבון ליורשים מכל מה שנמסר בידה אחר שנשבעה שבועת אלמנה.
אינה צריכה להשבע פעם אחרת שכבר נשבעה אלא שיחשבו עמה על פי סך העזבון שהוא בידה כתוב וחתום הנקרא שמוש ב"ד.
ואם לא תראה החשבון צריכה לישבע שלא נפרעה מכתובת' ויפרעוה.
אך כל זמן שלא תרצה להפרע אין יכולין היורשים לפורעה לסלקה מהמזונות אלא תהי' ניזונית עד שתמות בין ממטלטלי בין ממקרקעי.
ופרעון כתובתה היא עיקר ותוספת שכתב לה משלו.
אבל לנדוניא אין עסק בזה ואפי' נפרעה מנדונייתא ניזונת משום מנה מאתים ותוספת דמזונותי' בתר עיקר כתובתה גרירא וכן כתבו המפרשים בשם הרשב"א ז"ל בפרק אע"פ.
ובענין הפרעונות שהיא פורעת במה שנמצא כתוב בפנקסו וכתביו ושאר ראיות והיא יודעת בהם יכולה לפורעם מן המטלטלי' וכל זמן שתביא ראיה שהיא פרעה אותם כהודאת הנפרעים הי' נאמנת בלא שבוע'.
ודבר זה מפורש הוא לפי מה שנכתב למעלה: